ייתכן שבבחירות הקרובות, אלו שאחריהן ואולי אף באלו שיחולו בעוד 9 שנים, בנימין נתניהו, שהשבוע מלאו לו 76, יסיים תפקידו כראש ממשלה. עם פרישתו נישאר כולנו עם שאלות גורליות פתוחות בנוגע לעתידנו, רק בשל חטא גרירתנו לשיח הציבורי של "כן/לא ביבי".
שיח שמכרסם ומפלג את החברה הישראלית ופוגע בכלכלתה ותשתיות החיים בה. הפגיעה הינה מעצם הסטת זרקור הבעיות והכשלים שתחת אחריות הנבחרים אל עבר חיבה או סלידה מאדם. מערכות הבריאות, החינוך, הסביבה, התחבורה, התיירות, התרבות, הדיור ומצב הכלכלה הפכו למשניים בסדר העדיפויות המוצג בשיח זה.
שנים שהמילה "מצע" כבר אינה חלק מהיערכות מסרי המפלגות לבחירות ותכניו נעלמו מפי המבקשים להיבחר.
עמו החלה להיעלם גם פיסת המידע הקריטית לבחינת המועמדים, ראייתם ותוכניותיהם המוצעות לפתירת ותיקון העיוותים המורגשים בכלל תחומי חיינו, וקבלת האחריות על אי מימוש הבטחתם או על כשלון יישומן. כיום הם נמדדים רק על האם ביבי נשאר או לא נשאר ראש ממשלה.
המבט אל עבר עתיד איכות חיינו נעצר ותקוע מאז סביב סקרי האהדה או הסלידה לראש הממשלה בנימין נתניהו. מזה כעשור שהישראלים חווים מעין "שידור חוזר" מתמשך כאילו ונתניהו הוא לב ליבה של המדינה ולא אנחנו, אזרחי ישראל.
שכחנו את הצורך של תושבי הפריפריה הכמהים למערכות בריאות יעילות יותר, את יוקר המחיה שמרחיב את הפער בחברה הישראלית ומעלה את שיעור המשפחות שאין בידן האפשרות לרכוש מזון טרי, ואת הדרדרות מערכת החינוך בדמות צניחת 32 נקודות בהישגי תלמידי ישראל במבחני המיצ"ב במתמטיקה ומדעים - שני תחומים חיוניים לכלכלת ישראל וביטחונה, כפי שהוכח גם במהלך המלחמה.
שכחנו גם את הנתונים. נתון כמו סך מיטות האשפוז בישראל המציג נסיגה של כ-18% ביכולת הטיפול בחולים ישראליים המגיעים במקרה חירום לבית החולים. על פי משרד הבריאות סך מיטות האשפוז עמד על 1.72 מיטות ל-1,000 נפש בשנת 2023 לעומת 2.1 מיטות בסוף 2018. נתון שכבר אז היה מהנמוכים במדינות ה-OECD שממוצע מיטות האשפוז בהן אז עמד על 2.4.
ההוצאה הישראלית על בריאות נמצאת גם היא במגמת ירידה ועמדה סך של 7.2% מהתמ"ג בשנת 2023, המהווה על פי נתוני מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל ירידה במחירים קבועים של 0.9% לעומת הוצאת המדינה על בריאות ב-2022.
140 שעות יותר מאשר במדינות המפותחות
הפער הולך ומתרחב בכלל זירות החיים הישראליות. כך לדוגמא כולנו עובדים בממוצע 140 שעות יותר בשנה לעומת ממוצע שעות העבודה של העובדים בשאר המדינות המפותחות. פער שעל פי דו"ח שירות התעסוקה מ-2024 התרחב מאז 2012, שגם בה עבדנו יותר, כ-118 שעות עבודה יותר.
ולא רק שעובדים יותר, אלא גם שווים פחות. כך למרות שסך התוצר הישראלי עולה כל העת, בין היתר אודות לכמות שעות העבודה המושקעות על ידי הישראלים, יכולת הקנייה שלנו קטנה.
ניתן לראות זאת בנתוני קרן המטבע הבינלאומית המעמידה את צפי צמיחת התמ"ג (נומינלי) הישראלי לשנת 2025 על שיא של כ-611 מיליארד דולר, כלומר כ-60.1 אלף דולר פר נפש. אל מול הירידה בתחזית התוצר פר נפש בשקלול כוח הקנייה המדרדרת הנתון לכ-56 אלף דולר, שהם כ-4,000 דולר פחות משווי התמ"ג פר נפש שאנו מייצרים.
חיי היום-יום שלנו אמורים לקבל מענה מהנבחרים, שיסבירו כיצד ייתנו מענה למחסור בחלב ונוכל לבחון אם עמדו בכך או לא. מענה על הדרך בה יפעלו להעלות את אמינות ויעילות התחבורה הציבורית, ואיך יטפלו באוכלוסייה המזדקנת, שחלקיה נאלצים לעתים לברור בין הוצאה על תרופות לבין תשלום חשמל.
כל זאת לצד שאלות מהותיות שנשארו פתוחות דוגמת הסטטוס קוו בחברה הישראלית והאם המבקשים את קולנו בקלפי יפעלו לקידום העלאת שיעור השתתפות הציבור החרדי והערבי בשוק העבודה? כיצד יעשו זאת והאם ישלבו יותר אוכלוסיות אלה בשירות הצבאי או הלאומי? ומה כלל ראייתם לגבי חופש דת והפרדת הדת מהמדינה?
כלכלת ישראל, שלצד הרוח המקומית מהווה את בסיס חיינו כאן, זקוקה למענה בדמות הצגת תוכניות שיפור תשתיות האנרגיה והתחבורה הנדרשות לייעול המשק ותפקודו, ויאפשרו התרחבותו והרחבת מעגל העובדים לצד הגדלת הזרמת המיסים לקופת המדינה.
תוכניות אלו גם יהוו שביל מוסדר שיכניס ודאות וירחיב את סך ההשקעות המקומיות והזרות בישראל לצד רוויית צימאון גורמי המשק להבנת הכיוונים שיש באפשרותם לפתח ולהרחיב את פעילותם.
יש גם המבקשים לדעת אם בכוונת הנבחרים לבחון כדאיות פריסת רשת הגנה על תעשיות מקומיות כאלה ואחרות? עידוד ותמיכה בתעשיות חדשות, ואילו? מהי הדרך המוצעת להחזרת מעמד תוצרי ישראל בעולם לצד פתיחת וקידום תוצריה בשווקים חדשים?
תעשיית ההייטק המקומית, לדוגמה, האחראית על פי דוח רשות החדשנות למצב ההייטק לכ-48% מהייצוא, לכ-17.3% מהתוצר ולכ-24% מהכנסות המדינה ממיסי חברות ושכירים, נמצאת תחת ערפל אי ודאות בשל חוסר הגדרת מדיניות ודגשים לגבי ראיית הממשל את כיווניה.
אתגרי ישראל המדיניים, ביטחוניים, אזרחיים, חינוכיים וחברתיים בשנים הקרובות יהיו עצומים, ובמסגרתם גם האתגרים הכלכליים, שיאפשרו את הבסיס להתקיימות המענה לשאר.
בלי זה לא נוכל להתקדם
מגיע לנו לדעת לאן כל גורם מבקש להוביל אותנו בכל אחד מתחומי החיים בישראל, לבקר ולדרוש תשובות מהנבחרים שבמהלך הקדנציה שלהם לא עשו די, ולדרוש תוכנית מפורטת וסדורה הכוללת התחייבויות ביצוע מכל גורם המבקש את קולנו בקלפי.
הגיע הזמן לשנות את השיח מ"כן או לא ביבי" ל-איך תפתרו את משבר הדיור? כיצד תשפרו את מערכת החינוך והישגי התלמידים? באיזו דרך תייעלו את מערכת המשפט מבלי לפגוע בעצמאותה? מה תעשו כדי להוריד את יוקר המחיה? ועוד.
בה בעת, יש לדרוש מכל מועמד התחייבות לחקירה עמוקה וכנה, ובמנדט רחב, של התנהלות זרועות הממשלה והבטחון לאירועי טרום, במהלך ולאחר ה-7 באוקטובר. לא כדי למצוא אשמים, אלא כדי להצביע על הכשלים - ולפעול לתקנם. ללא חקר מעמיק של הכשלים וניתוב השיח למהות לא נוכל להתקדם כחברה וכמדינה.