ברגע שהגז הרוסי הופסק לזרום לאירופה - שם מדיניות המאבק במשבר האקלים מקשה מאוד להשתמש בדלקים מזהמים - המדינות האירופאיות אכלו אותה. בטח לטווח הקצר.
לא רק שהם אכלו אותם מהכיוון הרוסי, יש מצב שהם יאכלו אותה גם מהכיוון הקטארי.
הקטארים - שהחליפו את הרוסים כספקי הגז הגדולים של אירופה - מאיימים לעצור את הגז לאיחוד אם תעבור רגולציית CSDDD, שמחייבת את כל החברות שעובדות באירופה לעמוד בתנאי סף של זכויות אדם וסטנדרטיים של שמירה על האקלים.
הקטארים לא הולכים לשנות את מדיניות זכויות האדם שלהם (אין להם) ולא הולכים לשמור על האקלים (זה נוגד את האינטרס הלאומי שלהם). ולכן אירופה צפויה לעמוד בפני משבר אנרגיה משמעותי.
כשאין מספיק אנרגיה זמינה קשה מאוד לפתח ולהגדיל את הכלכלה.
בגרמניה, למשל, התחילו לאבד עבודות בתעשיות המקומיות מאז 2019 - גם בגלל התחרות מסין - אבל זה החמיר בגלל המחסור בגז הרוסי. מאז המלחמה באוקראינה נסגרו בגרמניה מפעלים רבים ותאגידים רבים עשו רילוקיישן. יותר מ-46 אלף עובדי תעשייה גרמנית פוטרו ב-6 השנים האחרונות.
כמו כן, המשקיעים הגדולים - לרבות בנקי ההשקעות כגון ג'יי.פי מורגן, העבירו את הכספים הגדולים שלהם מאירופה לארה"ב, שם יש רגולציה הרבה יותר מאפשרת ו-ROI (החזר השקעה) ו-ROE (תשואה על הון) פשוט גדולים הרבה יותר מאשר באירופה.
"לא צריך ניסים, צריך היגיון כלכלי"
אבל הפתרון לאירופה לא נמצא בארה"ב, שעוד מעט נגיע למה המחסור ברגולציה עושה לה.
הפתרון יכול להגיע ממדינה כמו אורוגוואי, שלפני יותר מעשור החליטה, להפוך את כל הרשת החשמלית שלה לירוקה ונקייה וכיום 99% מהאנרגיה של המדינה מתחדשת, יציבה, נקייה וזולה.
האסטרטגיה הלאומית הזו גם ייצרה יותר מ-50 אלף עבודות ומעניקה לאורוגואי עצמאות אנרגטית.
לפי רמון מנדס-גאליאן, הפיזיקאי שהוביל את הטרנספורמציה המדהימה הזו של המדינה בת ה-3.3 מיליון אנשים, כל מדינה יכולה לחקות את אורוגואי בעניין הזה - כי זה לא מהפכה טכנית, אלא בעיקר מהפכה תפיסתית. "אם אתה נותן את התמריצים הנכונים, השוק כבר יעשה את השאר" אמר מנדס-גאליאן למגזין "פורצ'ן". "לא צריך ניסים, צריך היגיון כלכלי".
כשמנדס-גאליאן התחיל ב-2008 את הפרויקט אורוגוואי עמדה בפני המדינה הדרום האמריקאית בעיות שמקשות על מדינות רבות אחרות: דרישה הולכת וגוברת לחשמל, אין משאבי נפט או גז משלה ותלות גוברת בייבוא נפט וגז. תחנות הכוח ההידרופיליות לא עבדו ביעילות ואורוגוואי סבלה מלא מעט הפסקות חשמל, שפגעו בפוטנציאל שלה.
המקרה של אורוגוואי
מנדס-גאליאן קיבל את המנדט להתחיל בפרויקט בשינוי האסטרטגיה ממשלתית, שלא עסקה בטכנולוגיות או במטרות אקלימיות.
היו לתוכנית של אורוגוואי שלושה אלמנטים שהפכו אותה לכל כך יעילה: רפורמה רגולטורית, מכרזים תחרותיים וגיוון במשאבים מקומיים. הממשלה הפסיקה את הסובסידיות לדלקים הפוסיליים והציעה חוזים לטווח הארוך לפרויקטים של אנרגיה מתחדשת.
הממשלה העניקה למשקיעים תשואות ניתנות לחיזוי לטווח הארוך והמכרזים על פרויקטים של אנרגיה מרוח ושמש יצרו תחרות שהנמיכה את המחירים לצרכנים, שכיום משלמים 20% פחות על החשמל שלהם ולממשלה שלהם, שלא משלמת על נפט וגז, יש הרבה יותר כסף לחינוך ושירותים ציבוריים.
הטרנספורמציה לא היתה "טכנית" היא היתה בעיקר מבנית ורגולטורית והתוצאות מדברות בעד עצמן. אורוגואי מייצרת כמעט 100% מהחשמל שלה ממקורות נקיים ומקומיים. 45% מהאנרגיה היא הידרופילית (מים), רוח מספקת 35% מהחשמל ודלק ביולוגי (ביומסה) מספק 15% מהאנרגיה כשהשמש מספקת את השאר ורק 1% מגיע מגורמים מזהמים.
והתוצאות מדברות בעד עצמן: בחמש השנים האחרונות המדינה משכה אליה השקעות בפרויקטים של אנרגיה מתחדשת בשווי 6 מיליארד דולר (12% מהתמ"ג שלה) ונוצרו 50 אלף עבודות חדשות (בערך 3% מכוח העבודה).
והכי חשוב: אורוגוואי כבר לא חשופה לתנודות המחירים הגלובליות של הנפט ומספר העניים צנח מ-30% מהחברה ל-8%.
"המפתח הוא לא הטכנולוגיה" הסביר מנדס-גאליאן, "אלא המוסדות. ברגע שהחוקים הוגנים וצפויים, השיטה בונה את עצמה. מדיניות אקלים נכשלת ברגע שהיא מנותקת מהכלכלה. המעבר עובד כשהוא חוסף כסף ומייצר עבודות".
אוכלים אוכל טעים יותר ובריא יותר, וגם רזים יותר
בינתיים באמריקה, מי שלפי המשקיעים אירופה צריכה לחקות, משבר האנרגיה שיבוא מועצם על ידי תעשיית AI שהופכת למזהמת יותר מאשר תעשיית הרכב. ומי שמוביל למשבר הזה הן החברות הגדולות בעולם - NVIDIA, מיקרוסופט, אמזון וגוגל, שלפני עשור חתמו על כל מיני הסכמים למען האקלים אבל ברגע שראו את הכסף של הבינה המלאכותית מול העיניים שלהן זנחו את כל העקרונות הירוקים ובנו מרכזי מידע שצורכים אנרגיה מזהמת.
והממשלה האמריקאית, במקום לדאוג לאזרחיה, מעודדת את השימוש בדלקים ובנפט, שראשי התעשייה שלה הריצו ומריצים פוליטיקאים, בזמן שאילון מאסק, עוד כשהיה DOGE, פיטר כ-15% מכל מדעני האקלים, שעבדו עבור הממשלה ומיליארדרים אחרים מממנים מכחישי משבר אקלים.
ובסופו של דבר - אם מותר לחזות משהו על הכלכלה האירופאית, יבשת שבה יש את איכות החיים הגבוהה ביותר בעולם - אז סביר מאוד להניח שהאירופאים ילמדו יותר מאורוגוואי ופחות מארה"ב על איך להציל את הכלכלה שלהם. וזה לא יהיה בדה-רגולציה. היו בטוחים.
קחו לדוגמה, את תעשיית המזון האירופאית, שאחרי מלחמת העולם השנייה, היתה הרחק מאחור מתעשיית המזון האמריקאית. כיום באירופה מותר להכניס רק 44 כימיקלים לאוכל. בארה"ב מותר להכניס יותר מ-700 כימיקלים, בעיקר משמרים, למזון. האמריקאים מאפשרים את זה בשביל שלחברות האמריקאיות יהיו יותר רווחים. באירופה לא מאפשרים את כל 700 הכימיקלים כי הם לא בריאים.
אז אולי יצרני המזון האמריקאים מחזירים יותר לבעלי המניות אבל בעיקר בגלל הרגולציה האירופאים אוכלים אוכל טעים יותר ובריא יותר מאזרחי ארצות הברית והם גם רזים יותר, סובלים פחות מהשמנה ומוציאים פחות על שירותים רפואיים מאשר מי שחי ב"מדינה העשירה בעולם".
לאירופאים - למרות הקשיים - עדיין שווה להשקיע ברגולציה שלהם. כי זה בדיוק מה שמונע מתאגידים להרוויח על חשבון הציבור.