ההזדמנות הגדולה: מה שלא מספרים לכם על נוודות דיגיטלית

הנתונים החדשים של הלמ"ס בתחום ההגירה מציירים תמונה שמדאיגה רבים - כמעט 83 אלף ישראלים עזבו את הארץ ב־2024 ולא שבו, רובם בגילאי עבודה ובעלי השכלה גבוהה. אבל אם מסתכלים על המגמה הזו דרך עדשת הנוודות הדיגיטלית, מתגלה סיפור אחר: לא של נטישה, אלא של התרחבות ישראלית אל העולם.

אם בשנות ה־90 נחשב "המשרד הפתוח" לסמל החדשנות הארגונית, הרי שבעשור האחרון, ובעיקר בעקבות מגפת הקורונה, הגבולות בין מקום, זמן ועבודה נמחקו כמעט לחלוטין. ארגונים רבים הבינו את היתרונות של העסקת עובדים מרחוק, ממדינות שונות. חברות כמו Canva, Deel ו־Shopify ביטלו כמעט לגמרי את הצורך במשרדים פיזיים. צוותיהן פועלים כיום מעשרות מדינות והן עושות זאת בהצלחה מסחררת.

דווקא מתוך הגמישות הזו צומחת למידה עמוקה יותר על השוק הגלובלי. כשהעובדים עצמם חיים במדינות שונות, הם הופכים למעין "חיישנים אנושיים", כאלה שמבינים בזמן אמת כיצד צרכנים חושבים, קונים ומתנהגים. המידע שנאסף בשטח מתורגם לתובנות עסקיות ולשיווק שמדבר בשפה המקומית.

במקום לראות בעוזבים הפסד לאומי, אפשר לזהות בהם את דור החלוצים החדש - ישראלים שמייבאים את היצירתיות, היזמות והחדשנות המקומית אל שווקים גלובליים, ובתמורה מחזירים תובנות, חיבורים והשפעות תרבותיות שמעשירות גם את הכלכלה בישראל. בעידן שבו חברות גלובליות מחפשות עובדים שחיים ונושמים את השוק המקומי מבפנים, אותם "יורדים" הופכים לנכס אסטרטגי - שליחים לא רשמיים של החדשנות הישראלית.

כמשווק בחברה גלובלית, שלקוחותיה פרוסים במדינות רבות בעולם, אני רואה בכל נסיעה הזדמנות למחקר, הבנת הלקוחות ושאיבת רעיונות יצירתיים. לפני שנה הגעתי לעבוד באלמטי שבקזחסטן. מה שתפס את תשומת הלב שלי לא היה בחדר הישיבות, זה היה ברחוב. בכל פינת רחוב - קוד QR. על שלטי חוצות, בתפריטים, על קירות בתי קפה, אפילו על שלטי חניה. לא כאלמנט עיצובי, אלא ככלי עיקרי לתקשורת עם הצרכן.

התובנה הגדולה הגיעה כשישבתי במסעדה מקומית. המלצר הושיט לי תפריט פיזי, אבל כל הלקוחות סביבי סרקו קוד QR על השולחן. הם הזמינו, שילמו ואפילו השאירו ביקורת, הכל דרך הטלפון. באותו זמן בישראל, מסעדות עדיין ניסו "לחנך" את הלקוחות שלהן שזה בטוח ונוח. בקזחסטן? זה כבר היה הסטנדרט מזה שנתיים.

זה גרם לי להבין משהו מהותי: אנחנו לא מאמצים טכנולוגיות באותו קצב. מה שנחשב חדשני בתל אביב עשוי להיות מיושן באלמטי, ולהיפך. באירופה, למשל, גיליתי ששלטי רחוב ענקיים עדיין שולטים על תקציבי הפרסום הדיגיטלי. בערים כמו לונדון ופריז, אנשים עדיין מרימים את הראש ומסתכלים על מודעות חוצות בדרך לעבודה. זה לא כי הם "לא דיגיטליים", זה כי התנועה בתחבורה ציבורית יוצרת רגע של קשב שמותגים יודעים לנצל.

באסיה, לעומת זאת, הבנתי שאם הסרטון שלך ארוך מ-15 שניות הוא פשוט לא קיים. בערים כמו בנגקוק וטוקיו, הפיד זורם כל כך מהר שאם לא תפס את תשומת הלב בשלוש שניות הראשונות, המשתמש כבר גלל הלאה. זה לא עניין של קשב קצר, זה עניין של עודף מידע.

כל אחד מהשווקים האלה מלמד אותך משהו אחר על איך אנשים צורכים תוכן, מה מושך אותם ומה גורם להם לפעול. זה לא מידע שתמצא בדוח של מקינזי או בפאנל בכנס שיווק. זה מידע שמקבלים רק כשאתה חי את זה. כשאתה מדבר עם אנשים במדינות שונות ומבין אלו כלי שיווק דיגיטליים עובדים טוב יותר לקידום מותגים, או כשאתה רואה פרסומת ברכבת תחתית ומבין למה דווקא היא עובדת.

מגמות עולמיות מראות כי הגישה הזו הולכת וצוברת תאוצה. כאשר Airbnb הכריזה באפריל 2022 על מדיניות "עבודה מכל מקום", מנכ"ל החברה בריאן צ'סקי הצהיר כי שנתיים של עבודה מרחוק היו התקופה הפרודוקטיבית ביותר בהיסטוריה של החברה. כיום כ-20% מהעובדים של Airbnb עברו למקומות מגורים חדשים או עובדים מחו"ל.

בחברת Deel, הפועלת ביותר מ־150 מדינות, גילו כי העסקת עובדים נוודים הובילה לירידה של 30% בשחיקה ולעלייה בשביעות הרצון של הלקוחות, משום שהצוותים המקומיים מבינים טוב יותר את הצרכים התרבותיים של כל שוק. מחקרים אחרים מראים ש72% ממעסיקים מדווחים שעבודה מרחוק עזרה בשימור עובדים.

המודל הזה מאפשר למשווקים להיות חלק מהשווקים עצמם, לחוות את התרבות המקומית, להבין את הרגלי הצריכה, לזהות מגמות בזמן אמת ולבנות קמפיינים מדויקים יותר. במקום להסתמך על דוחות, ניתוחים מרחוק או השערות, הצוותים חווים את השוק בפועל, רואים מה עובד, מה מושך את הצרכן ומה גורם לו לפעול. הם לומדים כיצד הקהל המקומי מביא פרשנות אחרת לטכנולוגיה, תוכן ושיווק, וכיצד להתאים את המסרים בהתאם להקשרים תרבותיים ספציפיים.

כך, למשל, בקמפיין לשוק הדרום־אמריקאי, העובדים המקומיים גילו כי צרכנים מגיבים טוב יותר לווידאו עם קריינות מאשר לטקסט כתוב. שינוי פשוט זה הכפיל את שיעור המעורבות, והפך את התובנות מהשטח לכלי אסטרטגי מרכזי בהחלטות השיווקיות של החברה.

מחקר של ResearchGate שנערך בשנה שעברה, בדק אסטרטגיות ותוצרים של העסקת אנשים מתרבויות שונות באותם צוותים. על פי ממצאי המחקר, המגוון התרבותי בצוותים גלובליים מציב גם אתגרים משמעותיים וגם הזדמנויות יקרות ערך. ניהול יעיל של צוותים גלובליים קריטי למיצוי היתרונות הפוטנציאליים שבו, כגון: הגברת היצירתיות, החדשנות ואיכות קבלת ההחלטות. חברות רב-לאומיות שמיישמות גישות אסטרטגיות לעידוד תקשורת, הבנה ושיתוף פעולה בין חברי צוות ממגוון תרבויות יכולות להשיג ביצועים גבוהים.

מחקרים ובדיקות של חברות מובילות כמו ג'נרל אלקטריק, מיקרוסופט ונוברטיס מדגימים את החשיבות שבאימוץ המגוון התרבותי ושילובו בפרקטיקות הארגוניות. על פי כותבי המחקר, ניהול מוצלח של מגוון תרבותי בצוותים גלובליים לא רק משפר את ביצועי הצוות, אלא גם תורם לתחרותיות ולצמיחה הכוללת של הארגון בשוק העולמי.

בזכות הגישה הזו חברות בכל העולם מצליחות לשלב בין אסטרטגיה גלובלית לבין הבנה עמוקה של הצרכן המקומי, ולנצל את היתרון התחרותי שנובע מהיכולת "לחיות את השוק" ולא רק לנתחו. צוותים שפזורים בעולם לא רק מבצעים את העבודה, הם חווים את התרבות, בוחנים מגמות, ומביאים רעיונות חדשים שמעשירים את האסטרטגיה השיווקית של החברה כולה.

נוודות דיגיטלית איננה רק שאלה של גמישות או איזון בין עבודה לחיים, היא מנוע לחדשנות. בעידן שבו הכלים הדיגיטליים מאפשרים עבודה מכל מקום, החברות שיצליחו הן אלה שידעו לשלב בין פרספקטיבה גלובלית להבנה מקומית. נוודות דיגיטלית מעניקה להן את המפתח לכך. צוותים שחיים בתוך התרבות, עובדים מתוך סקרנות, ומבינים את הצרכן מבפנים.


דניאל שניידר הוא המייסד והמנכ"ל של Warmy.io.