הכנסת אישרה לאחרונה תיקון חקיקה דרמטי שמחזיר לבתי הדין הרבניים סמכות רחבה לקבוע דמי מזונות לילדים במסגרת תביעת גירושין. התיקון לחוק שיפוט בתי דין רבניים קובע כי ברגע שמוגשת לבית דין רבני תביעת גירושין, הוא רשאי לדון בכל עניין הכרוך בתביעה, לרבות מזונות ילדי הזוג, כהגדרה רחבה של כלל צורכיהם הכלכליים - מדור, חינוך, בריאות והוצאות שוטפות - עד הגיל שבו ההורים אינם מחויבים עוד במזונות לפי כל דין.
זה קורה אחרי תקופה קצרה יחסית שבה נדמה היה שהכיוון הפוך. בפברואר האחרון קבע בג"ץ כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון במזונות ילדים במסגרת כריכה, אלא רק בתביעות השבה מצומצמות, אלא אם שני ההורים מסכימים לכך במפורש. הפסיקה הזו ערערה שנים של פרקטיקה שבה בתי המשפט בעיקר דנו בפועל במזונות ילדים. התיקון החדש מחזיר גם לבתי הדין הרבניים סמכות מלאה לדון במזונות ילדים לצד בתי המשפט לענייני משפחה, לפחות לשנתיים הקרובות, כהוראת שעה.
איך השינוי משפיע על הורים כבר בשלב הראשון של ההליך
מאחורי השפה המשפטית היבשה מסתתרת דרמה משפחתית קונקרטית מאוד: לכל הורה שנמצא על סף גירושין יש עכשיו עוד סיבה לדופק מואץ. איפה מגישים קודם, באיזו ערכאה יפסקו המזונות, כמה זה ישפיע על שאר ההסדר הכלכלי והאם טובת הילדים באמת נשמרת בתוך מרוץ הסמכויות המחודש. כדי להבין מה זה אומר בשטח, דיברנו עם שלושה עורכי דין ותיקים בדיני משפחה: עו"ד ליאל גולני-ברנס, שותפה בארנון תדמור לוי, עו"ד ומגשרת בסכסוכי משפחה מורכבים, עו"ד עמרי דליהו, עורך דין ומגשר ממשרד דליהו רונן ושות', ועו"ד אילנית האס-ארד, מגשרת ומומחית לגירושין ודיני משפחה.
השלושה מסמנים את נקודת המפנה: מעבר לסמכות מלאה של בתי הדין, ללא יכולת לעקוף את פסיקתם. עו"ד ליאל גולני-ברנס מסבירה: "התיקון לחוק קובע לבתי הדין הרבניים סמכות דיון מלאה במזונות ילדים, שנכרכו לתביעת גירושין". היא מציינת כי במשך שנים התקיימו דיונים בבתי הדין עם "כוכבית" - אפשרות להגיש תביעת מזונות עצמאית של הילד בבית המשפט לענייני משפחה. "היום, לאחר התיקון כבר אין אפשרות כזו. כיום גם לבתי הדין הרבניים סמכות מלאה לדון במזונות ילדים אם נכרכו לתביעת גירושין, ולא מדובר עוד בסמכות מצומצמת לדון בתביעות השבה. יש לציין שהתיקון לחוק עבר כהוראת שעה, לתקופה של שנתיים".
עו"ד אילנית האס-ארד מרגישה את הטלטלה מהשטח עוד לפני שבתי הדין הספיקו לדון בתיקים רבים תחת התיקון: "זה בהחלט מהלך דרמטי. צריך להבין שהמהלך הזה הפך את הלכת שרגאי מ-1969, שאושרה שוב בבג"ץ רק לפני חודשים ספורים. אני יכולה לומר שהשינוי כבר משפיע על הליכי הגישור והכניס עוד מתח להליך הגירושין, שהוא גם ככה הליך מתוח ורווי חששות ובעיקר מגביר את תחושת האי וודאות". לדבריה, הפנייה לערכאות מקבלת אופי טקטי יותר, וכמעט מיד ההורים מתחילים "לרוץ" כדי לתפוס את הערכאה שמשרתת אותם.
עו"ד עמרי דליהו מתאר זאת מזווית אסטרטגית: "האסטרטגיה פשוט חוזרת למקורות. אנחנו חוזרים לשיטת עבודה שהייתה נהוגה כאן עשרות שנים ועבדה היטב: בחירה מושכלת בין שתי אלטרנטיבות לגיטימיות. במקום לחפש פרצות בחוק או פלפולים משפטיים בשאלת הסמכות, אנחנו חוזרים לבסיס: בודקים איפה הלקוח יקבל את התוצאה הצודקת והנכונה ביותר עבורו מבחינה כלכלית, ופועלים שם ללא היסוס".
מי מרוויח מהמרוץ החדש ומי עלול להפסיד ממנו
שלושת עורכי הדין מאשרים שהדבר בעל השלכה דרמטית על מרוץ הסמכויות. גולני-ברנס אומרת במפורש: "אני ערה לאמירות לפיהן התיקון מחזיר את מרוץ הסמכויות, בו יש משמעות לשאלה מי מגיש ראשון את הבקשה ליישוב סכסוך וקונה יתרון בשאלת הסמכות. אבל בפועל, גם לפני התיקון, מרוץ הסמכויות היה שריר וקיים, אך נכון שכעת הוא הפך למשמעותי יותר. אם את אישה ככלל יש לך יתרון בפסיקת מזונות ילדים בבית הדין ואם אתה גבר - עדיף לך שעניין המזונות יתברר בבית המשפט". האס-ארד מחדדת כי התיקון לא רק משנה אסטרטגיות משפטיות, אלא גם פוגע ברוח החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה: "שינוי זה הוא בבחינת שפיכת שמן למדורה הזו שנקראת הליך גירושין".
עו"ד דליהו מצביע על נקודת רגישות נוספת שהופכת את התיקון למשמעותי במיוחד: משפחות שוויוניות. "הדרמה הגדולה היא במקרים של הכנסות דומות וחלוקה שוויונית של זמני שהות. בבית המשפט למשפחה הפסיקה שוויונית ולעיתים מבטלת מזונות, בעוד ברבני החיוב על האב הוא בסיסי ואבסולוטי יותר". לדבריו, ההבדלים יוצרים "רולטה משפטית" שמשפיעה ישירות על הכיס של ההורים ועל רמת החיים של הילדים. הפתרון האמיתי הוא שהמחוקק יקדם חוק מזונות טריטוריאלי שייצור אחידות בפסיקה לכל הדתות ולכל הערכאות, כך שגובה המזונות ייקבע לפי צרכיהילד ולא לפי הדלת שדרכה נכנסו הצדדים.
בהיבט של בחירת הערכאה לניהול הליך הגירושין הפערים משמעותיים. האס-ארד אומרת: "הדבר הראשון שאני בודקת ובזה לא חל שינוי מבחינתי - האם ניתן לגשר בין בני הזוג ולייתר את הצורך בניהול הליכי משפט. הליך הגישור היה ונשאר האלטרנטיבה הטובה, הנכונה וההוגנת ביותר". רק אם אין דרך להגיע להסכמות היא נאלצת להבדיל בין מקרה של אבות לאימהות: "כאשר אייצג נשים - אעדיף לרוב לפתוח הליכים בבתי הדין הרבניים. כאשר אייצג גברים, אעדיף לפתוח את ההליכים בבתי המשפט לענייני משפחה".
עו"ד דליהו מוסיף אזהרה מפני החלטות חפוזות: "העצה הכי חשובה היא לנטרל את רעשי הרקע. העולם הזה מלא במיתוסים ובסטיגמות שלא בהכרח נכונים למציאות שלכם. חשוב להבין שאין כאן שבלונות; כל תא משפחתי הוא יחיד ומיוחד, ומה שהיה נכון לחבר או לשכן יכול להיות טעות קריטית עבורכם. לכן, אל תפעלו על אוטומט, אלא בחנו את המקרה שלכם לגופו, במנותק מכל מה ששמעתם בחוץ, כדי לקבל את ההחלטה המדויקת ביותר עבורכם".
גולני-ברנס מצביעה על בעיית העומק האמיתית - היעדר אחידות ונוסחה ברורה לחישוב מזונות. "יש לקבוע בחקיקה כלל ניטרלי מגדרי, לפיו האחריות הכלכלית תחול על שני ההורים, בהתאם ליכולתם ובהתחשב בזמני השהות, ולזנוח את התפיסה המגדרית, לפיה גידול הילדים מוטל על נשים וכלכלתם על גברים". היא מוסיפה כי ישנם הבדלים גם בסכומים שפוסקים שופטים שונים באותה ערכאה, וזו לא רק שאלה של בי"ד רבני או ביהמ"ש, ומדגישה שנדרש לקבוע בחקיקה נוסחה ברורה ברוח הדברים שפורסמו בזמנו בדו"ח ועדת שיפמן, שתצמצם פערים בין ערכאות ובין שופטים. הדבר לטעמה יאפשר להורים לערוך ניהול סיכונים מושכל ויקדם הסכמות, וגם יפחית בתדיינויות ארוכות בכל מקום בו לא מגיעים להסכמה.
"כל עוד בתי הדין הרבניים לא יישרו קו עם תפיסת בתי המשפט לענייני משפחה בכל הקשור בפסיקת מזונות ילדים, שיבואו לידי ביטוי בגובה דמי המזונות ובפסיקות מנומקות, נראה יותר התכתשויות בין ההורים והרבה מאבקים סביב בחירת הערכאה המועדפת, שניתן היה לצמצם", הבהירה האס ארד.
ומה עכשיו?
בין אם אתם הורים שכבר מצויים בהליך ובין אם אתם רק מתחילים לחשוב על הפרדה, התיקון החדש מחייב צעד אחד קדימה: להבין שבחירת הערכאה כבר אינה עניין טכני אלא החלטה כלכלית אסטרטגית שתלווה אתכם ואת הילדים לשנים קדימה. לפני שרצים לפתוח תיק, כדאי לשבת עם עורך דין שמבין גם את החוק וגם את המציאות, לפרוס מספרים, לבחון תרחישים ולהחליט לא רק מה מרגיש נכון אלא מה יוצר את חיי היומיום הכי יציבים לילדים בשני הבתים החדשים שלהם.