חאבייר מיליי, נשיא ארגטינה, היה התקווה הלבנה הגדולה של הגברים הלבנים שבכל מקרה שולטים בכל מה שקורה. רק בחודש אוגוסט האחרון הפרשנים - בעיקר אלו מהימין הכלכלי - חגגו את "ההצלחה" של חאבייר מיליי, נשיא ארגנטינה.
זה קרה בעולם וגם כאן בישראל. רן ברץ, לשעבר מוביל תחום ההסברה בפועל בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו (גרייט ג'וב רן!) הסביר כמה מיליי הוא "כלכלן מעמיק ורציני שחילץ את ארצו ממשבר חמור, תוך שהוא הופך ללעג את המומחים הרבים שהזהירו מפניו".
זה פורסם ב-25 באוגוסט.
והיום, ה-25 בספטמבר ארה"ב בעצם הצילה את הכלכלה של ארגנטינה ורכשה אג"ח של המדינה הדרום אמריקאית במיליארד דולר מכספיי משלמי המיסים האמריקאים. כלומר, ארה"ב הצילה את ארגנטינה של מיליי מקריסה כלכלית נוספת.
בחודש האחרון הפסו נפל ונפל ואפילו אחרי שהבנק המרכזי של ארגנטינה שרף מיליארד דולר ציבוריים כדי לנסות ולהציל את המצב, רק תגובת החירום של ממשל דונלד טראמפ, שותף של תפיסת העולם הפופוליסטית-קפיטליסטית של מיילי, עם כספי משלמי המיסים האמריקאים - הציל את מיליי פוליטית. סוציאליזם לשליטים. שליטי כל העולם התאחדו!
בקיצור, המשקיעים די בורחים מארגנטינה בגלל מיליי ורק ארה"ב של טראמפ - הנשיא שאמר שהוא לא יבזבז כסף אמריקאי על מדינות אחרות וביטל השקעות קטנות בהרבה במדינות עניות בהרבה מארגטינה - הפך למושיע של מיליי.
אז מה קרה? על פניו, מיליי - טיפוס בעייתי טו סיי דה ליסט - התחיל את הרפורמה הגדולה ותקופת צנע ארוכה בארגנטינה. הוא פישט את חוקי המיסים, קיצץ בהוצאות ממשלתיות ונהנה מזרימה של משקיעים שהיו מבסוטים מהרעיונות הפיסקליים שלו.
אממה, יש הבדל בין מה שהמשקיעים אוהבים לבין מה שהעם צריך. מיליי רשם כמה הפסדים מהדהדים בקונגרס והניסיונות שלו להעביר תקציבים וחוקי צנע נחסמו. מיליי ניסה גם לחתוך את התקציבי האוניברסיטאות ב-40% כי הן שמאלניות-סוציאליסטיות כמובן אבל גם בגלל שהילדים באוניברסיטאות הם של הורים עשירים, שהם בעד הכוחות "הפרונים" (על שם המנהיג לשעבר, איש הצבא, חואן דומינגו פרון) ו"הקירשנרים" (על שם הנשיא והנשיאה לשעבר בני הזוג קירשנר) - וכולם אשמים במצב חוץ ממנו כמובן.
בכל מקרה, הוא גם ניסה לקצץ תקציבי הבריאות ונחסם.
מה נחסם. נחסם על ידי מאות אלפים שהפגינו מחוץ לפרלמנט כשבתוכו הושג הרוב הדרוש כדי להעביר את התקציבים שמיליי התנגד להם. הפסד פוליטי מהדהד.
בינתיים, במחוז בואנוס איירס (כ-40% מתושבי ארגנטינה) היהודי השמאלני אקסל קיסילוף זכה בבחירות ברוב מוחץ כשהוא רץ ראש בראש נגד המפלגה של מיליי. כיום אחינו היהודי קיסילוף מועמד מוביל לנשיאות ארגנטינה ב-2027. למרות שמיליי נהנה מתקשורת חיובית - בעיקר מחוץ לארגנטינה - קשה היה להסתיר את השנאה הרבה שלו לכל מי שאינו הוא. התוכניות שלו לא היו רציניות והן היו מה שהמשקיעים שלו מאמריקה רוצים, לא מה שהעם בארגנטינה צריך.
ומעל הכל, מה שהקריס את הקייס של מיליי כלוחם למען יעילות כלכלית וכלכלה נטולת שחיתות זה, ובכן, שחיתות.
כשנכנס לתפקיד ב-2023 הוא פיטר מאות עובדים מהממשלה, ביטל משרדים ממשלתיים וקיצץ בבשר החי של המדינה. נראה היה שהוא עושה הכל מתוך דאגה אמיתית לעתיד המדינה, הוא לחם בשחיתות! אבל לפתע פתאום גילו שאחותו, מנהלת הקמפיין שלו ומנהלת הלשכה שלו, קרינה, הרוויחה משוחד בסוכנות שקשורה לטיפול בנכים במדינה. קרינה הכניסה לכיסה לכאורה מכל מיני חברות תרופות רחמנא לצלן. לפי הקלטות שפורסמו היא קיבלה 3% מכל הסכם שהמדינה חתמה עם חברות תרופות כדי להעביר לנכים.
שיט, ככה כל הקייס של ממשל "אנרכו-קפיטליסטי" נדפק. חמדנות. ושחיתות. מי היה מאמין. מיליי הכחיש את המעורבות של אחותו אבל לפי הערכות היא הרוויחה בין 500 אלף דולר ל-800 אלף דולר בחודש בזכות השוחד הזה.
שחיתות היא המחלה הכי קשה שארגנטינה לא מצליחה להתגבר עליה כבר עשורים.
בעיקר בגלל זה מיליי נבחר. הוא הבטיח להילחם בשחיתות, לצמצם את ההוצאות הממשלתיות ולנקות את הליך קבלת ההחלטות של הממשלה מאינטרסים זרים-שמאלנים-גלובליסטים-פרונאיסטים-קירשנריסטים-וואטאבר אבל אז מינה את אחותו - לשעבר טבחית אינסטגרם וקוראת בקלפים, לתפקיד בכיר.
מיליי הבטיח "להרעיד את הקאסטות" בארגטינה (Tiemblen la casta) וטען שכל הבעיות של ארגנטינה נובעות מפוליטיקאים מושחתים שהם חלק מ"קאסטה פוליטית" (מזכיר קצת את ה"חונטה המשפטית" שהליכוד אוהב כל כך לתקוף). ואז אחותו שמומחית באינסטגרם התגלתה כמושחתת? באסה רצינית שהורסת חצי מהקייס של מיליי לקיצוצים בתקציבים הכרחיים לקיום מדינה. היא באמת היתה צריכה לקרוא בקלפים שזה מה שיקרה.
אז מה יקרה בארגנטינה? אין לדעת. שום דבר לא ברור. אבל מה שברור זה שכמו בכל העולם, ארגנטינה צריכה לנקות ולטהר את עצמה משחיתות לפני שתתחיל את השיקום. ובשביל לנקות את השחיתות צריך חבורה של אנשים רציניים וערכיים, לא כוכבים של אינסטגרם וטיק-טוק אלא אנשי מקצוע שמבינים במערכות מורכבות ותהליכים גדולים. וטיפוסים כאלה אף פעם לא נמצאים בצד הפופוליסטי של המפה הפוליטית.