ע', איש עסקים, הגיש תביעה על סך 2 מיליון ש"ח לבית משפט השלום בראשל"צ נגד בני זוג, וטען כי החל משנת 2014 הלווה לאישה סכומים שונים על בסיס מצג שווא מטעמה, כי היא עתידה לקבל פיצוי של 4 מיליון שקל בהסכם פשרה בתביעת נזקי גוף, וכי הכספים נועדו לסגירת תיקי הוצל"פ המתנהלים נגדה.
במסגרת הסכם ההלוואה שנכתב בכתב ידה, סוכם כי היא מתחייבת להשיב לו את הכספים, בצירוף ריבית של אחוז אחד. באשר לבעלה, איש העסקים טען שהוא הפקיד לחשבון הבנק שלו סכומים שונים בסך כולל של כמיליון ו-200 אלף שקל. לטענתו, בעלה ידע או צריך היה לדעת על ההלוואות, בין היתר כי רכשו באמצעותן בית.
האישה טענה כי הכספים ניתנו לה כמתנה על רקע מערכת יחסים שהתנהלה ביניהם במשך מספר שנים. לטענתה, איש העסקים לא הציג את המסמך המלא של כתב ההתחייבות והפנתה ל"כתבי ביטול" שלטענתה נערכו ונחתמו על ידי איש העסקים, ומאיינים לכאורה את כתב ההתחייבות.
בעלה טען כי מעולם לא פגש בתובע, לא נטל ממנו כספים, וכי הכספים שהופקדו לחשבון הבנק שלו לבקשת אשתו הופקדו ללא ידיעתו, והוסיף כי האישה ניהלה את חשבונו.
השופט רפי ארניה קבע כי לא ניתן לשלול את גרסת האישה בדבר קיומה של מערכת יחסים רומנטית בין הצדדים, בהתבסס על השתתפות איש העסקים ברכישת תכשיטי יהלומים ובגדי מעצבות בסך כ-230 אלף שקל. כל זאת תוך הסתרת מערכת היחסים והכספים מאשתו ומילדיו של איש העסקים במשך 5 שנים.
עם זאת, בית המשפט קבע כי הכספים לא ניתנו במתנה אלא כהלוואה שיש להשיבה. בית המשפט נימק בהחלטתו בכך שכתב ההתחייבות תקף, ומצד שני האישה לא הציגה את "כתבי הביטול" המקוריים והחתומים על ידי איש העסקים.
בנוסף, הצדדים אינם קרובי משפחה, כך שטענת המתנה לא תופסת, ומצבה הכלכלי של האישה שהייתה נזקקת לפירעון חובות חיזק את טענת ההלוואה. כמו כן, האישה לא הכחישה את חובתה להשיב כספים בתמלילי השיחות, אלא הציעה דרכים לפירעון חוב. חוסר אמינות האישה התחזק גם מהצגת מצג שווא על פיצוי עתידי בסך 4 מיליון שקל בגין תביעת נזקי גוף שמעולם לא הוגשה.
בית המשפט קבע כי האישה תשלם לאיש העסקים סך של כ-1.9 מיליון שקל, סכום מבוסס על סכום הקרן שהודתה כי קיבלה בצירוף ריבית בשיעור אחוז אחד ובניכוי סכום של כ-90 אלף שקל - שווי ההשתתפות במתנות בעלות הנופך האישי שרכש עבורה איש העסקים.
בעלה, חויב לשלם לאיש העסקים סך של כ-830 אלף שקל, המייצג את סך ההפקדות שאיש העסקים הפקיד לחשבונו, בצירוף ריבית. חיובו של בעלה הינו יחד עם האישה, וכל סכום שאחד משניהם ישלם יופחת מחובתו של האחר.
בנוסף לפיצויים, ישאו הבעל ואשתו בהוצאות המשפט של איש העסקים בסך 100 אלף שקל.
עו"ד שי שמש, ממשרד כהן שמש שמתמחה בליטיגציה מסחרי ובחדלתות פרעון, מסביר כי פסק הדין מציב זרקור על אחת הסוגיות האנושיות והרגשיות ביותר בעולם המשפט - המפגש בין אינטימיות אישית לבין אחריות כספית. כעורך דין, ניתן לומר כי המקרה הזה ממחיש באופן נדיר כיצד מערכת יחסים שנראתה בתחילתה כעניין אישי-חברי יכולה להפוך לסכסוך משפטי רחב היקף, כשהגבול בין אהבה, אמון וכסף מיטשטש עד כדי אובדן הבחנה.
"המסר המרכזי העולה מפסק הדין הוא ברור: אין תחליף לתיעוד", אומר עו"ד שמש. "גם כאשר מדובר באנשים קרובים, בני זוג לשעבר או חברים ותיקים - כל העברה כספית משמעותית צריכה להיות מוסדרת במסמך כתוב, עם תנאי החזר ברורים. אמון אישי, נאמנות הדדית או תחושת 'זה לא יקרה לנו' אינם תחליף להסכמה משפטית. מערכת יחסים, חמה ככל שתהיה, אינה חסינה מפני חילוקי דעות - וכשהם מגיעים לפתחו של בית המשפט, רק הראיות קובעות".
לדבריו, "בית המשפט בחר כאן בגישה מאוזנת ומורכבת: הוא הכיר בכך שייתכן שהתקיימו יחסים רומנטיים בין הצדדים, אך לא ראה בכך סיבה לשלול את אופייה העסקי של ההתקשרות. קביעה זו מחזקת את ההבנה שבין אדם לחברו - או בין אדם לאדם שאיתו התקיים קשר אישי - יכולות להתקיים שתי מערכות מקבילות: רגשית וכלכלית. העובדה שאחת מהן קיימת אינה מוחקת את האחרת".
עו"ד שמש מוסיף כי "מבחינה עקרונית, פסק הדין מדגיש כי האחריות המשפטית להשבת כספים אינה מתפוגגת בשל טענת קרבה רגשית. מי שמקבל כספים מחויב להסביר את ייעודם ולהציג בסיס עובדתי למעמדם - מתנה או הלוואה. בהיעדר תשתית ברורה, בית המשפט יעדיף את הגרסה הנתמכת במסמכים, בהתכתבויות ובשפה חשבונאית מדויקת".
"לציבור הרחב - ובמיוחד לאנשים המנהלים יחסים אישיים או עסקיים חופפים - המסר כפול: ראשית, היו גלויים וברורים בזמן אמת. שנית, אל תראו בעריכת הסכם כתוב צעד של חוסר אמון; זהו דווקא ביטוי לאחריות ולכבוד הדדי. פסק הדין הזה אינו רק הכרעה בסכסוך פרטי - הוא שיעור מעשי בכוחם של מסמכים, בשבריריות האמון ובצורך לשמור על גבולות ברורים בין רגש לכסף".