פסק דין משמעותי בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד קבע כי אלימות קשה ומתמשכת מצד בן זוג במהלך הנישואין, יחד עם פערים כלכליים משמעותיים בין הצדדים, מצדיקים סטייה מעקרון החלוקה השוויונית של הרכוש המשותף.
כתוצאה מכך, בית המשפט פסק כי האשה שיוצגה על ידי עורכת הדין ונוטריון מאיה חונגר, שמשרדה מתמחה בדיני משפחה ומעמד אישי משמרדה מתמחה בדיני משפחה וגירושין, תקבל 70% מכלל הזכויות המשותפות של בני הזוג, בעוד הבעל יקבל 30% אחוזים בלבד.
התביעה לאיזון משאבים הוגשה במסגרת הליכי גירושין לאחר עשר שנות נישואין, כאשר הרקע ליחסים הוא מערכת יחסים אלימה ומורכבת. האשה טענה כי ספגה מבעלה אלימות קשה, פיסית, נפשית, מינית וכלכלית. טענותיה גובו בהליכים פליליים, שבסופם הורשע הבעל בבית המשפט המחוזי בעבירות חמורות של תקיפת האשה בנסיבות מחמירות, איומים וביצוע מעשה מגונה, עבירות שבגינן ריצה עונש מאסר בפועל של שלוש שנים.
במסגרת תביעתה, עתרה האשה כי לאור התנהלותו האלימה של הבעל והפערים הכלכליים הגבוהים לטובתו, יש לחלק את הרכוש המשותף באופן בלתי שוויוני, כך שהיא תקבל 80% אחוזים מהזכויות, לרבות הזכויות הסוציאליות. האשה הסתמכה על סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, המאפשר לבית המשפט לקבוע חלוקה שאינה שווה במקרים של "נסיבות מיוחדות" המצדיקות זאת.
הבעל, לעומת זאת, התנגד נחרצות לסטייה מעיקרון השוויון, וטען כי הרשעתו הפלילית אינה מהווה סיבה מספקת לפגיעה בזכויותיו הרכושיות, וכי יש לחלק את הרכוש 50% אחוזים לכל צד.
בית המשפט לענייני משפחה, בבחנו את מכלול הנסיבות, קיבל את מרבית טענות באת כוחה של האשה, עו"ד חונגר, וקבע כי חלוקה שאינה שווה היא מחויבת המציאות. בפסיקתו, נתן בית המשפט משקל מכריע לשני גורמים מרכזיים.
ראשית, האלימות הקשה והמתמשכת שהופנתה מצד הבעל כלפי האשה לאורך שנים, ואף גלשה לתחום הפלילי. שנית, הפער הכלכלי המשמעותי בין הצדדים, שהלך והעמיק, כאשר כושר השתכרותה של האשה נמוך משמעותית מזה של הבעל, וכן הפער בזכויות הפנסיוניות הצבורות.
בנוסף, בית המשפט ציין כי הבעל אף ניסה להבריח נכסים וכי לא שילם את חוב המזונות שנקבע לו. כל אלו, יחד ולחוד, הובילו את בית המשפט למסקנה כי רק חלוקה של 70% לאשה ו-30% לבעל תשקף צדק והוגנות בנסיבות העניין.
בנוסף, הורה בית המשפט כי איזון הזכויות, לרבות הזכויות העתידיות, יבוצע לבקשת האשה באופן מיידי, בהתאם לעקרון "Clean Break", על מנת לאפשר לצדדים לסיים את ההתחשבנות המקיפה נוכח רמת הקונפליקט הקיצונית וחוסר האמון השורר ביניהם.
לעניין דירת המגורים המשותפת, ששוויה עמד על מיליון ומאה אלף שקלים חדשים בניכוי המשכנתא נקבע - לאחר שהבעל הגיש ערעור על פסה"ד ביחס לחלוקה לא שוויונית אך העתירה שלו נדחתה - כי האשה תשלם לבעל 275 אלף שקלים חדשים כנגד חלקו בדירה. פריסת תשלום זו, 2,500 שקל לחודש, כך הובהר בפסק הדין, נועדה לשמור על טובת הקטינים ולהבטיח את המשך מגוריהם בדירה, לבקשת האשה בהתאם לדרישות החוק.
פסיקה זו מדגישה את השימוש בכלי המשפטי של חלוקה בלתי שוויונית במקרי קיצון של אלימות ופערי כוחות כלכליים, ומייצרת איזון מחודש בין עקרון השוויון הפורמאלי לבין עקרונות הצדק וההוגנות המהותיים.
עו"ד מאיה חונגר, באת כוחה של האשה: "אישה מוכה יכולה לקום מעפרה, להשמיע את קולה ולהילחם על זכויותיה, כי הצדק לא נועד לחזקים בלבד".