הפיגוע באוסטרליה הוא תזכורת מזעזעת: האנטישמיות לא נעצרה, והיא לא מתונה. קהילות יהודיות במדינות מערביות כמו אוסטרליה, בריטניה, ארצות הברית ,צרפת, גרמניה, הולנד חיות עם תחושת איום קבועה.
תרגיל שקיים משרד העלייה התמקד בדברים הלוגיסטיים איך מביאים את האנשים, איפה שמים אותם, איך נותנים להם מיטה ואוכל. אבל העלייה לישראל היא לא אירוע חד-פעמי. זו לא הצלה שמסתיימת כשמטוס נוחת. העלייה היא תהליך ארוך, מורכב ורגשי שמתחיל בדיוק ברגע שהם יורדים מהמטוס.
תארו לעצמכם משפחה שנמלטה מאוסטרליה מבוהלת, מזועזעת, עם ילדים שראו דברים שאף ילד לא צריך לראות. הם מגיעים לישראל, מקבלים דירה במרכז קליטה, ואז מה? איך הם מתמודדים עם הטראומה? עם השפה החדשה? עם תחושת הבדידות במקום זר?
זה החלק שאף אחד לא מתרגל.
אני לא מזלזל במשאבים הלוגיסטיים. אני יודע שבלי דירות ובלי תשתיות, אי אפשר לקלוט אנשים. אבל אחרי 15 שנים שאנחנו ב"הביתה" מלווים עולים חדשים, אני יכול להגיד משהו בוודאות מוחלטת: מה שקובע אם עולה נשאר בישראל או עוזב, זה לא הדירה שקיבל. זו הקהילה שסביבו. זה עד כמה הוא מרגיש שייך לארץ.
הנתונים שלנו מוכיחים: עולה שיש לו קהילה הסיכוי שהוא נשאר גבוה. בוודאי ובוודאי במקרה של עלייה פתאומית כתוצאה ממשבר. עולה שאין לו קהילה הסיכוי שהוא עוזב רב.
עולה שמגיע למדינה חדשה לא צריך רק כתובת. הוא צריך חבר שיסע איתו לקופת חולים כשהילד חולה. הוא צריך משפחה שתזמין אותו לשבת. הוא צריך קהילה שתהיה שם כשהוא מתמודד עם הטראומה של מה שעבר.
בכל פרויקט עסקי, השאלה הראשונה היא: מה ? (Return Of Investment)?ROI תוך כמה זמן תוחזר ההשקעה?
מדינת ישראל משקיעה בעולים כסף רב, מעבר לסל הקליטה. גלי העלייה האחרונים ובטח אלה שעלולים להגיע בעקבות אירועים כמו הפיגוע באוסטרליה מדברים על עולים מסוג שונה. עולים שבאים עם מקצוע, מחוברים למקום עבודתם הקודם במסגרת העולם הגלובלי. תרומתם הכלכלית לישראל ו"החזר ההשקעה" יכול להיות מהיר מאוד.
אבל אם לא תהיה תשתית עוטפת שתשאיר אותם, מהר מאוד כשה"משבר" יחלוף, הם יחזרו לארץ מוצאם. וכל ההשקעה תרד לטמיון.
הפיגוע באוסטרליה קורה עכשיו. הקהילות היהודיות במערב מרגישות את זה עכשיו. אנחנו לא יכולים לחכות לעוד תרגיל. אנחנו צריכים להיות מוכנים עכשיו.
הנה כמה דברים שאפשר וצריך לעשות כבר היום:
- להרחיב רשת קהילות קיימות - לחזק קהילות עולים ברחבי הארץ, להכשיר מתנדבים, לרכז תשתיות קהילתיות.
- להשקיע בחינוך ערכי וזהות יהודית-ישראלית - בתי ספר, מרכזי קהילה, אולפני עברית, קבוצות תמיכה. כל אלה חשובים לא פחות מהדיור או ההעסקה, כי הם יוצרים שורש והרכבה של חברה ישראלית מגוונת.
- ליווי אישי של עולים ותיקים וישראלים צברים - כל עולה חדש צריך משפחה מארחת, מישהו שמלווה אותו בתקופה הראשונה. לא עובד סוציאלי עם 50 תיקים משפחה אמיתית.
- שותפות אמיתית עם המדינה - אנחנו לא מבקשים להחליף את מערכות הממשלה, אלא להשלים אותן.
הקהילות הן ה"תשתית הרכה" שהמדינה לא מסוגלת לבנות בעצמה. כל חברה עסקית מוציאה ל-outsourcing את הפעילות שהיא פחות טובה בה. גם פה אנחנו קבלני הביצוע בשטח של הממשלה.
כשהעולים יגיעו, והם יגיעו, אנחנו צריכים להיות מוכנים. לא רק עם דירות ומיטות. גם עם קהילה, עם חברים, עם משפחות שיחבקו אותם ויגידו להם: הגעתם הביתה.
נתנאל רוטנברג הוא מנהל משותף בעמותת "הביתה", ארגון ישראלי המקדם קליטה קהילתית של עולים חדשים. הארגון הקים מעל 40 קהילות עולים ברחבי ישראל ושירת יותר מ-80,000 איש.