בעולם שבו בינה מלאכותית משמשת בעיקר לייעול, רווחיות ומסחר מתגבשת תנועה שקטה שמנסה להשתמש בטכנולוגיה לסיוע במצוקות נפשיות שונות והענקת עזרה - לא עוד מודלים שחוזים התנהגות צרכנית או כותבים טקסטים בשניות, אלא מערכות שמטרתן לזהות מצוקה, לצמצם פערים חברתיים, ולהעניק יתרון דווקא למי שבדרך כלל נשאר מאחור.
בישראל ובעולם כבר פועלים עשרות מיזמים שמאמינים שטכנולוגיה אמיתית לא נמדדת רק במהירות או בכוח חישוב, אלא ביכולת שלה לגעת באנשים.
חן ברקת, יזם אימפקט מסביר על הניסיון לחבר בין חדשנות טכנולוגית לאחריות חברתית: "הבינה המלאכותית לא נועדה רק כדי לייעל תהליכים או להחליף אנשים. יש לה פוטנציאל עצום לשנות מציאות חברתית - לזהות מצוקה, להנגיש שירותים, ולתת כוח לארגונים שפועלים למען הקהילה. אני רואה יותר ויותר יזמים, חוקרים וארגונים שמבינים שאפשר להשתמש ב-AI כדי לקדם פרויקטים חברתיים למען הקהילה והסביבה, ולא למטרות רווח".
חברת Mentaily שפועלת מבית החולים שיבא, פיתחה פלטפורמה בשם LIV המשלבת בינה מלאכותית מתקדמת לזיהוי דיכאון, חרדה ו-PTSD. המערכת מנתחת שיחות עם מטופלים ומזהה דפוסים רגשיים המעידים על מצוקה נפשית.
מחקרים מראים ש-LIV יכולה לאפשר לאנשי בריאות הנפש לסייע עד פי חמישה יותר משתמשים בהשוואה לשיטות קיימות, וכך להגדיל משמעותית את הנגישות לטיפול נפשי. המערכת פותחה תוך חודש וחצי בלבד בעקבות המלחמה שהחלה באוקטובר 2023, כאשר הצורך בכלים למעקב אחר בריאות נפשית עלה בצורה חדה.
ב-2025 הקימה המיזם חברה עצמאית בשם Mentaily, שגייסה 3 מיליון דולר ב-Seed, והפלטפורמה כבר מופעלת בבתי חולים, קופות חולים, מרכזי שיקום וארגונים ממשלתיים ברחבי ישראל.
דוגמא נוספת לשימוש בבינה מלאכותית לצרכים חברתיים היא מעבדת AI for Social Welfare באוניברסיטת בן גוריון. חוקרים מהמחלקה לעבודה סוציאלית משתמשים באלגוריתמים מתקדמים כדי לשפר את מערכות הרווחה בישראל.
המעבדה משתפת פעולה עם גורמים ממשלתיים ומוסדות לאומיים וכוללים זיהוי התעללות פיזית בילדים באמצעות שיטות מדע נתונים מתקדמות, בחינת חוסן של ילדים בסיכון תוך שימוש במאגר נתונים מנהליים המקושר ל-29 שנה, וניצול ניתוחים חיזויים לבחינת השלכות של מדיניות חברתית.
החוקרים מנסים לאתר דפוסים של נשירה ממערכות חינוך, חוסר מענה בשירותים חברתיים, ולהציע תובנות למדיניות חכמה יותר שיכולה למנוע משברים לפני שהם מתרחשים.
חברת Atlas AI, שנוסדה על ידי חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד, משתמשת בתמונות לוויין ובמודלים של למידת מכונה כדי למדוד רמות עוני ותנאים כלכליים ברחבי אפריקה. הכלי שפיתחו משלב תמונות לוויין מהיום והלילה - בלילה, אורות מעידים על פיתוח, ובמהלך היום תמונות של תשתית אנושית כמו כבישים, חקלאות, חומרי קירוי, מבני דיור ונתיבי מים מספקות מאפיינים המתואמים עם פיתוח.
החוקרים בדקו את דיוק כלי המדידה עבור כ-20,000 כפרים אפריקאים שהיו להם נתוני עושר קיימים מסקרים, מ-2009 ואילך, ומצאו שהוא מצליח היטב להעריך את רמות העוני של כפרים על פני תקופות זמן שונות .
בשוודיה אפליקציה בשם Be My Eyes, שהוקמה ב-2015, מחברת 6.3 מיליון מתנדבים רואים עם משתמשים עיוורים וכבדי ראייה. החברה השיקה ב-2023 כלי מהפכני בשם "Virtual Volunteer".
המשתמשים יכולים לשלוח תמונות דרך האפליקציה למתנדב וירטואלי מונע AI, שיענה על כל שאלה לגבי התמונה ויספק סיוע חזותי מיידי למגוון רחב של משימות.
לצד ההצלחות, מתעוררות גם שאלות קשות: האם אפשר באמת ללמד מכונה לזהה רגש? האם מותר לתת למערכת לנתח שיחות רגשיות של ילדים, או להאזין למילים שנאמרות בחדר הטיפול? במערכת רווחת ילדים שכבר מלאה באי-שוויון על בסיס גזע, מגדר, הכנסה ומוגבלות, שימוש בנתונים היסטוריים כדי לחזות פעולה עתידית של הסוכנות רק מחזק את הפערים הללו, איך מאזנים בין אתיקה לבין חדשנות, ובין פרטיות לבין הצורך בשיפור השירות הציבורי?
היזם חן ברקת מאמין כי לאחר הרדיפה של חברות טכנולוגיות אחר הבינה המלאכותית, הגיע תורם של הארגונים החברתיים "בינה מלאכותית יכולה להיות מנוע אדיר של שינוי חברתי אם נשתמש בה נכון - לשפר מדיניות ציבורית, להנגיש מידע, לחזק קהילות ולתת פתרונות יצירתיים לבעיות חברתיות. אבל זה לא יקרה מעצמו. המערכת הציבורית צריכה להתאים את עצמה ולתת לזה פתח אמיתי לצמוח ולהתפתח".
ובינתיים, נדמה שהתנועה הזו רק מתחזקת - ממערכות בריאות דיגיטליות ועד חינוך מותאם אישית, ממחקרי דיכאון ועד מיפוי עוני, יותר ויותר יזמים, חוקרים ומדענים מבינים שהעתיד של הטכנולוגיה לא טמון רק בקוד, אלא גם במי שכותב אותו.