כל בוקר מביא איתו שם נוסף לרשימת הנרצחים בחברה הערבית. לכל אחד מהם היו חיים, משפחה, חלומות - ועכשיו הם רק מספר נוסף במניין הקורבנות. הפשיעה בחברה הערבית שוברת שיאים והגיעה לבתי ספר, למוסדות רפואה והיד עוד נטויה.
באותה נשימה אנו שומעות על החלטת השרה לשוויון חברתי, מאי גולן, להסיט תקציבי עתק במטרה "להיאבק באלימות ובפשיעה", אבל מה רב האבסורד כשאת הכספים הללו, המיועדים למיגור פשע ואלימות לכאורה, היא מביאה דווקא מתקציב שנועד להשקעה בשוויון אזרחי - תכנית 550.
בשורה התחתונה, מחליטה השרה מאי גולן להעביר כ-2.9 מיליארדי שקלים מתכנית חברתית שנבנתה לשם השקעה בחינוך, בצמצום פערים, ברווחה, בתשתיות ובתעסוקה - ומגלגלת אותם בשקט בשקט, לכיסו של המשרד לביטחון לאומי. היום (ג') יתקיים דיון בכנסת בנושא זה, בוועדה לקיום מעמד האשה.
תוכנית 550, שאושרה ב-2021 בהיקף של כ-30 מיליארד שקל במטרה לצמצם פערים ולקדם שוויון אזרחי בחברה הערבית, נמצאת תחת אחריות המשרד לשוויון חברתי והרשות לפיתוח כלכלי של המיעוטים - הגוף המנהל את תקציביה.
מכאן "הבעלות" על תקציביה, שכן, מאז כניסתה לתפקיד, השרה פועלת בעקביות כדי לרוקן את התוכנית מתוכנה ומסיטה תקציבים למטרות אחרות שנראות לה יותר חשובות כנראה: במקום להשקיע בחינוך, רווחה ותעסוקה, הממשלה משתמשת בתירוץ הביטחוני כדי להסיט תקציבים שייעודם חברתי, לפתרונות משטרתיים קצרים וחסרי חזון.
הרי אם הממשלה באמת הייתה מעוניינת להיאבק בפשיעה, היא הייתה פועלת ליישום החלטה 549 - התוכנית המקבילה לטיפול באלימות ובפשיעה בחברה הערבית - במקום לקצץ בה. שכן ברור לכולנו: אין ביטחון אישי בלי ביטחון חברתי, ואין ביטחון חברתי בלי שוויון אזרחי.
ובל נשכח, מדובר באבסורד כפול: שרה שנחקרת במשטרה - מבקשת להעביר אליה מיליארדים, בזמן ששיעור פענוח מקרי הרצח בחברה הערבית עומד על כ־15% בלבד עם 230 נרצחים בשנה. קשה להשתכנע שמדובר במהלך לטובת ביטחון הציבור, אלא חלק ממדיניות ארוכת טווח שמעמיקה את האלימות ומנציחה את הפערים.
השרה מרסקת במהלך זה את אחת היוזמות היחידות שנועדו להתמודד עם שורשי הפשיעה ולא רק עם תוצאותיה. בשטח, מי שמשלמות את המחיר הכבד ביותר הן נשים. החלטה 550 / "תק'דום" כללה מרכיבים ייעודיים לקידום תעסוקת נשים ערביות, לשיפור נגישות לתחבורה ולהכשרה מקצועית ובזכותה, נרשמה עלייה מרשימה בשיעור השתתפות נשים ערביות בכוח העבודה - מ-27.5% ב-2011 לכ-45% ב-2023. מגמה שנבלמה לחלוטין, בחסות השרה גולן. מאות נשים איבדו מקורות הכנסה, יועצות לקידום מעמד האישה הועסקו ללא תקציב או שכר ורבות אחרות נותרו מחוץ לשוק העבודה. המשמעות היא פגיעה ישירה וחד משמעית בביטחון הכלכלי של משפחות שלמות וביציבות החברתית של יישובים שלמים.
במסגרת "הזזת הכספים" הזו, מקדם ה"משרד לשוויון חברתי" רטוריקה של "משטרה במקום רווחה". לא ניידות ורווחת שוטרים יביאו מזור לאלימות הגואה. הכלים היחידים להצלת החברה, הערבית ובכלל, הם השקעה במערכות חינוך, בתחבורה ציבורית זמינה, במקומות תעסוקה ובמענים חברתיים שמצמצמים את הסיכון להתדרדרות לפשיעה. כך נראית מדיניות אחראית באמת - כזו שמבינה שהשקעה חברתית היא השקעה בביטחון האישי.
בשנה האחרונה התרענו רבות וחשפנו את המחדלים של המשרד לשוויון חברתי, ביניהם הקפאת מנגנוני הפיקוח על יישום החלטה 550 - אשר לא כונסה מאז פברואר 2024 בהוראת השרה. זהו מעגל ציני של כשל מתוכנן, בו המערכת עצמה מייצרת את הכישלון כדי להצדיק את קיומה ואת ריכוז הכוח בידי אותן ידיים רשלניות שכל תכליתן פוליטית ולא טובת הציבור. כך נדחקת החברה הערבית עוד ועוד לשוליים בתהליך שמטפח חוסר, בערות, עוני, תסכול וחיסול האמון. ואילו הנשים - מנוע הצמיחה והתקווה של החברה - מאבדות את הכלים להתקדם. וכולנו משלמים את המחיר.
המאבק בפשיעה מתחיל בהשקעה באדם - לא בנשק. הצעד של השרה גולן, שהוא אידיאולוגי ולא כלכלי, מבקש למחוק את רעיון האחריות הממשלתית לשוויון, לדמוקרטיה ולשלטון החוק ולהחליפו בנרטיב ביטחוני שמשרת בעיקר את עצמה ואת שותפיה הפוליטיים, במדיניות של שליטה, הדרה והכחדת התקווה.
הכותבת היא מנהלת פרויקט "נשים בתק'דום" בעמותת איתך מעכי - משפטניות למען צדק חברתי