תתחילו לשקשק: החרדים מצאו את הכפתור האדום

לא צריך להבעיר מדורות ולסגור את איילון. לא חייבים לצאת בגשם או בחמסין או לצרוח את עצמך לדעת, כדי שקובעי ההחלטות יראו אותך.

אפשר לעשות את זה בדרך אלגנטית והרבה יותר כואבת. החרדים הצליחו לפצח את השיטה והם אפילו לא צריכים לבצע את התוכנית הגאונית שהגו, אלא רק להניח אותה על השולחן, או לפרסם אותה בישראל היום, כמו שקרה הבוקר.

האיום כמעט חינני בפשטותו: אם תטילו סנקציות על מי שלא יתגייס, לא נשלם חודש משכנתא. לא נעמוד בצמתים ונפר את הסדר, רק נלחץ על כפתור ועל המקום שבו זה באמת כואב למדינה: הבנקים. כי אין כמו יציבות פיננסית כדי לגרום לפקידים, רגולטורים ופוליטיקאים להזיע.

וזה איום מבריק. לא בגלל הסכום, אלא בגלל ההבנה. החרדים לא מאיימים באלימות, אלא באי ציות כלכלי מתוחכם. לא מרד אזרחי עם דגלים, אלא מרד עם לוח סילוקין. הם מזכירים לכולם שהם לא רק ציבור אידיאולוגי, אלא גם שחקן פיננסי משמעותי, עם הלוואות, ערבויות, והשפעה מערכתית.

שלא תתבלבלו. זה לא עוד "נרד מהארץ" אימפולסיבי, אלא עבודת מטה יסודית. מסמך פנימי של בכירים במפלגות החרדיות, שנכתב בהתייעצות עם כלכלנים ועסקנים שמקורבים לבתי הרבנים, מנתח לפרטי פרטים את המהלך, את הסיכון למשקי הבית החרדיים ואת פוטנציאל הנזק למשק הישראלי.

לפי הנתונים במסמך, בין 40% ל־45% ממשקי הבית החרדיים מחזיקים במשכנתא פעילה. במספרים מוחלטים מדובר ביותר מ־100 אלף משפחות. ההחזר החודשי הממוצע עומד על כ־5,000 שקלים. בשורה התחתונה, יותר מחצי מיליארד שקלים בחודש. כ־15% מכלל החזרי המשכנתאות במשק, שמסתכמים בכ־3.3 מיליארד שקלים, מרוכזים בידיים של מגזר אחד.

המהלך עצמו מתוכנן להיות פשוט, חוקי וכמעט בלתי מורגש ברמת משק הבית הבודד. ביטול הוראת הקבע למשכנתא לחודש אחד בלבד. גם אם יש כסף בחשבון, בלי הוראת קבע הבנק לא יכול לגבות. אין כאן הפרת חוזה בוטה, אין כאן סרבנות תשלומים קלאסית. לכל היותר תוספת ריבית מינורית, שתיגבה בתשלום הבא. לפי המסמך, כל עוד מדובר בעיכוב של עד 30 יום, הנזק ללווה זניח.

אבל לבנקים זה סיפור אחר לגמרי. גריעה פתאומית של חצי מיליארד שקלים מתזרים המזומנים הצפוי ביום אחד, היא לא אירוע שולי. המערכת הבנקאית בנויה על ודאות. החזרי המשכנתאות הם עוגן תזרימי מרכזי, כזה שממנו נגזרים אשראי, הלוואות ופעילות פיננסית שוטפת. פגיעה כזו, גם אם זמנית, מחייבת היערכות, יוצרת לחץ רגולטורי, ומדליקה נורות אדומות בבנק ישראל ובמשרד האוצר.

אי תשלום משכנתא גם לא גורר אחריו הליך משפטי מיידי, כמו למשל מרד מיסים, שבו איימו לא פעם חילונים. דווקא משום כך מדובר באיום כל כך אפקטיבי. הוא יושב בדיוק על התפר שבין חוקי ללגיטימי, בין אישי למערכתי. מספיק גדול כדי להרתיע, מספיק מדוד כדי לא לשרוף את המגשרים.

ואם זה לא יספיק, ארגז הכלים רחב יותר. במסמך נבחנות גם אפשרויות של חרם צרכני ממוקד על רשתות שיווק שפועלות בריכוזים חרדיים, או חרם על מוצרי צריכה ספציפיים.

מי שזוכר את פרשת מאפיית אנג'ל יודע שחרם חרדי הוא לא המלצה. הוא מוחלט, מתואם ומניב תוצאות. ברגע שנוגעים באינטרסים הרגישים באמת, כמו גיוס או שמירת שבת, כל המחלוקות הפנימיות נעלמות, והציבור מתלכד לאגרוף קפוץ אחד.

להבדיל, מחאות חילוניות מתפזרות בין אידיאולוגיות, אגו ופילוגים. כאן יש הנהגה, משמעת, והבנה עמוקה של כללי המשחק הכלכליים. ובואו נודה על האמת. למעט מחאת האוהלים בואכה הקוטג', אף פעם לא הייתה כאן מחאה חילונית מאורגנת באמת.

אנחנו כל כך מפולגים, שגם כשיש נושא שכואב לכולנו, אנחנו לא מצליחים להתאחד סביבו. אנחנו ממשיכים לעמוד מול עגלה ריקה בסופר, ולהתלונן, אבל לא להיאבק על מחירים נורמליים שיאפשרו למלא אותה.

המחאה החילונית הכי מחתרתית ומשמעותית כרגע היא זו שמוביל עו"ד ברק כהן, שקורא לנוסעי התחבורה הציבורית לא לתקף רב קו, במחאה על המחירים והשירות העלוב. מחאה שצמחה מלמטה, גורמת נזק אמיתי, ועלולה להקריס את המעט שעוד עובד כאן.

ובתוך כל זה, בנק ישראל עצמו מזהיר מפני העלויות המקרו-כלכליות של חוק הגיוס במתכונתו הנוכחית, ומהמשך ההישענות על מילואימניקים. כלומר, המערכת הכלכלית כולה כבר מתוחה עד הקצה, ואז מגיע איום חרדי מדוד, מחושב, ומונח בדיוק על נקודת התורפה.

אפשר לא לאהוב את המהלך. אפשר להתקומם נגד עצם האיום. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר במחאה מקצועית, קרה, מבוססת נתונים. כזו שמבינה היטב איפה ללחוץ, כמה חזק, ומתי.