גיוס טיפש בעידן החכם: למה האלגוריתם מפספס את האנשים הכי טובים?

אם אתם מחפשים עבודה בימים אלו, סביר להניח שקיבלתם את העצה הקבועה: "תשפצו את הלינקדאין", "תכניסו מילות מפתח לקורות החיים", או "תנו ל-ChatGPT לנסח לכם מכתב מקדים". העולם העסקי נמצא במירוץ חימוש טכנולוגי, והתחושה היא שמי שלא משחק את המשחק הדיגיטלי פשוט לא קיים.

אבל מה קורה אם אתם לא מחפשים להיות מפתחי תוכנה או מנהלי מוצר? מה אם החלום שלכם הוא להיות מדריכים לנוער בסיכון, עובדות סוציאליות או רכזות קהילה? במקרים האלו, הכלים הדיגיטליים החדשניים לא רק שלא עוזרים לכם - הם לעיתים קרובות החסם העיקרי ביניכם לבין המשרה הבאה שלכם.

הפרדוקס הגדול של שוק העבודה הנוכחי הוא שככל שמערכות הגיוס הופכות מתוחכמות יותר, כך הן מתקשות לזהות את הדבר הכי חשוב במקצועות הליבה החברתית: את האישיות. מערכת סינון אוטומטית יודעת לסרוק תארים, רצף תעסוקתי ומילות קוד טכניות. אבל היא לא יודעת לסרוק אמפתיה, לזהות "ברק בעיניים", חוסן נפשי, או את היכולת להכיל ילד שבועט בדלת, מקלל או מצייר על הקירות.

עבור רבים, קורות החיים ה"יבשים" לא מספרים את הסיפור המלא. אפילו לא חצי ממנו. אז אולי בקורות החיים לא תמצאו תואר יוקרתי, ויש שנתיים שפיניתם מעבודה מסודרת בכדי לטפל בילדים או בהורים מבוגרים. בעיני האלגוריתם, אלו "חורים" או חוסרים. אבל בעיני מנכ"ל של עמותה או מנהל מסגרת רווחה, זוהי בדיוק חוכמת החיים והבשלות הרגשית שמחפשים בנרות. אלו שנפלטים מהסינון האוטומטי, הם בדיוק ה"טאלנטים" שהחברה הישראלית זקוקה להם כעת יותר מתמיד.

המגזר השלישי נמצא במשבר גיוס לא פשוט, וזה לא סוד. עמותות וארגונים ללא מטרות רווח צמאים לאנשים טובים כבר שנים, וביתר שאת מאז 7/10. העובדה שאתם לא מוצאים עבודה באפליקציות הגיוס הנוצצות עם האלגוריתמים המתקדמים, לא אומרת שהם לא נמצאים שם - זה אומר שהם מחפשים במגרש אחר.

בעולם הטיפול, החינוך והחברה, ה"מותג האישי" שלכם הוא לא הפוסט שהעליתם אתמול, אלא מי שאתם כשאתם נכנסים לחדר. היכולת ליצור קשר עין, להקשיב, ולשדר אכפתיות היא המיומנות האמיתית שחשובה בעולמות של המגזר השלישי. לכן, בכדי למצוא את העבודה שתמלא אתכם משמעות, חשוב להפסיק לנסות להתאים את עצמכם לעולם ההייטק, ולהתחיל לשחק את המשחק ה"אנלוגי".

אז איך מוצאים עבודה "מהלב" בעידן של מסכים? במקום לשלוח מאות קבצי קורות חיים לאתרים אנונימיים ולחכות לתשובה שלא תגיע, זה הזמן לעשות סיבוב פרסה. הדרך למשרה הבאה שלכם עוברת דרך אנשים, לא דרך שרתים.

עזבו את הלינקדאין ותחזרו לקהילה: רוב המשרות החברתיות האיכותיות לא מתפרסמות בלוחות הדרושים הגדולים, אלא עוברות מפה לאוזן. הן נמצאות בקבוצות הוואטסאפ של היישוב, בקבוצות הפייסבוק הקהילתיות ("קהילת..." / "הורים ב..."), ובסטטוסים בוואטסאפ אנשי מפתח. אל תתביישו לכתוב פוסט כנה ואנושי בקבוצה מקומית: "אני מחפש/ת עבודה עם משמעות, יש לי לב רחב וניסיון חיים, עבדתי עם...". זה עובד הרבה יותר טוב מכל מסמך מעוצב.

השתמשו ב"קורות חיים של ערכים": כשאתם שולחים קורות חיים למשרה חברתית, אל תסתפקו ברשימת תפקידים ושנים. הוסיפו פסקה אישית בפתיח ("מי אני"). ספרו על ההתנדבות שעשיתם, על הטיפול בבן משפחה, על ניסיון החיים שהפך אתכם למי שאתם. המעסיקים במגזר השלישי קוראים את השורות האלה לפני שהם בודקים איפה למדתם. אם מאתגר אתכם לכתוב לבדכם, נסו להיעזר בבינה מלאכותית, אך בקשו מהצ'אט להיות מאוד רגיש ולהעביר את המסר בצורה נגישה ואותנטית.

הפכו למגייסים של עצמכם בשטח: ראיתם מודעה על מועדונית שנפתחת או עמותה שפועלת בעיר שלכם? אל תסתפקו בלשלוח מייל לכתובת גנרית, תרימו טלפון. תבררו מי המנהל/ת. גשו לשם פיזית אם מתאפשר. דפיקה בדלת וחיוך שווים יותר מאלף קבצי PDF. כשמנהל עמותה פוגש אדם עם מוטיבציה פנים אל פנים, הוא רואה את הפוטנציאל ששום תוכנה לא תראה.

הפכו את "ניסיון החיים" למקצוע: רבים חוששים שאין להם "ניסיון מקצועי רלוונטי". זו טעות. אם גידלתם ארבעה ילדים - יש לכם יכולות ניהול משברים, גישור והכלה ששום קורס לא מלמד. אם הייתם בוועד הורים - יש לכם יכולות ארגון וקהילה. בראיון או במכתב המקדים, "תרגמו" את חיי היומיום שלכם למיומנויות תעסוקתיות.

צרו קשר עם "צמתי מידע" אנושיים: רכזים קהילתיים, עובדים סוציאליים שכונתיים, מזכירי יישובים ואפילו רבני קהילות - הם הלינקדאין של העולם החברתי. הם יודעים בדיוק מי מחפש עובדים ואיפה חסר כוח אדם איכותי. שיחה קצרה איתם יכולה לפתוח דלתות למשרות שכלל לא פורסמו, או שאפילו לא הספיקו להוציא עדיין.

הכותב הוא יניב צברי, מנכ"ל עמותת רעות שדרות, הפועלת לקידום רווחה, קהילה וחוסן חברתי.