העניין שעורר ההסכם עם סומלילנד אינו נובע רק מחריגותו המדינית, אלא מהשאלה העמוקה יותר שהוא מעלה: האם ישראל באמת מבינה את הפוטנציאל הכלכלי שטמון באפריקה והאם היא ערוכה לפעול בו בצורה אסטרטגית ולא נקודתית?
סומלילנד, שאינה מוכרת רשמית כמדינה אך מתפקדת בפועל כישות עצמאית ויציבה, מציגה נתונים מעוררי עניין. התוצר לנפש עומד על כ־912 דולר, גבוה משמעותית מזה של סומליה השכנה, והיא נהנית מיציבות יחסית, מנמלים פעילים לחופי ים סוף ומפוטנציאל אנרגטי שטרם מומש. עבור ישראל, מדובר לא רק בשותף נקודתי אלא בדוגמה לשווקים שמחפשים חיבור לטכנולוגיה, ידע והשקעות ולאו דווקא סיוע הומניטרי.
אבל הסיפור האמיתי רחב בהרבה. אפריקה כולה נמצאת בעיצומו של שינוי כלכלי עמוק. מדובר ביבשת עם יותר מ־1.4 מיליארד בני אדם, אוכלוסייה צעירה במיוחד וצפי להכפלת האוכלוסייה עד אמצע המאה. לפי נתוני הבנק העולמי, מדינות רבות באפריקה שמדרום לסהרה צפויות לצמוח בקצב שנתי של כ־4%, קצב גבוה משמעותית מהמדינות המפותחות. במקביל, צומחת שכבת ביניים רחבה, נבנים מרכזים אורבניים, ומתפתחות תעשיות מקומיות בתחומי הפינטק, האנרגיה, החקלאות והבריאות.
מדינות כמו קניה, גאנה, רואנדה וניגריה כבר הפכו למרכזים אזוריים של חדשנות, עם אקוסיסטם טכנולוגי פעיל ומשקיעים זרים. ניירובי ולאגוס, למשל, מושכות הון עולמי בתחומי תשלומים דיגיטליים, אנרגיה חכמה ובריאות דיגיטלית. שווי שוק הפינטק האפריקאי לבדו מוערך בעשרות מיליארדי דולרים והוא צפוי להכפיל את עצמו בעשור הקרוב.
וכאן בדיוק נכנסת ישראל. למדינה יש יתרון מובהק בתחומים שאפריקה זקוקה להם נואשות: חקלאות חכמה, התפלה, ניהול מים, אנרגיה מתחדשת, סייבר, פתרונות עיר חכמה וטכנולוגיות בריאות. אלו לא רעיונות תיאורטיים אלא מוצרים מוכחים שכבר עובדים בשטח.
למרות זאת, היקף הפעילות הישראלית באפריקה עדיין מצומצם יחסית, ופחות מאחוז אחד מהיצוא הישראלי מופנה ליבשת, פער שמעיד על פוטנציאל אדיר שטרם מומש. לא בכדי נפתחה ממש לאחרונה נספחות כלכלית באתיופיה שתסייע לקידום הקשרים הכלכליים בין המדינות. ישראל מתחילה להתעורר אך עדיין נדרשת להעלות הילוך כדי לממש את הפוטנציאל.
הסיבה אינה חוסר הזדמנויות, אלא שילוב של חשש מסיכונים, חוסר במדיניות ממשלתית ברורה, והיעדר כלים שיתמכו ביצואנים ובחברות המעוניינות לפעול בשווקים מורכבים. בלי ביטוח סיכונים, בלי ליווי פיננסי ובלי תשתית דיפלומטית־כלכלית רחבה, קשה לצפות מהשוק הפרטי לפרוץ לבדו.
לכן, ההסכם עם סומלילנד צריך להיתפס לא כאירוע נקודתי, אלא כסמן דרך. אם ישראל תבחר לראות בו פיילוט לבניית שותפויות עומק, כלכליות, טכנולוגיות ותשתיתיות, היא תוכל למצב את עצמה כשחקן משמעותי באפריקה בעשור הקרוב. אם לא, מדינות אחרות יעשו זאת במקומה.
השאלה איננה אם אפריקה היא הזדמנות. היא כבר כאן. השאלה היא האם ישראל תדע לפעול בזמן, בעקביות ובחזון או שתישאר מאחור בזמן שאחרים בונים את הכלכלה של המחר.
ליאור יסיאס הוא מייסד ומנכ"ל Amora Capital המייצגת חברות ישראליות וגלובליות באפריקה.