בחגי תשרי הישראלים נהרו לנתב"ג המוניהם, כאילו כל המדינה יצאה לחופש. הטרולים נדחקו בצפיפות בבדיקות הדרכונים, המסועים לא נחו לרגע, ובדיוטי נרשמו דיווחים על נוסעים שהתקוטטו על בשמים ושוקולדים. כ־2.1 מיליון נוסעים עברו בתקופה הזו בנתב"ג, ועלייה של כ־40% ביציאות לחו"ל נרשמה לעומת השנה שעברה. ממש חגיגה בטרמינל.
הפסטיבל נמשך גם בקניות. כרטיסי האשראי שופשפו בלי הפסקה בספטמבר ואוקטובר. חברות הסליקה השתוללו בהתפעלות מהנתונים הפנומנליים. סך כל ההוצאות בכרטיסי אשראי במהלך חגי תשרי 2025 הגיע לכ־95.86 מיליארד שקלים. מסעדות מלאות, קניונים עמוסים, עוד סל, עוד עסקה. מי אמר בוננזה ולא קיבל?
על הרקע הזה, התעופה העצמית של שר האוצר נשמעת, על פניה, הגיונית. אחרי הכל, האקונומיסט דירג את ישראל במקום השלישי בעולם, והציג אותה כמדינה שמצליחה כלכלית למרות המלחמה.
"ישראל דורגה במקום ה־3 גם על רקע ההצלחה שלה חרף המלחמה והוגדרה כמדינה המצטיינת ביותר בשוק ההון", כך כתב הדו"ח, וגם שישראל המשיכה בהתאוששות מרשימה מהכאוס של 2023, ואף דורגה מעל כלכלת ארצות הברית.
סמוטריץ' בירך ואמר כי "חוסנה של הכלכלה הישראלית היא שם דבר בעולם. ניהלנו את הכלכלה ואת המשק באחריות רבה, והגענו לביצועים שבעולם נפעמים מהם".
אבל כל זה הוא רק פאטה מורגנה. כאילו אנחנו חיים בערב הסעודית, כשבפועל אנחנו הרבה יותר קרובים לבנגלדש. נכון, שוק ההון שבר שיאים, אבל זה לא אומר כלום על מצבו של האזרח הקטן. המדינה עשירה, אבל לציבור אין מה לאכול.
וההוכחה המכאיבה הגיעה אתמול, כשבנק ישראל פרסם את נתוני החוב של משקי הבית. מספרים יבשים, ששקועים עמוק במצוקה אמיתית. יותר ויותר ישראלים חיים על אשראי.
בסוף הרבעון השלישי הגיע החוב הכולל של משקי הבית לכ־890 מיליארד שקלים. בתוך שלושה חודשים בלבד הוא גדל בכ־24 מיליארד שקלים. זינוק מהיר שממחיש עד כמה האשראי הפך לחלק קבוע בניהול החיים.
רוב החוב עדיין מרוכז במשכנתאות, כ־619 מיליארד שקלים, אך הנתון המדאיג באמת נמצא בצד השני: כ־176 מיליארד שקלים הם חובות צרכניים לבנקים. לא בשביל השקעה. לא בשביל חלומות. בשביל לסגור את החודש.
לפי הנתונים, בחודשים האחרונים נוספו עוד מיליארדי שקלים באשראי צרכני. הציבור משתמש יותר באשראי מהבנקים, מחברות כרטיסי האשראי ומהגופים המוסדיים. חלק גדול מהכסף הזה מופנה להוצאות בסיסיות: חשבונות, מזון, תרופות והוצאות שוטפות שלא ניתן לדחות. יותר ויותר משפחות נאלצות לקחת הלוואה כדי להחזיק את הראש מעל המים.
מהנתונים מתברר שישראלים לוקחים יותר הלוואות גם מקרנות הפנסיה וקופות הגמל, וגם מחברות כרטיסי האשראי. הכסף שנועד לחיסכון ולביטחון עתידי הופך אט אט למקור מימון של ההווה.
המינוס הפך לברירת מחדל
המגמה ברורה: החוב הצרכני עלה מתחילת השנה בכ־4.4%. אשראי שהיה אמור להיות פתרון זמני הופך לשיטה קבועה. ההלוואות מממנות את השגרה, הריביות מצטברות, והיכולת לצאת מהחוב הולכת ומתרחקת.
הבנתם עד כמה המצב שלנו קשה? המינוס הפך לברירת מחדל, והוא רק מעמיק. אזרחים שכמהים לקצת הפוגה מהמציאות הבלתי נסבלת שבה הם חיים בשנתיים האחרונות, כובלים את עצמם להחזרי הלוואות תופחים ובלתי נגמרים, רק כדי לחיות קצת.
ואיפה הממשלה? במקום להתמודד עם המציאות, היא מעדיפה לבחור את הנתונים שעושים לה טוב. היא מתרגשת ממדד כזה, מדלגת על מספר אחר, מצטטת רק מה שמתאים לנרטיב. שוק ההון? מצוין. דירוג בינלאומי? נהדר. אבל החובות, ההלוואות, המשפחות שנשענות על אשראי כדי לא לקרוס, זה לא ייכנס לתדרוך.
מדינה שלא רואה את האזרחים שלה, אלא רק את הגרפים שמתיישרים יפה למצגת, לא מנהלת כלכלה. היא מנהלת אשליה. ואשליות, כמו כל חוב שממשיכים לדחות, לא מובילות לפירעון. הן מובילות לחדלות פירעון.