להתראות הייטק, שלום תעשייה: הדור הצעיר מצביע ברגליים

בשבוע האחרון דיווח הגרדיאן הבריטי על תפנית גלובלית: הצעירים נוטשים את המסלול האקדמי ומעדיפים לעבור למקצועות בנייה, הנדסה יישומית ותעשייה חכמה. העלייה בבחירה במסלולים האלה עומדת על 23 אחוזים, ומתרחשת במקביל לקריסת משרות כניסה לבוגרי תואר, כך לפי רויטרס. הצהרתו החריגה של מנכ"ל חברת NVIDIA ג'נסן הואנג, שקרא לצעירים לעזוב את לימודי הקוד כי העתיד של שוק התעסוקה הוא בתעשייה, רק חיזקה את המסר.

דור ה-Z, כך נראה, לא מבטל רק את המסלול האקדמי. הוא מבטל את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על קריירה טובה. ובראש ובראשונה, הוא מוחק את הקו בין "צווארון כחול" ל"צווארון לבן".

עבורו, זו הבחנה ריקה. לא כי הוא מתנגד להיררכיות, אלא כי הן כבר לא מתכתבות עם המציאות. הנדסאי מכונות, מפעיל מערכות רובוטיות או מנהל קו ייצור אוטונומי נחשבים בעיניו אנשי טכנולוגיה לכל דבר. לא משנה אם הם לובשים חולצה מכופתרת או סרבל. הם מנהלים ידע, מפעילים מערכות מורכבות, אחראים על תפוקות. בעיני דור ה-Z, המדד האמיתי לערך מקצועי הוא יכולת - לא דימוי.

גם בישראל אנחנו מתחילים לראות את זה בבירור. סקר עדכני של הפורום הכלכלי העולמי שפורסם לאחרונה מראה כי 57 אחוזים מהצעירים בישראל שוקלים לוותר על לימודים אקדמיים, אלא אם יוכח שיש לכך ערך תעסוקתי ממשי.

לפי דוח ה־OECD על מיומנויות מבוגרים בישראל, ישראל מדורגת נמוך בהשוואה למדינות מפותחות אחרות ביכולת לתרגם השכלה גבוהה לשכר ולתעסוקה איכותית. הדוח מצביע על שיעור גבוה של עובדים בעלי השכלה עודפת או כישורים שאינם תואמים את דרישות התפקיד - מה שמעיד על פער מבני בין ריבוי תארים לבין תרומתם בפועל בשוק העבודה.

דו"ח ההון האנושי של IVC לשנת 2025 מרחיב את התמונה עם נתונים על שיעור ההשמה של בוגרי מדעי המחשב לתפקידים ראשונים בהייטק, אשר נמצא בירידה, גם כאשר מספר הבוגרים בתחום ממשיך לעלות. הממצאים מצביעים על כך שהתואר לבדו כבר אינו מהווה מסלול בטוח לכניסה לתעשייה, במיוחד ללא ניסיון מעשי.

דור ה-Z הוא לא אנטי־השכלה, הוא פשוט שואל שאלות אחרות: האם המסלול מביא אותי למקצוע ברור? כמה זמן ייקח לי להתחיל לעבוד? האם המיומנויות שארכוש באמת יידרשו בעוד חמש שנים? הקריטריון שהוא מציב הוא לא "כמה למדת", אלא "מה אתה יודע לעשות".

במקביל, מתחת לרדאר, התעשייה הישראלית משנה כיוון. לא מדובר רק במפעלי ייצור, אלא במערכות מתקדמות שנכנסות לעידן הדיגיטלי במהירות. מפעלים חכמים, שרשראות אספקה אוטונומיות ומערכות תפעול ממוחשבות מצריכים לא רק מהנדסים, אלא עובדים טכנולוגיים שמבינים חומרה, תוכנה, מכונות ואנשים גם יחד.

מי שבוחר בלימודי הייטק או רוכש כישורים טכנולוגיים, לא חייב למצוא את מקומו בפיתוח קוד. יש לו מקום והוא אפילו נדרש בתעשייה המתחדשת, שנפתחת היום בפני כוח עבודה שמוכן ללמוד, להתמקצע ולהוביל תהליכים דיגיטליים.

דווקא עכשיו, כשהמשק מתמודד עם טלטלות ביטחוניות וכלכליות, תעשייה מקומית מבוססת, יעילה וחדשנית הופכת ליתרון לאומי. היא לא רק שומרת על עצמאות תעסוקתית, אלא מחזקת את חוסן החברה, מבטיחה רציפות תפקודית גם תחת אתגרים, ותורמת ליכולת של ישראל להישען על עצמה בימי שגרה ובשעת משבר.

לפי נתוני התאחדות התעשיינים, אלפי משרות פתוחות במפעלים חכמים, מרכזי תפעול רובוטיים, הנדסה, אנרגיה ירוקה ולוגיסטיקה ממתינות לעובדים טכנולוגיים, לא רק למהנדסים.

ולפי נתוני הבנק העולמי, כ־15.3 אחוזים מהצעירים בישראל, בגילאי 18 עד 34, אינם לומדים, לא עובדים ולא עוברים הכשרה. זהו פוטנציאל עצום שאינו ממומש.

הפער ברור: מצד אחד שוק שמחפש עשייה, מצד שני דור שמחפש משמעות. מה שבעבר נחשב לעבודה של "צווארון כחול", הופך היום לכר פורה לקריירות איכותיות, חדשניות ויציבות , בלי הצבעים.

כדי לגשר על הפער, יש לשנות גישה. כמעסיקים, כמערכות חינוך וכהורים. יש להפסיק עם ההעדפה האוטומטית לתארים אשר יוצרת היררכיה סמויה, כי דור ה-Z כבר לא מדבר בשפה הזו. הוא מחפש פרקטיקה ולא כבוד. על המעסיקים להבין שיש כאן הזדמנות לבנות שוק תעשייה שיחזק את הכלכלה הישראלית.

ואם לא נבין את זה בזמן, נפספס את ההזדמנות לבנות כאן שוק עבודה שמתאים לעתיד ומחזק את היסודות האמיתיים של הכלכלה הישראלית.


צורי דבוש הוא יו"ר ובעל השליטה בקליל ומתמודד לנשיאות התאחדות התעשיינים.