נתניהו לא התכוון. כשעמד שם על הפודיום בבנייני האומה, עם דגל ישראל וסמל החטופים על דש הז'קט, רצה לשאת עוד נאום מנוסח היטב ורהוט, כמו שהוא יודע, כזה שיפאר את כלכלת ישראל ויתאר את חוזקה.
הוא הרי אשף מילים, שמבין לעומק תקשורת, אדם שיודע היטב שחיים ומוות ביד הלשון, בטון ובסאב טקסט. ולכן, נאום "סופר ספרטה" שנשא אתמול היה מדאיג בכל כך הרבה רמות, שהכלכלה היא רק אחת מהן.
ראש ממשלת ישראל לא היה במיטבו. הוא נראה צרוד ועייף. פחות משעה לפני כן נפגש עם שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו, רץ ממקום למקום. הוא לא צעיר, יש לו לוח זמנים משוגע, לחצים לא אנושיים, וכל זה ניכר עליו אתמול.
הוא לא התכוון למה שיצא לו, כי כמה שעות אחרי נאום הבלהות, שבו שטח תזה הזויה על משק אוטרקי, בה ערבב את אתונה וספרטה בלי להסביר למה הוא מתכוון, ועל הכל הוסיף גם בידוד מדיני ועתיד קודר, הוציאה לשכתו שתי הודעות הבהרה שלא הצליחו להרגיע את הסיטואציה, אלא העלו עוד ועוד תהיות, מה לעזאזל עובר עליו.
מה שקרה שם לא מתאים לו. הוא פרפקציוניסט. פדנט עד קצה הציפורן. ראינו איך בעבר נתן הוראות בימוי לצלם וכיוון תאורה, רגע לפני שעלה לנאום בשידור. תמיד הוא מגיע פיקס: מאופר, מסודר, מצויד בנאום כתוב בנקודות בכתב גדול על כרטיסיות, הכל כדי לוודא אפס טעויות.
ומכיוון שהוא גם מבין כלכלה לעומק, ויודע היטב שמילה אחת לא במקום יכולה לרסק את המשק, ולכן חייבים לנקוט במשנה זהירות בכל התבטאות, ובטח מול אולם מלא כשאתה מצולם.
ולכן זה כל כך מטריד. מעבר לירידות החדות בבורסה, הוא סיפק תחמושת לסוכנויות דירוג האשראי, שמתלבטות מתי להוריד לנו את הדירוג ויקפצו על ההזדמנות הזאת בשמחה. בטח אם שראש ממשלה בכבודו ובעצמו שוטח את מצבה העגום של המדינה שבראשה הוא עומד, תוך שהוא מאשים את כל העולם: אירופה, ערבים, אנטישמים וסתם עוכרי ישראל.
הוא לא המנהיג היחיד שכשל בלשונו ועשה נזק. קדם לו בוריס ילצין, שבשלהי כהונתו נאם נאום מבולבל על הרובל, ועליות המחירים, שעשו שמות במדינה, ביידן שמלמל דברים לא ברורים מול קהל אחוז תדהמה, ומנהיג פחות מוכר אצלנו, רוברט מוגאבה מזימבבואה, שרצה להרגיע את הציבור שהתמודד עם אינפלציה מתפרצת, עיכובי שכר, מחסור במזומנים והתמוטטות השירותים הציבוריים, ונאם נאום מנותק שבו התייחס לבעיות הקריטיות האלה כמו אל זבוב טורדני, ועשה שמות במדינה.
כשמנהיג מאבד מיקוד, זה קריטי. בטח בסיטואציה מורכבת ונפיצה כמו שלנו, כשחיי חטופים נמצאים על הכף, חיילים מסכנים את חייהם והכלכלה נמצאת על בלימה. אסור לעשות טעויות, אלא לחשוב ארבעה צעדים קדימה. אין מרחב תמרון. גם את הפריבילגיה לצטט פתגמים כמו, "כשטיפש זורק אבן, עשרה חכמים לא יצליחו להוציא אותה".
נתניהו לא טיפש, ולכן זה מטריד כל כך. גם מאה הבהרות ונאומי הסבר, לא יוכלו לתקן את הנזק העצום שנגרם למדינת ישראל.
נתניהו לא התכוון להזיק. אולי רצה לתאר את האתגרים שעומדים בפנינו, אבל כשלא נתן פתרון או אסטרטגיה להתמודדות איתם, אלא הציג את המצב כבלתי הפיך, כהתכנסות פנימה מפני עולם עוין, שאין לה תוחלת כלכלית וקיומית, מכיוון שאין לנו ברירה אלא להיות מחוברים גלובלית, זה נשמע פרנואידי, לא מנוהל ובעיקר מאוד מבהיל.