ההבטחה הגדולה של עידן הבינה המלאכותית הייתה התייעלות. אמרו לנו שהטכנולוגיה תשחרר אותנו מהמטלות הסיזיפיות, תנקה את הרעש ותאפשר לנו להתמקד בעיקר. אך בכל הנוגע לשוק העבודה, נראה כי התרחיש האוטופי התנפץ אל מול המציאות. דו"ח חדש המתבסס על נתוני פלטפורמת הגיוס Greenhouse, חושף כי השימוש ב-AI יצר תופעה המכונה "לולאת האבדון של הגיוס" - במקום לחבר בין אנשים למשרות, הטכנולוגיה יצרה חומה דיגיטלית אטומה שמקשה על שני הצדדים יותר מאי פעם.
מלחמת הרובוטים: כשבוט פוגש בוט
המספרים מספרים את הסיפור כולו. כ-68% ממחפשי העבודה משתמשים כיום בכלי AI כדי לייצר מסות אדירות של קורות חיים ומכתבים מקדימים "מותאמים אישית". התוצאה היא אינפלציה של מועמדויות שנראות מושלמות ומעוצבות - אבל לעיתים קרובות ריקות מאנושיות.
בצד השני של המתרס, המעסיקים טובעים תחת העומס. בתגובה להצפה, 82% מהחברות מפעילות כלי סינון מבוססי AI אגרסיביים מתמיד, עם דרישות ספציפיות מאוד לסינון. כך, נוצר פרדוקס שבו רובוטים של מועמדים "מדברים" עם רובוטים של מגייסים. בתווך הזה, התקשורת האנושית נמחקת לחלוטין. מנהלי גיוס כבר לא קוראים לעומק קורות חיים, אלא פלט של אלגוריתם שסינן ודירג את קורות החיים, אשר נכתבו מלכתחילה על ידי אלגוריתם אחר.
הסוף ל"ניצוץ בעיניים"
הבעיה העמוקה ביותר אינה טכנית, אלא מהותית. האלגוריתם הוא יצור בינארי, קר ומחושב. הוא יודע לזהות מילות מפתח, וותק ושמות של מוסדות לימוד, אבל הוא עיוור לחלוטין למה שהופך עובד למצוין באמת.
תחשבו על האנלוגיה התרבותית: האם אתם מאמינים שחלק מהאמנים הגדולים בעולם - מבוב דילן ועד ללאונרד כהן - היו עוברים אודישן בפורמט של "דה וויס" או "הכוכב הבא", כשכל מה שקובע הוא דיוק קולי טכני וסיפור מרגש? כנראה שלא. ובכל זאת, הם נחשבים לשניים מהמוזיקאים המשפיעים ביותר בעולם כולו.
אנחנו מלאים בסיפורי הצלחה של יזמים ועובדים שהתקבלו לעבודה כי מישהו זיהה אצלם את ה"רעב", את התשוקה ואת אותו ניצוץ בעיניים, גם אם קורות החיים שלהם היו רחוקים מלהיות מושלמים. תשאלו את סטיב ג'ובס, שלא סיים אפילו קולג', והפך שם קוד להצלחה בעסקים.
בעידן הסינון האוטומטי, הניצוץ הזה לא עובר מסך. המערכת מתוכנתת לחפש את הממוצע הבטוח, את מי שמתאים ב-100% להגדרות היבשות "על הנייר". היא מנפה החוצה את החריגים, את היצירתיים, את אלו שיש להם פוטנציאל אדיר אך מגיעים מרקע לא קונבנציונלי. כך, חברות מפספסות את ה"יהלומים" האמיתיים ונותרות עם עובדים שאולי עברו את הסינון הטכני, אך חסרים את הערך המוסף ששום מכונה לא יודעת למדוד, אלא רק בשיחה והיכרות בין אישית.
משבר האמון והחזרה ל"לואו-טק"
התהליך הזה הוביל למשבר אמון חריף. מועמדים איבדו אמון ביכולת שלהם להישפט בהוגנות, ומעסיקים איבדו אמון באותנטיות של הפניות שהם מקבלים. התוצאה האירונית היא שדווקא בעולם סופר-טכנולוגי, היתרון היחסי חוזר לשיטות ה"לואו-טק". ההיכרות האישית, לחיצת היד, והמלצה מפה לאוזן הופכות שוב למטבע הקשה ביותר בשוק. האלגוריתם, שהיה אמור להיות הידיד הטוב ביותר של מחפש העבודה, הפך לאויב שחוסם את הדלת בפני כל מי שלא למד "לדבר רובוטית".
לסיכום: כך תצלחו את חומת ה-AI בדרך למציאת עבודה
1. האנושיות כיתרון תחרותי: אל תסתמכו רק על שליחת קורות חיים בפורטלים של חיפוש עבודה. השתמשו בלינקדאין כדי לאתר את המנהל המגייס וצרו פנייה אישית, קצרה ואנושית, כזו שצ'אטבוט לא היה יכול לכתוב. נסו להגיע לשיחה טלפונית או פגישה מהר ככל האפשר - שם נמצא היתרון שלכם.
2. התאמה היברידית: השתמשו ב-AI בתבונה. תנו לו לשפר את הניסוח ולתקן שגיאות, אבל וודאו שאתם שותלים בתוך הקו"ח את מילות המפתח המדויקות המופיעות בתיאור המשרה. זהו ה"דלק" שהאלגוריתם צריך כדי להעביר אתכם לשלב הבא.
3. תיק עבודות והוכחות חיות: במקום שבו הטקסט נשחק, הוויזואליה מנצחת. צרפו קישורים לתיק עבודות, לפרויקטים אמיתיים או אפילו סרטון וידאו קצר שלכם. אלגוריתמים מתקשים לנתח את אלו, ולעיתים קרובות זה מה שיגרום למגייס אנושי לעצור ולהסתכל.
4. חזקו את הנטוורקינג הפיזי: הגיעו לכנסים, למפגשים מקצועיים ולמעגלים חברתיים. המלצה של עובד עוקפת ברוב הארגונים את הסינון האוטומטי הראשוני ומניחה את קורות החיים שלכם ישירות על שולחן המגייס.
5. אותנטיות רדיקלית: אם אתם כותבים מכתב מקדים, כתבו אותו בעצמכם. שפה גנרית של בינה מלאכותית קלה מאוד לזיהוי היום ויוצרת אנטגוניזם ולעיתים קרובות נפסלת על הסף. דווקא ניסוח פחות "מעונב" אבל כזה שמשדר אישיות אמיתית, עשוי לבלוט לטובה בים של טקסטים מג'ונרטים.
מוטי אזולאי הוא דוקטורנט לניהול החוקר התנהגות צרכנית ושווקים דיגיטליים.