קיבוץ מנרה שבאצבע הגליל, הנמצא על רכס רמים וצידו המערבי צמוד לגבול עם לבנון, הפך במלחמת חרבות ברזל לאחד הישובים המטווחים ביותר בישראל, אם לא המטווח שבהם. מעל 70% מהבתים במנרה נפגעו, כ-130 בתים, חלקם נשרפו לחלוטין וחלקם נפגעו בצורה קשה מהירי הכבד של חיזבאללה לעבר הקיבוץ.
חוץ מכיתות הכוננות, כל תושבי הקיבוץ פונו ממנו בתחילת הקרבות, ורק כמה עשרות מהם שבו לבתיהם, כיוון שהשיקום מתנהל בעצלתיים.
אבל לא רק קצב הבנייה מחדש מטריד את התושבים. כיתת הכוננות, שנשארה כשהקיבוץ פונה מיושביו בתחילת הקרבות, אינה מצוידת כראוי. בקיבוץ חסרים אמצעי ביטחון בסיסיים, כאילו לא עבר מלחמה שכמעט מחקה אותו.
"אנשי מנרה צריכים להתחנן על נפשם כדי לקבל ציוד בסיסי כמו מאג או מצלמות בגדר", אמר אלוף במיל אייל ראובן, שמסייע לכיתות הכוננות באזור, בראיון לרדיו צפון 104.5FM. "חיזבאללה עושה כל מאמץ לחזור לכוחו, וצריך לצאת מנקודת הנחה שיכול להגיע פיגוע שלא נהיה מוכנים אליו. שלא יתפלאו אם התושבים לא מרגישים בטוחים לחזור".
קשה להאמין, אבל על בגדר במנרה אין אמצעי חיווי שיכולים להתריע אם נגעו בה, למרות שבאיו"ש וברמת הגולן האמצעי הזה נחשב סטנדרטי.
גם לרחפן, אמצעי תצפית קריטי בזמן אמת, שהוכיח את עצמו בפיגוע בגן נר כשסייע באיתור המחסלים במהירות, היו צריכים להתחנן שם.
מאג, שנחשב חיוני בהגנה על יישובים, גם הוא לא קיים במנרה. לעומת זאת ביישובי עמק יזרעאל שדווקא שם יש מאגים.
גורם המעורה בפרטים אמר לוואלה, שעלות תפעול של כיתת כוננות עומדת על כ-200,000 שקלים בשנה, וההוצאה החד פעמית על רכיבי הביטחון בישוב ממוצע עומדת על עוד כ-300,000 שקלים. "המדינה מתחשבנת על חצי מיליון שקלים ומסכנת את התושבים?", הוא אומר.
מה שכן הועבר לכיתת הכוננות, הוא טנדר ממוגן ממשרד הביטחון במשקל 4.5 טון. רק שהרכב הזה אינו מתאים לתוואי השטח ההררי של מנרה, במיוחד בחורף, כשהקרקע חלקלקה והמשקל הכבד מקשה על תנועה מבצעית.
שלושה גופים אחראים על ההצטיידות, אך אף אחד מהם לא ממהר להשלים את הפערים: צה"ל באמצעות הגמ"ר והחטיבה, משרד הביטחון והמועצה האזורית גליל עליון, שנמצאת במצוקה תקציבית ואינה מצליחה למתוח את השמיכה כדי לספק את הציוד החסר.
"אם אנשי מנרה מרגישים שחסר להם ציוד חייבים לספק להם אותו באופן מיידי ולא לחכות שיקרה אסון", אומר ראובן.
מהמועצה האזורית גליל עליון לא נמסרה תגובה עד לפרסום הכתבה.
מתנופה לצפון נמסר כי הצטיידות כיתות הכוננות נמצאת באחריות ישירה של צה"ל ומשרד הביטחון: "מבירור שערכנו, הנושא נמצא בטיפול אינטנסיבי של הגורמים הרלוונטיים ולקראת פתרון".
מקיבוץ מנרה נמסר: "אנו, קיבוץ מנרה וחבריו אינם מנהלים דיאלוג עם הצבא או כל גורם אחר דרך התקשורת. אנו מאמינים בדיאלוג ישיר פתוח וכנה עם שותפינו השונים. המקורות לכתבה לא הגיעו מחברי מנרה, ואיננו שותפים למידע שנכתב בה. אנו מרגישים שלצבא יש אוזן קשבת לצרכים של מנרה, ואנו פועלים במשותף לשפר את הביטחון ותחושת הביטחון של התושבים".
תגובת דובר צה"ל: "צה"ל פועל על מנת לחזק את מחלקות ההגנה ולהכשיר אותן בכלל הגזרות, מחלקות אלה מהוות חלק משמעותי ובלתי נפרד מההגנה על היישובים. במסגרת המלחמה מחלקות ההגנה של יישובי הליבה הקדמיים ובתוכם קיבוץ מנרה, צוידו באמצעים וציוד לחימה חדיש ומותאם לתפיסה הביטחונית. כגון - רכב קל, רכב ממוגן, רחפן, אמצעים תרמיים ואופטיים ועוד מספר אמצעים מיוחדים אשר נועדו לשפר את יכולות ההגנה שלהם. כמו כן, סד"כ ההגנה בגבול לבנון, ובתוכו מחלקות ההגנה, גדל ביותר מפי שניים. צה"ל ימשיך לחזק את הכשירות והיכולות של מחלקות ההגנה ומרכיבי הביטחון ביישובים, ולעמוד בקשר ישיר ושוטף עם הנהלות היישובים והרבש"צים על מנת להשלים כל פער ודרישה העולה".