בתחילת החודש התראיין מנכ"ל גוגל לשעבר, אריק שמידט, בכנס של הפודקאסט הפופולארי All In, ופרס את משנתו לגבי מה דרוש ממי שרוצה להצליח בעולם ההייטק התחרותי של 2025
שמידט, שכבר נודע בעבר בעמדותיו הנוקשות לגבי תרבות העבודה, לא חסך גם הפעם באמירות מעוררות מחלוקת. שוחחנו עם סמנכ"ליות משאבי אנוש בחברות סטארט-אפ ישראליות, ולצד המחלוקות, מצאנו גם כמה הסכמות.
צפו בשיחה המלאה עם אריק שמידט
עבודה מהבית - לא לכל אחד
בפתח דבריו הביע שמידט ספקנות גדולה לגבי עבודה מהבית, בפרט עבור צעירים בתחילת הקריירה, זאת מפני שלדבריו, הלמידה המשמעותית ביותר מתרחשת דרך מפגשי פנים אל פנים ולמידה מקולגות מנוסים יותר.
כמו שמידט, גם הדס חרמון, סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת הסייבר Cyolo, טוענת שהרבה מהלמידה המשמעותית מתרחשת דווקא "בין השורות", ולכן בארגונים הפועלים במודל היברידי חשוב להקדיש זמן פרונטלי, במיוחד בחודשים הראשונים.
"בעיניי עבודה היברידית, או עבודה מהבית, דורשת בשלות מקצועית", טוענת הדס. "אני מסכימה שלעובדים צעירים בתחילת דרכם יש ערך רב בחשיפה יומיומית לסביבה ארגונית חיה. אין תחליף לשיחות מסדרון, למידה מצפייה, ואינטראקציות אנושיות בלתי מתוכננות".
היא מציינת את סקר גאלופ 2024, בו הוכח כי לעובדים עם חברים קרובים בעבודה יש סיכוי גבוה פי 7 להיות יותר מעורבים בעבודה ולהישאר בחברה זמן רב יותר. לדבריה, "אלה לא רק רכיבים שמקדמים קריירה, אלא גם אבני יסוד בבניית זהות מקצועית ותחושת שייכות".
גם אוסנת ירימי מגן, סמנכ"לית משאבי אנוש ואופרציה בחברת Sola security, שותפה לדעה זו, אך מוסיפה: "אין ספק שהמפגש היומיומי עם קולגות מנוסים מאפשר לעובדים צעירים ללמוד מהר יותר, להבין הקשרים, לספוג תרבות ארגונית ולפתח מיומנויות תקשורות חשובות. עם זאת, למידה משמעותית יכולה להתרחש גם סביבה היברידית, כל עוד המנהלים משקיעים בתקשורת מתמשכת ופידבקים קבועים, ומעודדים שיתופי פעולה יזומים".
לדעת ירימי מגן, מדובר בסופו של דבר בעניין של אמון. "היברידיות מצליחה כשהיא מבוססת על אמון הדדי. אמון הוא תוצר של שקיפות, דיאלוג פתוח והבנה הדדית של ציפיות. כאשר עובדים מרגישים שיש להם חופש, אך גם אחריות, הם לרוב מחזירים בתפוקה גבוהה יותר ובמחויבות גדולה יותר. בעולם שבו התחרות גוברת והעבודה משתנה, יש לאמץ מודל עבודה שמאזן בין מגע אנושי, משמעת ויצירתיות לבין חופש וגמישות. לא בהכרח צריך לבחור בין משרד לבית, אלא צריך לדעת לשלב ביניהם בחכמה".
כמו הסינים 9-9-6
טענה נוספת של שמידט שעוררה הדים בכנס הייתה ההשוואה שערך לשוק העבודה בסין, שם נהוגה תרבות עבודה של "9-9-6", כלומר עבודה של 12 שעות מ-9 בבוקר עד 9 בערב, 6 ימים בשבוע. למרות שהסינים מעידים שזה לא חוקי והם לא מאושרים, שמידט מאמין כי כל עוד זה הקצב בו פועלת המדינה שמהווה את עיקר התחרות למערב, זה הקצב שבו עלינו לעמוד.
"שמידט צודק בכך שהצלחה טכנולוגית דורשת השקעה ונחישות", סבורה ירימין מגן. "אבל, אני מאמינה שאיזון חיים-עבודה הוא לא מותרות, אלא תנאי הכרחי לשימור עובדים, לפיתוח יצירתיות ולביצועים טובים לאורך זמן. איזון נכון לא אומר פחות מחויבות, אלא התנהלות בוגרת וברורה: הצבת מטרות מדידות, אחריות אישית, ושקיפות הדדית בין עובד למנהל".
על כך מוסיפה חרמון כי גם לדעתה "איזון נכון, שכולל חלוקה בין בית למשרד, מספר שעות העבודה ביום ומספר ימי העבודה בשבוע, לא נובע מחלוקה מלאכותית ונוקשה של הזמן, אלא משילוב נכון, כחלק בלתי נפרד מתרבות ארגונית בריאה וחדשנית. איזון אינו סותר שאיפה למצוינות, אלא מהווה תנאי עבורה".
"רוצים איזון חיים-עבודה? לכו למגזר הציבורי"
כך אמר אריק שמידט בחצי חיוך בסיכום דבריו על התחרותיות וההשקעה הנדרשת כדי להצליח בהייטק לדעתו, ואמר שמי שמחפש work life balance כנראה לא נמצא במקצוע הנכון.
"אני לא מסכימה עם ההבחנה החד-ממדית הזו", טוענת חרמון. "העולם השתנה והיום ברור שמוטיבציה ויצירתיות אינן נמדדות במספר השעות מול המסך, אלא באיכות המחשבה, ביכולת להתחדש ובחיבור הפנימי לעשייה. יש ערך אמיתי בנתינת מרחב לעובדים להיטען עם המשפחה, החברים או בתחביבים משום שאלה מקורות לחוסן, ליצירתיות ולמניעת שחיקה".
עם זאת, לדבריה, איזון אמיתי הוא דו צדדי. "הארגון צריך לתקשר מטרות, ציפיות ולוחות זמנים מראש כדי לאפשר לעובדים להיערך, והעובדים מצדם נדרשים להפגין מחויבות אמיתית למטרה המשותפת. כאשר מתקיימת הכלה של החיים הפרטיים מצד הארגון לצד תחושת משמעות ושותפות, העובדים נרתמים טוב יותר גם בזמני לחץ ומביאים את מלוא היכולות שלהם לידי ביטוי. הדור החדש לא מוותר על איזון, משמעות ובריאות נפשית וגם לא צריך. דווקא ארגונים שמבינים כיצד לשלב בין שאיפה למצוינות לבין חיים שלמים מחוץ לעבודה הם אלה שיצליחו לבנות נאמנות, יציבות וחדשנות אמיתית לאורך זמן".
אל תפריעו לקפיטליזם
בהמשך הדברים עסק אריק שמידט במניעים להצלחה, והסביר כי לדעתו אחד היתרונות הגדולים של המערב, ושל ארה"ב בפרט, הוא במודל הקפיטליסטי שמאפשר פריחה בתעשיית הטק בכך שהוא מעודד תחרות ומשתדל להסיר ככל האפשר חסמים בירוקרטים שמונעים מעסקים חדשים לצמוח. "אסור לבלום את הכאוס, אלא להפוך אותו למנוע צמיחה", הוא דרש.
לדברי הדס חרמון, "קפיטליזם אחראי, כשהוא מבוסס על ערכים של חופש, יוזמה ושותפות, הוא מנוע אדיר לחדשנות. אבל כדי שיישאר כזה, עליו להתעדכן ולאזן בין חופש כלכלי לאחריות חברתית. אני מאמינה שחדשנות אמיתית צומחת במקום שבו אנשים חשים בטוחים להיות עצמם, להביע רעיונות, לגדול וגם לטעות כחלק מהתהליך ולא רק במקום שמודד הצלחה ברווח בלבד".
ילודה נמוכה - אתגר או הזדמנות?
לבסוף, התייחס שמידט בדבריו גם לחשש הגובר בימים אלה במדינות ה-OECD המפותחות בנוגע לירידה בשיעור הילודה במערב וגם באסיה, ואף הגדיר זאת כאיום אסטרטגי על הכלכלה, שכנראה נצטרך להתמודד איתו בעזרת כוח עבודה המבוסס על מהגרים.
"אכן, ירידה בילודה מציבה אתגר אמיתי לשוק העבודה", מסכימה חרמון. "אבל, גם הזדמנות לחשוב אחרת. כדי להתמודד עם המחסור הצפוי בכוח האדם עלינו לטפח גמישות תעסוקתית, הכשרות מתמשכות, ובנוסף הכלה של אוכלוסיות נוספות כמו מהגרים, אבל גם כמו מבוגרים וצעירים שכיום הם לא חלק ממעגל העבודה. מדובר באוכלוסיות שהן לא תמיד חלק מהשיח, במיוחד בתעשיות מסוימות, והן יכולות להוות חלק אינטגרלי מהפתרון. בעידן בו אנו עוסקים לא מעט ביעילות ומחפשים כלים שיאפשרו לנו "לעשות יותר עם פחות" חשוב לזכור שחדשנות לא תלויה רק במספר העובדים, אלא ביכולת למצות את הפוטנציאל האנושי של כל אחד ואחת וליצור סביבת עבודה שמזמינה תרומה מגוונת ומשמעותית".