זוהרן ממדאני, עובד סוציאלי מוסלמי בן 34, הוא ראש העיר החדש של ניו יורק.
ממדאני הוא דמות בעייתית מאוד עבור העיר שחיים בה הכי הרבה יהודים בארה"ב. דעותיו ספוגות באנטישמיות ושנאת ישראל, אבל זה לא מה שהוביל לניצחונו המוחץ בבחירות.
ממדאני, שנולד לפרופסור שמתנגד לקיומה של ישראל, כמעט ולא התייחס בקמפיין שלו לישראל או לנושאים חברתיים כגון גזענות, ביטוח בריאות לאומי או דמויות פוליטיות כמו דונלד טראמפ. הקמפיין שלו, מההתחלה ובערך 90% מזמן המסך שלו, התייחס בעיקר למילה אחת: נְשִׂיגוּת (affordability) - המידה שבה אדם יכול להרשות לעצמו לקנות מוצר כלשהו.
אם זה מצע נרחב על הורדת מחירי הדיור והקפאת שכר הדירה, או סרטון על מחירי האוכל בפוד-טראקס במנהטן, ממדאני הבין שעבור תושבי ניו יורק (ובכלל אזרחי ארצות הברית) יוקר המחיה הוא הנושא שהם מצביעים עליו. זה הנושא הכי חשוב. זה לא מובן מאליו בארה"ב (ובכלל בעולם הדמוקרטי).
למרות שהפרוגרסיביים, כביכול, בצד של ההמונים ורוצים שירותי בריאות בחינם, חינוך בזול, מסים גבוהים על עשירים ומתנגדים למונופולים ושליטה של מיליארדרים וטריליונרים על הכלכלה, רוב הפוליטיקאים משמאל מתעסקים יותר בענייני שחיקת הדמוקרטיה, הגירה, משבר האקלים וגזענות - ורבים מה לא נתפסים ככאלו שיכולים לדבר למעמד הפועלים או מעמד הביניים.
זה לא המקרה עם ממדאני, איש כריזמטי שיודע להשתמש ברשתות החברתיות טוב יותר מכל פוליטיקאי אחר, כי הוא מהדור שגדל לתוך הרשתות החברתיות ולא למד אותן. הוא התמקד בקמפיין שלו במחירים הגבוהים שהניו יורקרים משלמים על שכר דירה, תחבורה ציבורית, עוף ואורז. הוא הציג פתרונות סוציאליסטיים-פופוליסטים כגון חינוך חינם, מכולות בבעלות העירייה במחירים שווים לכל נפש ומס עושר על מיליונרים. והיו הרבה מאוד קונים להצעות הללו.
ממדאני, בסרטונים מעולים וברורים, הסביר למצביעיו בצורה מעניינת וקולחת למה בירוקרטיה בעירייה מעלה את מחירי הקפה שלהם, והלך עם מיקרופון ברחובות כדי לשאול אנשים מה מפריע להם בחיים שלהם בעיר. לא על דונלד טראמפ או משבר האקלים.
זה נעשה בצורה חברותית, ואפילו כשמתנגדים לו פנו אליו באגרסיביות, הוא ידע להוציא מהם הסכמות. באחת מהשכונות הדרומיות של מנהטן, למשל, אישה מבוגרת הביעה כעס על התפיסה הפרוגרסיבית שלו ובכמה שאלות שעסקו במחיר שהיא משלמת על החיים בניו יורק, הוא הצליח לה לגרום לחשוב מחדש על התמיכה ביריבו.
ממדאני, שכעובד סוציאלי בא מהשטח ומכיר את הבעיות שעומדים בפני "האדם הפשוט", גם לא יכול להיות דמות פוליטית לאומית משפיעה כמו שהוא יכול להיות ראש עיר משפיע. הוא נולד באוגנדה, ולכן לא יכול להיבחר לנשיאות - מה שהפך את הקמפיין שלו לראשות העיר להרבה יותר אותנטי כאשר הבוחרים בו לא חששו שהם יבחרו בו ואז הוא ימשיך כמטאור שהוא לפוליטיקה הלאומית.
עצם העובדה שהוא בא מהשטח, ובעצם מבטיח להישאר בניו יורק, גם קנתה לו הרבה בוחרים - אבל, כאמור, מה שהביא לו את הבחירות היה העיסוק שלו בכלכלה היום-יומית.
השמאל כאן בישראל צריך ללמוד ממנו את זה בדיוק. פחות שיחות על כפייה דתית ושחיקת הדמוקרטיה, יותר סרטונים על מחיר השווארמה. פחות דיבור על שלום עם הפלסטינים, יותר חוגי בית על התמודדות עם הבירוקרטיה של מוסד לביטוח לאומי, פחות סטטוסים על העבריינים, המושחתים והאנסים שמייצגים את מפלגת השלטון, ויותר פוסטים על איך קבלת ההחלטות שלהם מעלה את מחיר הירקות והפירות.
יש הרבה מאוד בעיות בשיטה הפוליטית הקיימת בדמוקרטיות המערביות, אבל הבעיות שמשפיעות על כולם הם הבעיות שהכלכלה היום-יומית מייצרת למצביעים. ממדאני הבין את זה הכי טוב מבין כל המועמדים לראשות העיר ניו יורק. וככה הוא ניצח. ואת זה צריך ללמוד איך לעשות ממנו.