את הספרית שלי לא החלפתי מגיל 17. אני הולכת לאותה קוסמטיקאית ומניקוריסטית כבר כל כך הרבה זמן, שהאוטו יודע לנסוע לשם לבד. גם את הבנק לא הייתי מחליפה, אלמלא הגזימו שם באמת וגרמו לי לחצות את הרוביקון הנפשי ולעבור לבנק אחר. כזאת אני, פטריוטית של נותני השירותים שלי. עד שאני מוצאת מישהו שעומד בסטנדרטים, אני נצמדת אליו לנצח.
בקיץ שעבר, כשהרפורמה בחשמל יצאה לדרך ופיתתה את המוני ישראל למצוא להם ספק חשמל חדש וזול, שמתי את הקשר הרגשי לחברת החשמל בצד והחלטתי לנסות. אחד הספקים הציע לי הנחה יפה של 7% בחשבון החודשי. עם כל הכבוד לנאמנות, אותי לא דופקים במחיר. מילאתי טפסים, חיכיתי חודשיים עד שניתקתי את חבל הטבור שלי מ־103 לאזור חיוג חדש לגמרי. אלא שמהר מאוד גיליתי שהרפורמה הזאת מצטלמת נהדר בפרסומות - אבל עובדת הרבה פחות טוב במציאות.
למי שלא שולט בפרטים, נזכיר שמשרד האנרגיה החליט לפתוח את שוק החשמל לתחרות, ולצורך כך אפשר לראשונה לחברות פרטיות לשווק חשמל לצרכנים. נולדה קבוצה חדשה של משווקי חשמל, חברות כמו פזגז, אלקטרה פאוור ובזק אנרג'י, שלא מייצרות חשמל בעצמן אלא מתווכות בין הצרכן לבין חברת החשמל. הן רוכשות את החשמל מהיצרנים, מציעות אותו לציבור בתעריפים שונים ומבטיחות חיסכון והוזלה. בפועל, החשמל שאתם מקבלים בבית ממשיך להיות אותו חשמל, על אותם חוטים, מאותו יצרן, רק דרך מתווך חדש שלוקח עמלה באמצע. תחרות? לא ממש. יותר נכון, תיווך תחרותי.
עד המעבר, הספק החדש שלי היה זמין, חייכני ומקסים. מהרגע שעברתי הוא פשוט התאדה. כדי להגיע לנציג שירות הייתי צריכה להאזין שעה שלמה לרינגטון מטמטם מוח. כל מה שרציתי זה לשלם את החשבון בבנק הדואר, כמו שאני רגילה. תגידו שאני עתיקה, ולא תטעו. ככה אני אוהבת. גם אמא שלי, שגררתי להרפתקה הזאת, רגילה לשלם שם. רק שנציגי הספק החדש לא טרחו לבשר לנו את זה מראש. כשהתקשרתי לשאול, הנציגה הודיעה ש"אצלנו משלמים רק באשראי", כי זה ברור מאליו.
ואז הגיעה עוד הפתעה. החשבון הפך מדו חודשי לחודשי. המשמעות היא יותר דמי ניהול. כמה בדיוק? לא כתוב, ואף אחד גם לא אומר. באחת החברות נקבו בסכום של 32 שקלים לחשבון חודשי, אותו סכום שחברת החשמל גובה על חשבון דו חודשי.
כשהרגשתי שעשו עלי סיבוב קטן, בדקתי כמה חסכתי. התברר שכמעט כלום. אולי 10 שקלים בחודש הראשון, 13 בשני. וגם בזה אני לא בטוחה. אף אחד לא מסביר איך מחושבת ההנחה. היא מוצגת באחוזים ממחיר הקילוואט לשעה, שמשתנה לפי שעות היום והעונה. הצלחתם לפענח את זה? אני לא. כדי להגיע לנתוני האמת צריך לקבל מחברת החשמל נתונים שהיא בטח תשמח לחלוק אתכם, בערך כמו שסלקום תשמח לחשוף את הרווחים שלה בפני פרטנר. בקיצור, לא יקרה.
יש ספקיות שלא נותנות הנחה בכלל אלא הטבות, נקודות מועדון, קופונים ומבצעים. איך זה מתורגם לחיסכון אמיתי? אף אחד לא יודע. בשורה התחתונה, בין דמי הניהול הגבוהים, חוסר השקיפות והשירות הבעייתי, כל העסק הזה פשוט לא שווה את הטרטור. אחרי חודשיים חזרתי לחיקה החמים והמוכר של חברת החשמל. אמא שלי, אישה שנלחמת בחירוף נפש על כל שקל לבן ליום שחור, חזרה לשם כמה ימים אחרי.
חשבתי שאני היחידה שחוזרת עם הזנב בין הרגליים, אבל התברר שלא. לאורה, בחורה חסכנית ונטולת מונה חכם, רכיב קריטי ברפורמה מסתבר, חוותה תסכול דומה.
"ואז הגיעה החשבונית הראשונה, ומשהו לא מסתדר לי, אז אני בודקת ורואה שמדובר בהערכה ולא קריאה", כתבה בפייסבוק.
"מתקשרת לספק, מקבלת מידע לא מדויק, כולל עצה להעלות כל 28 לחודש קריאת מונה לאתר חברת החשמל (ספוילר: ואז לא קורה כלום). חוסר שקיפות מוחלט בנושא, כל כמה זמן מתבצעת קריאת מונה? שאלה פשוטה וחשובה, הרי אתם רוצים לשלם על מה שצרכתם, לא?"
"התקשרתי לשאול כל כמה זמן מתבצעת קריאת מונה. התשובה שקיבלתי, אחת ל-3 עד 6 חודשים. כלומר, יכול להיות שצרכן במשך חצי שנה ישלם חשבוניות לפי הערכות ואז יהיה מופתע, לכאן או לכאן, אין לדעת. נשמע למישהו הגיוני?".
אז אם אין לכם מונה חכם ואתם חושבים לעבור לספק פרטי, שחררו. אם אתם אוהבים לשלם בדואר או צריכים שירות לקוחות אנושי וזמין, ותרו מראש, אלא אם יש לכם רכב חשמלי שאתם טוענים בלילות ואז ממש הרווחתם. חיסכון של 10 שקלים בחודש הוא לא מהפכה צרכנית. ואם מתלווה לזה גם בלבולי מוח וטרטור, אז תודה ולא תודה.