טבח 7 באוקטובר מחק לסשה (אלכס) גילר את המשפחה. "כמעט חודש עבר מאז שאמא שלי, ילנה ז"ל, שמה קץ לחייה. שנתיים אחרי שאחי הקטן, סלבה ז"ל, נרצח בנובה", כתב בפייסבוק. "היא פשוט לא יכלה לשאת את הכאב יותר. מאז אני נשארתי לבד. בלי משפחה. ועבר כמעט חודש ועד היום לא קיבלתי שום סיוע מהמדינה. לא נפשי, לא כלכלי, לא שום דבר.
"אני נמצא במצב הזה רק בגלל רשלנות של המדינה ולא של אף אחד אחר. אני נלחמתי בשביל המדינה, עשיתי כמעט 200 ימי מילואים. ועכשיו, כשאני זה שצריך אותה אני מצפה שהיא תהיה שם בשבילי. שמי שנתן יקבל בחזרה. אני מצפה שהמדינה תכיר בי כמשפחה שכולה, ושתעניק לי את כל הזכויות של משפחות שכולות, כמו שמגיע לכל מי שאיבד את היקרים שלו בגלל מלחמה או פיגוע. כי איבדתי את אחי, ואיבדתי את אמא שלי שנשברה מהכאב שהאסון גרם. ונשארתי ללא משפחה. אני מבקש רק צדק".
גילר, בן 29, שגר עם ארוסתו, לא מוכר על ידי המדינה כמשפחה שכולה, כיוון שיתומים ואחים שכולים מעל גיל 18, כמוהו, כמעט ולא זכאים לדבר.
"מבחינת החוק היבש, אני אח שכול, ואח שכול לא זכאי לשום דבר. אני נחשב חלקית כנפגע פעולות איבה וזהו. נציגת הביטוח הלאומי שמלווה אותי אמרה שאני יכול לקבל השתתפות חלקית בפסיכולוג וזהו. וגם זה, יש לי החזרים מחודש יוני שעוד לא קיבלתי.
"הם אומרים שזה עניין של החוק וצריך לחוקק חוק. אין לי טענות לנציגה שלי, היא אומרת 'זה מה שיש' והיא לא אשמה. מצד שני, בשבעה של אמא, מנהל סניף ביטוח לאומי בקריות אמר לי 'אתה צודק, הלוואי וישנו את זה'".
החוק שקיים היום בישראל לא מעניק זכויות לנפגעי פעולות איבה שהם אחים ויתומים מעל גיל 18, בדומה לסשה. "במשרד הביטחון ניסו להעביר חוק שיכיר בהם באופן מלא, אבל באוצר סירבו, כיוון שמדובר בעשרות אלפים שיקבלו זכאות כזו ומדובר בסכומי עתק".
תיקון לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה, שהגישה הממשלה ועבר בקריאה ראשונה, משפר מעט את מצבם של מי שנתמכו בהורים. התיקון מבקש לראשונה להרחיב באופן משמעותי את ההכרה והזכויות של יתומי צה"ל גם בבגרות. במסגרת ההצעה, המושג "ילדו של הנספה" יורחב כך שיכלול גם יתומים שהתייתמו לאחר גיל 21, כל עוד היו סמוכים על שולחנו של ההורה או שלא עמדו ברשות עצמם בזמן האובדן.
עיקרי ההרחבה נוגעים לתמיכה כלכלית וליווי ארוך טווח: יתום מעל גיל 21 יהיה זכאי לתגמול חודשי קבוע, שיקום תעסוקתי למשך תקופה של עד שנתיים עם אפשרות הארכה, וכן מימון לתואר ראשון או להכשרה מקצועית. גם אחים בוגרים יוכרו לצורך תמיכה נפשית וליווי, אך לא יקבלו תגמול כספי.
נכון לעכשיו, אין מועד להצבעה בקריאה שנייה ושלישית, וסשה, כמו נפגעי איבה רבים כמוהו, ימשיכו להתמודד עם האובדן כמעט ללא תמיכה מהמדינה.
"מאז שהעליתי את הפוסט על זה, הרבה אנשים פנו אליי, אבל נציג אחד של המדינה לא פנה אליי", הוא אומר. "שמישהו ינסה לדמיין את עצמו בסיטואציה שלי. קורה מה שקורה לאמא שלי, ועכשיו אני צריך להתעסק עם חברת קדישא ומה לא. אני מגיע ומספרים לי את מה שקרה לאמא, אני צריך לדאוג לבית, לתקן את הדלת שהמשטרה פרצה, לטפל בחברת קדישא שניסו לחלוב לי את הנשמה, לטפל במצבה, לטפל במיליון דברים וכל זה עליי, ואני לבד".
מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה: "הכאב האנושי הוא כאב בלתי נתפס וקשה ואנו יודעים שלעיתים הרגש מתנגש עם החוק. הביטוח הלאומי כפוף לחוק, ומטפל בכל מה שהוא יכול במסגרת זו ובצורה הנרחבת ביותר. אנו רואים בטיפול בנפגע איבה תחושת שליחות ובכל דבר שאנו נוכל לסייע - ובוודאי אם החוק בכנסת ישראל יורחב - אנחנו נהיה שם".