בית המשפט המחוזי בתל אביב הכריע לאחרונה בסכסוך משפחתי עמוק, שבו עמד אב מול בנו בטענה לשותפות בחברת ייצור מזרונים שהקימו לכאורה יחד. הסיפור, שהחל כשיתוף פעולה עסקי, הפך במהירות לקרב משפטי על בעלות, אמון וכסף. לבסוף, בית המשפט נדרש לקבוע מי הבעלים האמיתי של העסק שהוקם על יסודות משפחתיים.
הסכסוך פרץ לאחר שהאב הגיש תביעה נגד בנו, בבית המשפט לענייני משפחה שדחה את טענתו ואז האב ערער על כך לבית המשפט המחוזי. הוא טען בערעור כי החברה שהקימו שייכת לשניהם וכי הוא זכאי ל-50% ממניותיה. האב, המתגורר בארצות הברית, טען כי הוא שהגה את הרעיון לרכוש את מפעל המזרנים וכי הוא ניהל את המשא ומתן הראשוני.
הוא החליט לצרף את בנו כשותף שווה, אך הרישום של כל המניות על שם הבן נעשה מטעמי נוחות בירוקרטית בלבד. האב סיפר כי עורך דין מטעמו אף הכין הסכם נאמנות, לפיו הבן יחזיק בנאמנות את מחצית המניות עבורו, אך הוא ויתר על החתימה מתוך אמון עמוק בבנו.
להוכחת טענותיו האב ציין כי נהג "מינהג בעלים": היה מעורב באופן פעיל בניהולה, ואף חילק עם בנו כספים במזומן מעסקאות שונות. כראיה לכך, הציג תמלילי שיחות בהם הבן לכאורה הודה כי הם שותפים והגדיר את החברה כ"בייבי שלנו".
מנגד, הבן שיוצג על ידי עורכת הדין אורית מדר ממשרד מדר עורכי דין המתמחה בדיני משפחה, טען כי הוא הבעלים היחיד והבלעדי של החברה וכי מעולם לא הייתה כל כוונה אחרת. אמנם רכישת המפעל התאפשרה גם בגלל שהאבא נתן שליש משווי הרכישה לבן אך אותו שליש ניתן במתנה, שנועדה לאפשר לו לבנות את עתידו הכלכלי. הבן הדגיש כי הוא זה שעבד בפועל, למד וייצר את המזרנים, בעוד שאביו רק סייע והדריך אותו.
הוא טען כי הסיוע והליווי של האב אינם מקנים לו זכויות בחברה. הבן אף הוסיף כי טענת השותפות עלתה מצד האב רק לאחר שהבן שעסק בייצור המזרונים ביקש להסדיר את התשלומים בין החברה בבעלותו, לחברה של האב שרכשה ממנו. דרישה זו לעבוד באופן מסודר הכעיסה את האב ומרגע זה הוא פתח במאבק כנגד הבן והעלה לראשונה את הטענה כי הוא בעל מניות בחברה. למעשה נטען כי האב אף ניצל את תמימותו של הבן נגדו.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של האב, בנימוק שעל האב - שטען לבעלות במניות בניגוד לרישום הקיים ברשם החברות, היה מוטל נטל הוכחה כבד במיוחד, להוכחת טענותיו והוא לא הצלח לעמוד בכך.
בית המשפט קבע כי הכספים שהועברו מהאב לבן היו למעשה מתנה. העובדה שהאב לא רשם את המניות על שמו, למרות שיכול היה לעשות זאת, חיזקה את המסקנה כי התכוון לתת אותן במתנה לבנו. בנוסף, היעדר הסכם נאמנות חתום, על אף שהוכן, תמך בגרסת הבן כי לא מדובר בנאמנות אלא במתנה.
מעבר לכך, בית המשפט קיבל את קביעות בית המשפט לענייני משפחה בנוגע לאמינות העדויות והראיות. הוא קבע כי מהראיות שהוצגו, כולל תמלילי השיחות, לא הוכח שהאב נהג "מנהג בעלים" בחברה. גם צוואת האב, שלא כללה את מניות חברת המזרנים כחלק מרכושו, חיזקה את הקביעה שהוא ידע כי אין לו זכויות בהן.
בסופו של דבר, הערעור נדחה. ובהחלטתו, הביע בית המשפט תקווה כי פסק הדין יסייע לשיקום היחסים המשפחתיים.
עו"ד אורית מדר ממשרד מדר עורכי דין שייצגה את הבן: "שופטי המחוזי היו תמימי דעות בכך שכאשר אדם טוען לבעלות במניות וזאת בסתירה לאופן רישומן ברשם החברות - חייב לעמוד בנטל ראיות כבד מאוד כדי לסתור רישום זה. בתיק הזה המחלוקת בין דעת הרוב לדעת המיעוט היתה לגבי משקלה של ראיה אחת, מבין שלל ראיות, ומה מידת חשיבות הקלטה אחת מתוך הקלטות ושיחות מרובות. לשמחתנו דעת הרוב הסכימה עם בית משפט לענייני משפחה, שצריך לשמוע את הדברים בקונטקסט הנכון של יחסים שאינם בהכרח שוויוניים, כמו במקרה של אב ובנו, שבו יש צד חזק וצד חלש. לשמחתנו בית המשפט המחוזי, עשה צדק וצידד בצד החלש".