השופטת ליאורה אדלשטיין מבית משפט השלום באשדוד, הכריעה לאחרונה בתביעה כספית שהגישו אח ואחות, אזרחי צרפת, נגד עורך דין שטיפל בעיזבון הוריהם בישראל ולטענתם גבה מהם שכר טרחה מופרז.
השניים תבעו את עורך הדין שטיפל בעיזבון הוריהם בישראל ודרשו באמצעות בא כוחם, עו"ד עקב גרסון, שמשרדו מתמחה בדיני משפחה ובסכסוכים בינלאומיים, השבה של כספים שגבה עורך הדין כשכר טרחה בטענה שהוא מופרז, לא הובהר ללקוחות לפני הטיפול, ונגבה לכאורה מחשבון נאמנות ללא ידיעת הלקוחות.
היקף העיזבון עמד על כ-3.7 מיליון שקל וכלל בעיקר דירה בישראל ומזומנים. הלקוחות חתמו לכאורה על הסכם שכר טרחה בגובה 15% תוספת מע"מ מהיקף העיזבון. רק לאחר הגשת התביעה, בעקבות חילופי מכתבים, נודע לתובעים כי עורך הדין גבה שכר טרחה בסכום העולה על 500 אלף שקלים, כאשר מרבית הסכום נגבה מיד לאחר הגשת כתב התביעה לבית המשפט.
התובעים טענו בעיקר כי בזמן החתימה על הסכם שכר הטרחה, לא הובהרו להם תנאי הייצוג על ידי עורך הדין, כאשר הסכם שכר הטרחה "נבלע" בתוך מסמכים רבים אחרים שעליהם חתמו באותו מעמד, ולא זכה לתשומת לב מיוחדת כפי שהיה מצופה מעורך הדין לעשות - לאור חשיבות המסמך ומהותו.
לגופו של גובה שכר הטרחה, הם טענו כי שכר טרחה בגובה 15% + מע"מ מכל העיזבון, הכולל דירה שלבדה שווה כ-3 מיליון שקל, עבור פעולות של הוצאת צווי ירושה בלבד - כאשר על ניהול הנכס נגבה שכר נפרד, הוא שכר מופרז באופן קיצוני.
עוד נטען כי גם שכר של מנהל עיזבון במקרים מורכבים במיוחד, נע בין 3 ל-5% מהיקף העיזבון, לכל היותר. בנוסף, טענו התובעים להפרת חובת הנאמנות וחוסר תום לב מצד עורך הדין בכך שלא הסביר את ההסכם ונטל את שכרו מכספי העיזבון ללא רשותם.
מנגד, העורך דין הנתבע טען כי ברור שאדם שחותם על חוזה קרא והבין את תוכנו לפני שהוא חתם עליו. לטענתו האח והאחות הם אנשים מלומדים, כאשר האח הוא רואה חשבון, השניים מבינים עברית ברמה סבירה, וכי שכר הטרחה סוכם כאחוז מהתוצאות נוכח אי ידיעת היקף העיזבון מראש והצורך בעבודה רבה ומסובכת.
בדיון והכרעה, בית המשפט קבע כי התובעים לא הצליחו להוכיח שלא ידעו ולא הסכימו לאמור בהסכם שכר הטרחה עליו חתמו וכי ההסכם, שבו "המספר 15% בולט", נחתם יום לפני יתר המסמכים. יחד עם זאת, למרות קביעה זו בדבר תוקף החוזה, בית המשפט קבע כי אכן מדובר בשכר טרחה מופרז וכי על עוה"ד להחזיר לתובעים יותר ממחצית ממנו.
בית המשפט הדגיש כי שכר הטרחה המשולם עבור שירות משפטי חייב להיות מידתי וראוי, ולא לחרוג ממסגרות מקובלות וסבירות. עוד צוין כי גם אם הלקוח הסכים לשכר מופרז, הוא רשאי לדרוש החזר של החלק המופרז, וזאת בהתאם לסעיף 84 (ב) לחוק לשכת עורכי הדין. זאת, למרות שהוכח כי עורך הדין השקיע מאמצים בתיק וטיפול בצווי ירושה מורכבים - כי מדובר בתושבי חוץ ובפתיחת חשבונות נאמנות.
בית המשפט קבע כי עורך הדין זכאי לשכר טרחה ראוי ומצטבר בסך של 200 אלף שקל בתוספת מע"מ, ולכן חייב הוא להחזיר לאח והאחות 300 אלף שקל משכר הטרחה שגבה מהם.
עו"ד יעקב גרסון, בא כוחם של האח האחות, אמר כי "צר לנו על הנסיבות שהובילו להגשת תביעה זו כנגד עמית למקצוע. פסק הדין מבהיר כי הנייר אינו סובל הכל, גם בהסכמי שכר טרחה. במאמר מוסגר יצוין, כי נסיבות המקרה מלמדות שאם עורך הדין היה מתנהל בשקיפות מלאה מול לקוחותיו מתחילת הדרך, ומשקף להם מראש בצורה ברורה מה גובה שכר טרחה שהוא מבקש לחייב עבור שירותיו, כנראה שהעניין לא היה מגיע להכרעה שיפוטית".