הפסקת אש? המלחמה אולי הסתיימה אבל הקרב על מקום העבודה רק מתחיל

אחרי כמעט שנה של לחימה, גיוס מילואים בהיקף חסר תקדים והקפאה של חיי השגרה, ישראל חוזרת לעבודה. מאות אלפי מילואימניקים משילים את המדים וחוזרים למשרדים, למפעלים ולחנויות. אבל מה קורה לשוק העבודה כשהמגויסים חוזרים - ומי צפוי לשלם את המחיר?

היסטורית, למלחמות בישראל יש השפעה דומה על שוק העבודה: בזמן הלחימה המשק "קופא" חלקית, והאבטלה הרשמית דווקא יורדת. עם החזרה לשגרה, שוק העבודה מתהדק, העובדים הזמניים שאוישו בזמן המלחמה מוצאים את עצמם בחוץ, ולעיתים נוצר גל קצר של פיטורים.

במהלך השנה האחרונה, בזמן שצה"ל גייס מאות אלפים, שיעור האבטלה בישראל נותר מהנמוכים בתולדותיה - סביב 3% בלבד, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

איך זה ייתכן? פשוט מאוד: המגויסים לא נחשבים למובטלים, אלא למועסקים שנעדרים זמנית ממקום העבודה. כך נוצר מצב שבו הכלכלה סופגת פגיעה ממשית בהיצע העובדים, אך הסטטיסטיקה הרשמית מציגה יציבות.

באותה תקופה דווח על שיעור נעדרים עצום: ביולי 2024, לדוגמה, 22% מהגברים נעדרו מהעבודה בשל מילואים - נתון חריג בכל קנה מידה. במקביל, ענפים שלמים כמו הבנייה והתיירות קרסו זמנית בגלל היעדר כוח אדם, במיוחד עם סגירת השוק לעובדים פלסטינים, או בגלל חוסר עניין של תיירים לבקר באזור מוכה מלחמה.

למרות זאת, בנק ישראל מתאר תמונה של שוק עבודה "חזק" אך מעוות: כמעט אפס אבטלה רשמית, לצד מחסור חריף בעובדים ולחצי שכר. במילים אחרות - השוק היה חם מדי, רק מהסיבות הלא נכונות.

כעת, כשהמילואימניקים חוזרים לביתם ולעבודתם, צפויה תנועת תיקון טבעית. חלק מהעובדים הזמניים שהחליפו אותם צפויים לסיים את תפקידם, ומספר המשרות הפנויות במשק יירד.

מצד שני, גם ההיצע וגם הביקוש מתאזנים מחדש: מעסיקים שכמעט התחננו לעובדים בחודשים האחרונים יחזרו לשגרה, והלחץ להעלות שכר - בעיקר בענפים כמו קמעונאות, לוגיסטיקה ומזון - עשוי להתמתן.

עם זאת, בענפים שנפגעו עמוקות, כמו בנייה ותשתיות, המחסור לא ייעלם כל כך מהר. לפי דו"ח OECD Economic Outlook 2024, הבנייה הישראלית תמשיך לסבול ממחסור בכוח אדם גם לאחר תום הלחימה, כל עוד לא יימצאו פתרונות קבועים לעובדים הפלסטינים. כלומר, גם כשהמדינה חוזרת לשגרה, חלקים מסוימים של המשק יישארו במלחמה כלכלית.

די להביט בנתונים ממלחמות קודמות כדי להבין את לאן נושבת הרוח. גם במלחמת לבנון השנייה (2006) וגם במבצע "צוק איתן" (2014) נרשם דפוס כמעט זהה: בזמן הלחימה הייתה ירידה זמנית בפעילות, בעיקר בענפים הרגישים לביטחון כמו תיירות, תרבות והסעדה, אך שיעור התעסוקה הכולל כמעט שלא נפגע. לפי דו"חות בנק ישראל מאותן שנים, שתי המערכות הובילו לעלייה רגעית באבטלה ולצמצום בשעות העבודה, אך תוך חודשים ספורים השוק התאושש וחזר לרמת תעסוקה כמעט מלאה.

לעומת זאת, מלחמת יום כיפור (1973), שעד לאחרונה נחשבה למלחמה הקשה בתולדותינו, מספרת סיפור אחר לגמרי. שם, המשבר הכלכלי שפרץ בעקבות הלחימה היה עמוק וארוך. על פי דו"חות היסטוריים של בנק ישראל, הוצאות הביטחון זינקו, הצמיחה נעצרה והאינפלציה האיצה. התוצאה: בשנים שלאחר מכן עלה שיעור האבטלה בהתמדה, והמשק נכנס לשפל ממושך שנמשך כמעט עשור. כלומר, כשהמלחמה גוררת אחריה משבר פיסקלי כולל, שוק העבודה לא מתאושש תוך חודשים - אלא תוך שנים.

אז נכון, אנחנו לא באותו מקום שהיינו אז. בחמישים השנים שעברו מאז, כלכלת ישראל חוותה צמיחה משמעותית ולכן נקודת הפתיחה ב-2023 היתה טובה בהרבה מזו של מלחמת יום כיפור. ועדיין, אם לוקחים בחשבון שהמלחמה ההיא נמשכה רק 19 יום - שהם טיפה בים ביחס למה שעבר עלינו בחרבות ברזל - ניתן להסיק שאת מחיר המלחמה הנוכחית הציבור הישראלי ימשיך לשלם מכיסו עוד שנים רבות.

מלחמות לא משנות רק נתוני אבטלה ושכר. הן משנות את מערכת היחסים שלנו עם העבודה. עובדים שחזרו מהחזית נושאים איתם חוויות קשות, עייפות נפשית, ולעיתים רצון לשינוי כיוון. מעסיקים מצדם נדרשים להפגין רגישות וגמישות.

דו"ח מכון טאוב לשנת 2024 מציין שמדובר באתגר חברתי לא פחות מכלכלי: חיזוק תחושת השייכות, שיקום נפשי ותעסוקתי, ושילוב עובדים שנעדרו חודשים ארוכים אינם פעולות חד פעמיות, אלא תהליך הדרגתי של חיבור מחדש בין עובדים, מעסיקים ומשפחות. השאלה האמיתית היא לא רק "כמה עובדים יש", אלא איך מחזירים את כולם לעבודה - ובאיזה מצב נפשי וכלכלי הם חוזרים.

אם לשפוט לפי הניסיון ההיסטורי, ישראל צפויה כעת לחוות תקופת תיקון קצרה: ירידה במספר המשרות הזמניות, התמתנות בשכר, והחזרת המשק למצב תעסוקה "רגיל". עם זאת, הכל תלוי במשך השיקום הכלכלי ובמדיניות הממשלה: אם תקציב הביטחון יתנפח על חשבון השקעה בעובדים, בהכשרות ובתשתיות - ייתכן שנראה אפקט דומה לזה של 1973.

בנוסף, פערים אזוריים ומגזריים עשויים להתחדד. עובדים מהפריפריה, נשים, ואוכלוסיות שנפגעו ישירות מהמלחמה יזדקקו לתמיכה כדי לחזור למעגל העבודה באופן מלא.

השוק הישראלי הוכיח בעבר שהוא עמיד, אבל ההתאוששות שלו תלויה לא רק במעסיקים - אלא גם במדיניות ציבורית חכמה - וזה משהו שקשה עד בלתי אפשרי להסתמך עליו בימינו.