ביום רביעי שעבר שלחה אופירה בוחבוט מקריית שמונה את ביתה בת ה-17, חולת אפילפסיה, לבית הספר לחינוך מיוחד היחידי בעיר, ולא תיארה לעצמה שתעבור סיוט שכמעט עלה לילדה בחייה בגלל שיקולים תקציביים של משרד הבריאות והמדינה.
"בגיל חמש, באופן פתאומי, היא חלתה באפילפסיה", מספרת אופירה. "בבית הספר יש עוד ילדים חולים כמוה. בסביבות השעה 11:00, האח שנמצא שם רואה שהיא מתנדנדת, ובמזל תופס אותה. הילדה נכנסה להתקף מסכן שנקרא סטטוס, ואיבדה הכרה טוטאלית. במקרים כאלה צריך לתת מכת חשמל על הקוצב".
האח נקט בכל האמצעים הרפואיים שעמדו לרשותו. כשלא הצליח להעיר אותה, התקשרו מיד להזמין ניידת טיפול נמרץ, היחידה שיש לה אישורים לבצע פעולות ספציפיות לחולי אפילפסיה קשים, שאסור לבצע באמבולנס רגיל.
"אמרו שהניידת נמצאת בצפת, ויקראו לאמבולנס רגיל. ארבעים דקות שאני רואה את הילדה שלי מפרכסת, צורחת, מתעוותת, ואני לא יכולה לעשות כלום. למה? כי אין טיפול נמרץ בקריית שמונה. יש ניידת טיפול נמרץ אחת לכל האזור, והיא היתה בצפת. אז הילדה שלי פשוט חיכתה ארבעים דקות של פחד מוות".
בסופו של דבר הגיעו שני אמבולנסים צבאיים של חיל הרפואה, עם חיילים. "איך אני יכולה לסמוך עליהם? הם נתנו לה דורמיקום, תרופה שמיועדת למצבים אקוטיים כאלה, שהרדימה אותה, ופינו אותה עם צ'קלקה לביה"ח זיו. אנשים הולכים פה כמו גרעינים, זה כמו מפעל הפיס. בית העלמין שלנו מפוצץ, עוד מעט הוא יגיע למטולה".
אופירה זועמת. "איזו מדינה משאירה אמא וילדה במצב כזה? איזה תירוץ יש לזה במאה ה-21? אני לא מבקשת טובות, אני דורשת את המינימום. ניידת טיפול נמרץ קבועה בקריית שמונה. לא הגיוני שבשביל טיפול דחוף נצטרך להתפלל שהרכב מצפת יספיק להגיע בזמן. הבת שלי כמעט מתה, לא מהמחלה, אלא מההזנחה. הצפון ננטש, ואנחנו משלמים בחיים של הילדים שלנו. תתעוררו. תנו לנו ניידת טיפול נמרץ עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי לעוד ילד".
עלות ניידת טיפול נמרץ ואמבולנס עומדת על כ-3 מיליון שקלים לרכב הצלה. מקור בכיר בתחום הבריאות פירט את החישוב: "הרכב לא עולה כלום, כי הוא נקנה מכספי תרומות. הנהג, שהוא גם חובש, מתנדב, ופרמדיקים מרווחים כ-40 שקלים לשעה. העלות הכבדה היא של החיוב של פינוי. בנסיעה של מעבר ל-20 קילומטרים התעריף מתייקר באופן משמעותי. ומכיוון שבית החולים זיו נמצא במרחק של 40 קילומטרים מקריית שמונה, הוא יכול להגיע ל-2,350 שקלים, שרובה ממומנת מקרן מרוחקי אשפוז שהקימה המדינה לצורך כך".
במד"א מסבירים שעלות אמבולנס או ניידת טיפול נמרץ אינה מסתכמת ברכב עצמו או בשכר לשעה של הצוות. אמנם הרכב לרוב ניתן כתרומה, וחלק מהצוותים פועלים בהתנדבות, אך ההפעלה השוטפת כוללת שכר חובשים, נהגי אמבולנס ופרמדיקים, תחזוקה, ציוד רפואי, ביטוח, דלק וזמינות מלאה, בעלויות מצטברות ומשמעותיות.
בכל מקרה, מדינת ישראל יכולה לעמוד בהוצאה של כמה מיליוני שקלים בודדים בשנה, ולצייד את אזור הגבול בעוד שתי ניידות טיפול נמרץ, שיכולות להיות ההבדל בין חיים למוות.
ממשרד הבריאות לא נמסרה תגובה.