בישראל של 2025 מתרחש שינוי שקט, אך דרמטי. יותר ויותר ישראלים נפרדים מהמשרה הקבועה ועוברים לעבוד כעצמאים או פרילנסרים. חלקם עושים זאת מבחירה, מתוך רצון לגמישות ושליטה בזמן, אך רבים אחרים נדחקים לשם, בשל קיצוצים, אוטומציה, או מהפכת הבינה המלאכותית שמצמצמת משרות קבועות שלמות.
מאז שנת 2018, נראית בישראל עלייה משמעותית במספר העצמאים והפרילנסרים, מ- 307,000 עוסקים עצמאיים בשנת 2018 לכ-476 אלף בששנת 2023. אמנם אין נתון מדוייק על שיעור הפרילנסרים מתוך כלל העצמאים אך מוערך כי מדובר בכ-50%.
מדינת ישראל עדיין מתנהלת מתוך תפיסה שהעובד הוא שכיר עם תלוש, רצף תעסוקתי, ביטוח לאומי, חופשות, דמי אבטלה ופנסיה. אלא שכיום, כשיותר ויותר עובדים מוגדרים כעצמאים, הפער הזה הופך לתהום. הם אינם זכאים לדמי אבטלה, לא מקבלים ימי מחלה או פיצויי פיטורין, משלמים דמי ביטוח כמעט זהים לשכירים, אך נהנים ממעט מאוד בתמורה. בתוך המציאות הזו, כ-65 אלף עסקים נסגרו בשנת 2024, לעומת ממוצע של כ-40 אלף בלבד בשנים האחרונות. וכך, הולכת ומתרחבת שכבה של עובדים שחיים על הקצה, ללא רצף הכנסה וללא רשת ביטחון.
כלכלה גמישה = הפרטה סמויה
המושג "כלכלה גמישה" נשמע מבטיח: עובדים עצמאיים, פרויקטים קצרים, אפשר לעבוד מכל מקום ועם מספר לקוחות בו זמנית. אבל מאחורי הסיסמה מסתתרת מציאות קשוחה הרבה יותר - עובדים ללא ביטחון תעסוקתי, ללא זכויות סוציאליות, וללא רשת ביטחון אמיתית.
חברות רבות מעדיפות כיום להעסיק פרילנסרים במקום עובדים קבועים - לא רק כדי ליהנות מגמישות תפעולית, אלא גם כי זה פשוט חוסך כסף. אין צורך לשלם דמי ביטוח לאומי, ימי חופשה, מחלה או הפרשות לפנסיה. כך נוצר מצב אבסורדי שבו גם עובדים שמבצעים בפועל עבודה יומיומית וקריטית לארגון, מוגדרים כ"עצמאים" - ונשארים ללא הגנה.
בנוסף, הבינה המלאכותית משנה את חוקי המשחק. יוצרי תוכן, מעצבים, עורכים, מתרגמים, אנשי שיווק ומומחי תמיכה - רואים כיצד חלקים נרחבים מעבודתם עוברים לכלים אוטומטיים.
ומה שלא מוחלף - הופך לפרויקט זמני או לשירות חיצוני. כך מתרחש תהליך שקט של הפרטה סמויה של הסיכון - מהארגון לעובד. העובדים הופכים ל"מותגים אישיים", מנהלים את ההכנסות שלהם, דואגים לביטוח ולפנסיה בעצמם, ולעיתים גם צריכים להתמודד לבד עם תקופות של חוסר עבודה. המשק הישראלי אולי נע לכיוון של חדשנות ודיגיטציה - אבל מבחינת העובד, זו חזרה לעידן שבו כל אחד לעצמו.
בעיתות משבר דווקא השכירים הם אלו שמצבם הכלכלי מובטח. כך לדוגמא, בפרוץ המלחמה, הכלכלה הישראלית נאלצה להתמודד עם אחת התקופות הקשות בתולדותיה. עסקים רבים נסגרו, חלקם בשל פגיעה ישירה באזורים סמוכי גבול, אחרים בשל ירידה חדה בביקושים, חוסר ודאות מתמשך וגיוס המוני של עובדים למילואים. בתוך המשבר הזה נחשף שוב הפער העמוק שבין השכירים לעצמאים.
ההבטחה שלא מומשה
שר האוצר לשעבר, אביגדור ליברמן, ניסה להתמודד עם הפער הזה עוד בשנת 2022, כשהציג תוכנית מקיפה ליצירת ביטחון סוציאלי אמיתי לעצמאים. התוכנית כללה שני מרכיבים מרכזיים:
פנסיה חובה לעצמאים - בדומה לזו של שכירים, עם מנגנון גמיש להכנסה משתנה.
קרן ביטחון סוציאלית לעצמאים - שתאפשר קבלת דמי אבטלה בעת סגירת עסק, משבר כלכלי או מצב חירום לאומי.
המהלך זכה לתמיכה רחבה בארגוני העצמאים ונמצא בשלבי גיבוש מתקדמים באוצר, אך נקטע עם נפילת הממשלה בסוף 2022. מאז, הרעיון נעלם מהשיח הציבורי, ובינתיים עשרות אלפי עצמאים ממשיכים לעבוד בלי ביטחון ובלי אופק.
חקיקה חדשה לעצמאים בעידן הדיגיטלי
לאור השינויים המתרחשים בעולם העבודה המודרני, המדינה צריכה לעדכן את ההגדרה של "עובד עצמאי" וליצור מנגנון זכויות בסיסי חדש, הכולל ביטוח אבטלה, קרן לשעת חירום וימי מחלה. מודל כזה כבר מיושם במדינות כמו הולנד, דנמרק ובריטניה, שבהן העצמאים נהנים מהגנות סוציאליות חלקיות, מבלי לפגוע בגמישות התעסוקתית. מעבר לכך, חשוב לייצר מנגנון תמריצים למעסיקים.
המדינה יכולה להעניק הטבות מס או מענקים לחברות שחותמות על חוזים ארוכי טווח עם פרילנסרים, או שמספקות להם תנאים סוציאליים מרצון. כך ייווצר שוק הוגן יותר שבו למעסיקים יש אינטרס לשמור על העובדים גם בלי להעסיקם ישירות.
לאור המשברים שהיו בשנים האחרונות, כמו מלחמת "חרבות ברזל", התעצמה החשיבות להקמתה של קרן לאומית לעצמאים בזמן משבר. נדרשת קרן ייעודית שתאפשר סיוע מיידי בעת משברים לעצמאים החשופים, לא הלוואות, אלא תמיכה זמנית שתמנע קריסה. המימון יכול להגיע משילוב של המדינה, ההסתדרות וארגוני העצמאים.
ואחרון, נדרש חינוך פיננסי וביטוחי מגיל צעיר. מערכת החינוך והאקדמיה צריכות להיערך למציאות חדשה: שבה לא כל אחד יהיה שכיר. חובה לשלב קורסים בסיסיים בניהול כספים, ביטוח פנסיוני וניהול עסק קטן כבר בתיכון ובאוניברסיטאות. כך נצמיח דור שיודע לנהל את עצמו, לא רק לעבוד בשביל אחרים.
לסיכום, העולם משתנה, הבינה המלאכותית כבר כאן, וההגדרות של "עובד" ו"מעסיק" מתערערות. אבל דבר אחד נשאר יציב: הצורך בביטחון כלכלי ובשייכות. אם המדינה לא תתאים את עצמה למציאות החדשה, נישאר עם משק שמתקדם טכנולוגית אך נסוג חברתית. זה לא חייב להיות כך. שינוי מדיניות מושכל הכולל רשת ביטחון לעצמאים, ביטוח תעסוקתי, פנסיה חובה וקרנות ייעודיות, יכול להפוך את המשבר להזדמנות: משק גמיש, חדשני ובטוח יותר לכולם.
ד"ר יעל בנבנישתי, משנה למנכ"ל אינשורטק ישראל