בינה מלאכותית במקום עובדי מדינה: רפורמה אמיתית או עוד ספין תקציבי?

טיוטת חוק ההסדרים החדשה של משרד האוצר מבקשת להציג שינוי עמוק במנגנון קבלת ההחלטות של השירות הציבורי בכל הנוגע לגיוס עובדים חדשים: לפני שמשרד ממשלתי יגדיל את מצבת כוח האדם שלו ביותר מ־5%, עליו להוכיח שנבחנו חלופות טכנולוגיות - ובראשן בינה מלאכותית. מי שממהר להתלהב מהרעיון עשוי לחשוב שהממשלה סוף־סוף נכנסת בקפיצת ראש לעידן ה-AI, אבל מבט מעמיק יותר בטיוטה ובעיקר בהיסטוריה מגלה שמדובר בצעד מוגבל, זהיר, ומנותק מהמציאות בשטח.

הטיוטה אינה מחייבת בחינת חלופות בכל גיוס חדש, אלא רק במקרים של הגדלת מצבת כוח האדם מעבר ל־5%, ולמעשה אין כאן מהפכה ממשית, אלא הצהרה שמצטלמת היטב ועדיין אינה משנה דבר בשירות לציבור.

כבר שנים שממשלות ישראל מדברות על חדשנות, אך מתקשות ליישם אפילו את הסעיפים הבסיסיים ביותר. דו"ח חריף של מבקר המדינה מלפני שנה קבע כי בישראל "לא קיימת אסטרטגיה לאומית ארוכת־טווח בתחום הבינה המלאכותית", ואף ציין כי רק כ־40% מהתקציב שיועד לפעימה הראשונה של תוכנית ה-AI הלאומית מומש בפועל.

אל מול הקיפאון הזה עומד הפוטנציאל. בנק ישראל ציין כבר במרץ האחרון כי כ־70% מעובדי המגזר הציבורי מועסקים בתפקידים שבהם בינה מלאכותית יכולה לשמש כלי תומך משמעותי, והדגיש את חשיבותן של הכשרות ייעודיות בתחום על מנת להחליף עובדים במשימות רוטיניות כמו ניסוח מסמכים, סיכום ישיבות וניתוח נתונים.

ליעוז זוהר, מנהל המחלקה האסטרטגית בחברת וויסלרייט, שמלווה חברות וסטארטאפים בתהליכי חדשנות מברך על עמדת הממשלה, בתנאי כמובן שתיושם כראוי, ומסביר: "במקום להעסיק עוד פקיד שיסרוק טפסים או עוד עובד שיענה על שאלות בסיסיות של אזרחים, אנחנו רואים שמדינות שהטמיעו בינה מלאכותית עושות כמה דברים: המערכות מחליפות את העבודות הרוטיניות, מסייעות לעובדים שכבר החלו להשתמש ב-AI ובכך משדרגות את ההספק שלהן ומנגד, פותחות את השירות הציבורי לתקנים חדשים כדוגמת ניהול מערכות AI, אבטחת מידע, דאטה ועוד".

לדבריו, "זה לא AI במקום אנשים, אלא AI במקום משימות, כשהאנשים עוברים לתפקידים מורכבים יותר. כך בדיוק הצליחו ממשלות בעולם לקצר זמני טיפול, להפחית עומסים ולשפר את השירות לאזרח מבלי להגדיל את מצבת העובדים".

אלא שהדרך למהלך כזה בישראל עוד ארוכה ביחס למדינות שכבר הטמיעו AI בהצלחה. בריטניה, למשל, הרחיבה את השימוש בכלי AI והפעילה ניסוי של 20 אלף עובדי מדינה, שחסך בממוצע כמעט שבועיים עבודה לכל עובד בשנה. בסינגפור הממשלה כבר פיתחה ערכת כלים אחידה והחלה בתהליך שבו כלל עובדי השירות הציבורי מוכשרים לעבוד עם AI. לפי דו"ח של EY מ-2024, ארה"ב משקיעה גם היא בשדרוג מוקדי השירות באמצעות בוטים רב־ערוציים שמטפלים בפניות פשוטות 24/7, מה שחוסך את הצורך בגיוס נציגים נוספים ומפנה את עובדי המוקד לטיפול במקרים מורכבים.

בישראל, שבה אפילו פרויקטים ממלכתיים בסיסיים נגררים בין ועדות, קל להבין מדוע הנחת העבודה היחידה שמשרד האוצר מציג - "AI לפני גיוס" - מעוררת לא רק תקווה אלא גם חשד. היסטורית, "התייעלות" ממשלתית פירושה כמעט תמיד קיצוץ תקנים, לא שיפור תשתיות. אם המהלך יתמקד רק בצמצום כוח האדם, הוא עלול לפגוע דווקא באותם עובדי שירות הציבורי שאמורים להיות המנוע של השינוי.

זוהר מזהיר בדיוק מכך: "כדי שבינה מלאכותית תשרת באמת את הציבור, נדרשים עובדים מיומנים, שיודעים לא רק להשתמש בטכנולוגיה אלא להבין אותה, לבקר אותה ולנהל אותה באחריות. לצד העובדים הקיימים יש להעסיק אנשי מקצוע טכנולוגיים מאחורי הקלעים - מפתחים, מומחי נתונים, מהנדסי למידת מכונה ואנשי אתיקה."

הוא מזכיר גם את המגמה המתפתחת בעולם: משרות אינן נעלמות, אלא משתנות. והדבר מתיישב עם מחקרי OECD, שמצאו כי הכנסת AI לשירות הציבורי מורידה את נטל המשימות הרוטיניות ומאפשרת לעובדים להתמקד בעבודה מורכבת יותר. "פחות זמן על משימות רוטיניות, יותר זמן על עבודת עומק", כך מסכם המחקר - קביעה שבמשרדי ממשלה בישראל נשמעת כמעט כמו מדע בדיוני.

דו"חות רשמיים בבריטניה הראו שבשנים 2024-2025 רוב העובדים החדשים שנקלטו בשירות הציבורי גויסו דווקא לתפקידי טכנולוגיה, דאטה ותכנון שירות - לא לתפקידים המסורתיים. שם הבינו שבינה מלאכותית אינה מהלך של קיצוץ אלא מהפכה של תפקידים.

זו גם הנקודה שבה זוהר מחדד את לב העניין: "האתגר האמיתי איננו רק לשלב את ה-AI, אלא לחבר בין האדם למכונה, להפוך את הבינה המלאכותית לכלי שמעצים עובדים ולא מחליף אותם."

בין ההצהרות על הנייר לבין היישום יש תהום שנמדדת לא בחודשים אלא בשנים. כשמשרד האוצר מציג דרישה לבחון חלופות AI, אך באותה נשימה אין אסטרטגיה מלאה, אין תשתית מספקת, ואין תוכנית הכשרה רחבה - החשש מוצדק שהמהלך ישמש בעיקר כאמצעי נוח לצמצום מצבת העובדים. זו אינה מהפכה טכנולוגית; זו דרך מנומסת להגיד ש"צריך לעשות יותר בפחות".

המלחמה האמיתית איננה בין עובדים למכונות - אלא בין רפורמה אמיתית לבין עוד מסמך יפה שמעלה אבק במגירות המדינה. האם ההצעה הזו תהיה נקודת מפנה או עוד דוגמה לאופן שבו בישראל מדברים על חדשנות שנים לפני שמיישמים אותה?

כמו תמיד, הכול תלוי בביצוע. ובממשלה של 2025, זה כבר אתגר בפני עצמו.