בכל פעם שאתם מבקשים מהמוכר בסופרמרקט לפרוס לכם גבינה צהובה מוזלת במשקל, זאת שהמחיר שלה נמוך משמעותית מגבינת "עמק" הפופולארית והיקרה להחריד, אתם מניעים, מבלי לדעת, את המנגנון המשומן של מכסות היבוא במימון המדינה - מנגנון שנשלט בידי כמה יבואנים גדולים שנלחמים ביניהם על מתנה ממשלתית בגובה עשרות מליוני שקלים בשנה, וגורפים על הדרך גם בונוס שמן לכיסם.
ב-18 בספטמבר פרסמה ועדת המכסות במשרד הכלכלה והתעשייה את המכרז לקבלת מכסות פטורות ממכס ליבוא גבינה צהובה, בהיקף של 5,900 טון בהליך תחרותי לשנת 2026. הזוכים יהיו היבואנים שיציעו את המחיר הנמוך ביותר לצרכן הסופי מבין הפונים, לגבינה פרוסה במעדניה וגבינה ארוזה על המדף.
הוועדה החליטה להעניק מכסת בונוס גבוהה ליבוא גבינות נוספות, ללא מכס, במטרה להביא להפחתה נוספת במחירי הגבינה המיובאת ולהגברת התחרות.
המדינה מציגה את המכסות ככלי שנועד להילחם ביוקר המחיה באמצעות פתיחת השוק ושבירת הריכוזיות, במטרה לספק לצרכנים גבינות זולות יותר. הכוונה טובה, אך הביצוע, איך נאמר, חלש מאוד. במקום שכולנו נרגיש הקלה בקופה, הפטורים ממכס מתגלגלים לכיסיהם של בעלי רשתות השיווק הגדולות והיבואנים החזקים.
זה לא סיפור על גבינה - זה סיפור על איך כוונות טובות הופכות לצינור העברת מיליונים לקבוצה מצומצמת, שחבריה פועלים בכל דרך חוקית שיש כדי לזכות בנתח השמן.
משיחות עם יבואנים מתוסכלים עולה תמונה של מערכת מעוותת שבה "תחרותיות" היא מילה שקיימת על הנייר בלבד, ו"הוזלה לצרכן" הופכת למבצעים חד פעמיים ומדומים. במקום לפרק את הריכוזיות, המכסות רק חיזקו אותה. במקום להוזיל באמת, הן יצרו אשליה של הוזלה.
מנגנון הזכייה הכפולה
הסיפור מתחיל בהבטחה מלאה בכוונות טובות של משרד הכלכלה להגביר את התחרות ולהוריד את מחיר הגבינה הצהובה, מלכת הטוסטים והפיצות. אבל כשחותכים את הקצוות השרופים, מתגלה תמונה מורכבת ומטרידה.
המדינה יצרה שני מסלולי מכסות: מנדטורי ותחרותי. המכסה המנדטורית מחולקת על בסיס נתחי שוק היסטוריים. יבואנים ותיקים וחדשים מקבלים זכות לייבא כמויות מסוימות בפטור ממכס, בהתבסס על פעילותם בעבר. המכסות האלה מחולקות בין היבואנים שיבאו גבינות לארץ במכס מלא בשנה האחרונה, כך שכל אחד מהם מקבל נתח קטן מהמכסה. מצד אחד, מדובר בחלוקה הוגנת שעלותה 12 מיליון שקלים מקופת המדינה, אבל לא באמת מאפשרת להוזיל מחיר - בגלל הכמות המזערית.
המכסה התחרותית, לעומת זאת, מחולקת באמצעות מכרז פומבי, שבו כל יבואן יכול להשתתף ולהציע מחיר לצרכן. הזוכה הוא זה שמציע את המחיר הנמוך ביותר. על הנייר זה נראה מושלם: לוותיקים יש רשת ביטחון איתנה, החדשים מקבלים הזדמנות וכולנו נהנים מגבינות זולות. אבל בפועל? בפועל נוצרת ריכוזית מטורפת.
המכסה התחרותית נשמעת מבטיחה. כל אחד יכול להשתתף במכרז ומי שמציע את המחיר הנמוך ביותר לצרכן זוכה? דמוקרטיה כלכלית במיטבה. אלא שהמכרז התחרותי הפך לזירת משחק של הגדולים בלבד.
"אי אפשר להיכנס למשחק הזה", אומר לנו יבואן בינוני, שמנסה כבר שנים לגשת למכרז ומפסיד, למרות שהוא נחשב לוותיק יחסית. "שחקנים חדשים שרוצים להיכנס לשוק ולהתחרות יכולים רק לחלום. הדלת סגורה בפניהם בברזל. רשתות השיווק הגדולות ויבואנים מקושרים השתלטו עליו לגמרי. הכיסים העמוקים שלהם מאפשרים להגיש הצעות מחיר אגרסיביות, שנתמכות במערכת לוגיסטית שמקטינה עלויות ומגוון המוצרים שלהם מאפשר להם לוותר על רווח בגבינה כדי להרוויח ממוצרים אחרים".
כך שבמקום לפרק ריכוזיות, הכוח פשוט עבר מקבוצה אחת של בעלי מונופולים לקבוצה אחרת. במקום דמוקרטיזציה של השוק, נוצרה ריכוזיות חדשה.
אבל הסיפור לא נגמר כאן. מי שזוכה במכרז התחרותי מקבל "בונוס כמות" של 35% נוספים על מה שזכה בו. למשל, אם רשת גדולה זוכה בזכות לייבא מיליון קילו גבינה בפטור ממכס, היא מקבלת אוטומטית עוד 350,000 קילו בונוס. זה אומר שמכל 5.9 מיליון קילו במכסה התחרותית, 2 מיליון קילו נוספים נכנסים בחינם לזוכים הגדולים.
בחינם למי? בחינם למי שמייבא את הגבינה וסגר עסקה עם רשתות השיווק. לא בחינם למדינה. היא מוותרת על כ-17.5 מיליון שקל בשנה, רק על הבונוס הזה. "זאת בדיוק הבעיה המרכזית עם הבונוס", מסביר היבואן. "אין שום מנגנון שמבטיח או אפילו מעודד שההטבה הזו, ה-17.5 מיליון שקל האלה, יגיעו לכיס שלנו.
בפועל, זה פשוט מחזק עוד יותר את הגדולים. הם זכו במכרז, ועכשיו הם מקבלים עוד פרס שמגדיל את הפער בינם לבין כל השאר. זה משחק לא הוגן שפוגע גם ברשתות הקטנות והבינוניות, שמתקשות להתחרות במחירים האלה. ובנוסף, זה גם פוגע בשוק המוסדי, המסעדות, בתי הקפה, המלונות והקייטרינג. גם הם קונים גבינות, והם מתקשים להתחרות מול המחירים שהרשתות הגדולות יכולות להציע, בין היתר, בזכות הבונוס הזה. ככה זה מתגלגל למחיר המנה שאנחנו משלמים. מדהים איך מנגנון קטן, הבונוס הזה, יוצר אפקט כזה רחב ומעוות".
היבואן שעמו דיברנו מצביע גם על תופעה נוספת: ספסרות במכסות. כן, כמו בכרטיסים להופעות.
"הכוונה היא לגורמים שמצליחים לזכות במכסה במכרז, אבל אין להם באמת כוונה לייבא כלום, כי הם לא באמת יבואנים", הוא מסביר. "הם זוכים בזכות ליבא כמות מסוימת בפטור ממכס, ואז מוכרים את הזכות הזו, את הסחורה, למישהו אחר, ליבואן אמיתי שצריך את המכסה, ובדרך עושים רווח על ההפרש. ככה גוזרים קופון בלי להזיז את הגבינה. כסף מהאוויר, על חשבון הפטור שהמדינה נתנה. זה פשוט מרוקן את כל המטרה של המכסה.
"יש גם מקרים, לכאורה, של הגשות כפולות ופיקטיביות למכרז. גורמים שמנסים להגדיל את הסיכוי שלהם לזכות ביותר מכסות, באמצעות הגשת כמה הצעות דרך חברות שונות, שבעצם שייכות לאותו בן אדם או אותה קבוצה, מעין 'קוף' שניגש למכרז בשם יבואן גדול, וככה הם מגדילים סטטיסטית את הסיכוי שלהם לקבל נתח יותר גדול מהעוגה.
"תארי לך שיש יבואן ותיק וחזק. הוא מקבל נתח מהמכסה המנדטורית, כי הוא ותיק, ואז, בגלל שהוא חזק, הוא גם זוכה בנתח גדול במכסה התחרותית, ואז, בגלל שהוא זכה בנתח גדול במכסה התחרותית, הוא מקבל גם את הבונוס של ה-35%. הוא יכול לקבל הטבות משלושה מקורות שונים, למה לא, בעצם?"
עוקפים את המערכת
כשמחברים את כל החשבון, המדינה מוותרת על למעלה מ-70 מיליון שקל בשנה במסגרת מכסות הגבינה. במילים אחרות, אנחנו, כמדינה, מפסידים כל שנה סכום שיכול לטפל בהלומי קרב, משפחות מילואימניקים ובחטופים ששבו.
והנה עוד דוגמא לכוונה טובה, עם ביצוע גרוע. במסגרת המכסה המנדטורית, יבואנים חדשים אמורים לקבל דריסת רגל ראשונית. עם זאת, ניתוח הכללים מעלה פערים בלתי מוסברים: יבואן חדש שלא עשה יבוא במכס מעולם מקבל מכסה מנדטורית בהיקף של 8,000 ק"ג, תרומה של 40,000 שקל בלי לעשות כלום.
לעומתו, יבואן חדש ששילם מעל 100,000 שקל מכס השנה, מקבל מכסה מנדטורית קטנה יותר של רק 5,000 ק"ג. "זה אבסורד תפעולי שמעניק עדיפות דווקא למי שאינו תורם לקופת המדינה דרך תשלומי מכס משמעותיים", אומר יבואן אחר. "המערכת מחזקת את המסקנה שהיא מונעת כניסה משמעותית של שחקנים חדשים ומתקשה לממש את מטרתה המקורית ליצירת תחרות".
היבואנים שלא זוכים במכסות, או אלה שמקבלים הקצאה זעומה וצריכים להתחרות בכוח העצום של היבואנים הוותיקים והרשתות, מצאו דרך יצירתית לשרוד: היבואנים הגדולים, שזוכים במכסות הפטורות ממכס, לא ממהרים להוריד מחירים מעבר למבצעים נקודתיים. באופן אבסורדי נוצר מצב שדווקא השמירה על הרווחיות העודפת של השחקנים הגדולים, למרות ההטבה שקיבלו - כלומר, ההתעקשות שלהם לשמור על מחירים יקרים - היא זו שמאפשרת ליבואנים הקטנים, שמייבאים גבינות בתשלום מכס רגיל, להוזיל מחיר.
בנוסף, מצאו הקטנים והבינוניים דרך יצירתית נוספת לעקוף את המערכת: הם מנצלים פרצה רגולטורית משמעותית, לפיה גבינות שמועשרות בכמות קטנה של שומן צמחי כמו שמן קנולה, מוגדרות מבחינה רגולטורית כמוצר שונה מגבינה שמבוססת על חלב. על הגבינות האלה אין תשלום של מכס בכלל, והיבוא מתבצע בלי מכסה. אלא שהצרכן לא תמיד מודע לכך שהוא צורך מוצר שהוא, מה לעשות, הרבה פחות בריא.
כך שמנגנון מכסות הגבינה הוא תמונת מצב של מדיניות כלכלית שהשתבשה מהיסוד. המדינה מוותרת על 70 מיליון שקל בשנה מהכנסות ממכס, כסף שיכול היה להיות מנותב לצרכים דחופים יותר, ובמקביל, הכסף הזה לא באמת מגיע לכיסי הצרכנים אלא נבלע ברשתות הגדולות ואצל היבואנים החזקים. התוצאה היא שימור מלא של המבנה הריכוזי שהמכסות היו אמורות לסדוק.
ההוזלות שהובטחו לנו הפכו למשחק קלפים של אדוני השוק. גבינה צהובה אטרקטיבית במחיר של 3.20 שקלים במבצע, חוזרת למחיר המקורי תוך שבוע, ובמקביל הרשתות גובות מחירי עתק על הגבינות המיובאות והממותגות. המבצעים הזמניים האלה נחשבים ל"מוצר פיתיון" - דרך למשוך קונים ולא דרך לחסוך כסף. כך הצרכנים מקבלים אשליה של הוזלה במקום הקלה אמיתית בסל הקניות.
בזמן שהמדינה מתמקדת בהוזלת גבינה צהובה עתירת שומן ומלח, ירקות ופירות ממשיכים להיות יקרים, קטניות נשארות מחוץ לתמונה ומוצרי בסיס בריאים לא זוכים לטיפול דומה. גם במשרד הכלכלה מודים בכך שגבינות צהובות הן לא בדיוק הבסיס של פירמידת המזון. אז במקום לעודד תזונה בריאה, המדינה מסבסדת מוצרים שתרומתם התזונתית מוגבלת.
בראיה היסטורית, מנגנון המכסות נכשל. ולראיה: תנובה ממשיכה לשלוט ב-90% בשוק הגבינות הצהובות, למרות המחיר הגבוה שהיא גובה עבורן. הפתרון הוא לחלק את המכסה התחרותית באופן שונה לגמרי. במקום מכרז למי שמציע את המחיר הנמוך ביותר, הפרמטר צריך להיות גובה המכס ששילם היבואן בשנה החולפת, לפיו הוא יקבל את פטור בשנה הבאה, ובתנאי שיגדיל את כמות היבוא ב-25%, ומי שהגדיל מעבר לכך, יקבל בונוס. כך תיווצר תחרות אמיתית בשוק.