מכון טוני בלייר, גוף בינלאומי שהקים ראש ממשלת בריטניה לשעבר הפועל לקידום מדיניות, מנהיגות ויוזמות אסטרטגיות, עובר ארגון מחדש עמוק הכולל פיטורי עובדים ושינויים בהנהגתו, זאת במסגרת ניסיון לגבש מודל מימון בר קיימא יותר לארגון.
בלייר עצמו שלח במהלך סוף השבוע עדכון במייל לצוות, ובו הודיע כי המכון נכנס ל"שלב חדש במסעו" ויבצע שינויי מבנה והנהלה.
על פי פרטי המייל, המכון ימנה סמנכ"ל כספים ומנהל תפעול חדשים, ומתכנן למנות מנכ"ל אזורי לאירופה. המיקוד האסטרטגי יעבור מעתה לארבע פונקציות גלובליות - עם דגש מרכזי על בינה מלאכותית וחדשנות. לתפקיד המוביל בתחום הזה מונה בנדיקט מייקון-קוני, לשעבר בכיר במשרד האוצר הבריטי ויועץ ותיק של בלייר.
במכון מגדירים את המהלך כ"ארגון מחדש אמיתי", ומסבירים כי "הארגון מתפתח, במיוחד כשאנו מתמקדים בעידן הבינה המלאכותית ומהפכת הטכנולוגיה".
הרקע לרה-ארגון הוא העמקת הפסדי המכון בשנה האחרונה: למרות עלייה של 11% במחזור ל-161 מיליון דולר ב-2024, המכון רשם הפסד של 4.3 מיליון דולר.
העלייה בהוצאות נבעה בין היתר מגיוסי בכירים - בהם ראשת ממשלת פינלנד לשעבר סאנה מרין וראש מטה ההגנה הבריטי לשעבר, גנרל סר ניק קרטר, לצד התרחבות לשמונה מדינות נוספות. עלויות הפיטורים בשנה שעברה הגיעו ל-2.2 מיליון דולר - פי שלושה מב-2023.
למרות זאת, בארגון מדגישים כי מדובר באסטרטגיה מודעת: "החלטנו להשקיע בהתרחבות ולפעול עם גירעון קטן, בהתחשב בכך שיש לנו יתרות מזומנים חזקות". לפי הדוחות, למכון יתרות של יותר מ-33 מיליון דולר בסוף 2024. מספר העובדים זינק ל-786 לעומת 719 בשנה שלפניה.
גורמים המעורים בפעילות סיפרו לפייננשל טיימס כי המכון מנסה להרחיב את מקורות המימון, במיוחד דרך עבודת ייעוץ - בין היתר על רקע תלות גבוהה בתרומות יחידים. המיליארדר לארי אליסון, מייסד שותף של אורקל, תרם כמעט 350 מיליון דולר מאז 2021; תרומתו ב-2023 לבדה היתה שוות ערך ליותר משליש מהוצאות התפעול. המכון נהנה גם ממימון מצד קרן גייטס, וולקאם טראסט והבנק העולמי. לדבריו, הכנסות ממקורות שאינם תרומות גדלות זה שלוש שנים ברציפות.
על פי דוחות המכון, ארבעת הדירקטורים האחרים קיבלו יחד שכר של 2.1 מיליון דולר בשנה האחרונה, לעומת 2 מיליון דולר שנה קודם לכן. הדירקטור בעל השכר הגבוה ביותר קיבל 1.3 מיליון דולר - ושמו לא מופיע בדוחות.
צפוי לפקח על רצועת עזה
בלייר, שלא מקבל שכר מהמכון, משמש כיו"ר המבצעי, וצפוי לעמוד בראש "מועצת השלום" - מנגנון ממשל זמני שצפוי לפקח על רצועת עזה לאחר המלחמה. לפי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בלייר הוא אחד האנשים המרכזיים שנשקלים לתפקיד בשל ניסיונו הדיפלומטי ארוך השנים, ובמיוחד בזירה הישראלית פלסטינית מאז סוף שנות ה־90.
דיווח ב"וושינגטון פוסט" אף מייחס לו את הרעיון הראשוני לתוכנית בת 20 נקודות שתגדיר את מבנה הממשל הזמני עד שהרשות הפלסטינית תעבור רפורמות שיאפשרו לה לחזור לשלוט בעזה.
עם זאת, מעורבותו של בלייר מעוררת מחלוקת - בעיקר בצד הפלסטיני, שבו יש מי שזוכרים לו לרעה את תמיכתו במלחמת עיראק ואת קרבתו לישראל. המכון שלו ספג בעבר ביקורת על ייעוץ לגורמים שנויים במחלוקת, בהם ערב הסעודית, וכן דיווחים על מעורבות בפרויקט שעיצב חזון ל"ריביירה של טראמפ" בעזה.
בלייר כיהן כראש הממשלה בין 1997 ל-2007 ולאחר מכן שימש כשליח הקוורטט למזרח התיכון עד 2015.