"לתת מכה לאגו כל בוקר": איש העסקים הבכיר עם נוסחה מפתיעה להצלחה

אחרי שהודיע על פרישתו מתפקיד מנכ"ל עלית, התחיל מאיר שני לחשוב מה הדבר הבא שהוא רוצה לעשות. השנה היתה 1989, מקדונלד'ס פרחה בארה"ב והוא החליט להביא את הרשת לישראל. הוא כתב למטה החברה בארה"ב וקיבל תשובה מהאחראי על מתן הזכיונות של החברה, בצירוף התנאים לקבלת הזיכיון, טיוטת ההסכם והזמנה לפגישה בלונדון.

מעבר לעובדה שהזכיין חייב להיות אדם פרטי, בלי שותפים ועם מיליון דולר נזילים להשקעה, התברר גם שאסור יהיה לו לעסוק בשום פעילות חוץ ממקדונלד'ס. התנאי הזה הדיר שינה מעניו. הוא לא היה מסוגל לחשוב על עתיד בכלוב עסקי, גם אם הוא עשוי זהב. אחרי התייעצות עם חבריו הטובים, החליט לוותר על הזיכיון, שבדיעבד יכול היה לסדר כלכלית גם את בני ניניו.

כשאני משוחחת איתו שני אומר, בכנות האופיינית לו, שאין לו מושג אם בכלל היה זוכה בזיכיון שהפך את עומרי פדן לאיש אמיד מאוד, אבל הוא בטוח שעשה את ההחלטה הנכונה. לא בכדי בחר לספרו את השם: "לא רגיל - איך מציבים ערכים לפני עסקים, ומצליחים", שיצא בהוצאת כינרת, זמורה קצת אחרי שחגג 80. מי שהיה, בין היתר, גם מנכ"ל כלל וממקימי ביטוח ישיר, הוא בהחלט איש עסקים לא רגיל בכלל. מודע למעלותיו, אבל לא מתבייש לחשוף את החסרונות שלו, הכישלונות שחוה כמנהל ואת הטעויות שצבר בדרך.

מעטים האנשים, שלא לומר מנהלים בכירים, שהיו כותבים את המשפט הבא על הכריכה האחורית של הספר שלהם: "הדבר הראשון שאדם צריך לעשות כשהוא קם בבוקר, לפני שהוא מצחצח שיניים, זה לתת מכה לאגו, שירד למטה". התובנה העמוקה הזאת, יחד עם עצות ניהוליות פרקטיות וחשובות לא פחות, זרועות בין דפי הספר, ששופעים סיפורים מעברו המאוד עשיר ופורסים מפת דרכים למנהלים שרוצים לנווט בין המצפן הפנימי, ליצר הכיבוש והגדלת שורת הרווח.

"האגו הוא אחד המכשולים הגדולים שעומדים בפני מנהלים. צריך להבחין בין אגו של עסק לזה של המנהל", מפריד שני בין השניים. "היתה לי המון גאווה בכל עסק שניהלתי. אבל אגו אישי זו תכונה מאוד שלילית, וזה להבדיל מהערכה עצמית. יש לי דעה טובה על עצמי, אבל מעולם לא חשבתי שאני 'משהו' ושהצלחתי בגלל שאני יותר מוכשר מאחרים. כשאתה מתחיל לחשוב ככה, אתה מאבד שיקול דעת, בטוח שאתה לא טועה, הופך ללא נעים כלפי הסביבה, וגורם נזק לעצמך. מעל לראשי במשרד תלויה האמרה: "הצרה של עולמנו הוא שהחכמים בו מלאי ספקות והטיפשים שבו מלאי בטחון עצמי".

ראית מנהלים שנכשלו בגלל אגו?
"כן ולא, כי לכל כלל יש את היוצאים מהכלל. יש לי ידיד טוב, שהוא אחד המוצלחים ויש לו אגו חזק. ואני מכיר אנשים שבשלב מסוים, אחרי שההצלחה בנתה את האגו, הגיע הכשלון".

אגו הוא אחת הרעות החולות של המנהיגים שלנו.
"אין ספק שלחלק לא קטן מהם יש אגו. לפני 20 שנים הוזמנתי לפגישה עם אריאל שרון, הוא איחר בעשר דקות והתנצל שלוש פעמים על האיחור, שהתברר שהיה בגלל פיגוע בפרדס חנה. זה בעיניי הדבר הכי אנושי שיש. לעומת זאת, שר אוצר שלא אנקוב בשמו, איחר 50 דקות לפגישה. אם היא הייתה בעניין אישי שלי, לא הייתי נשאר שם. הוא נכנס לחדר ולא רק שלא התנצל, הוא הסביר שצריך להזדרז".

אתה אומר בעצם שהיכולת לזהות את האגו מרים ראש, היא היכולת של התבוננות פנימה וחיפוש אחרי מה שנכון לך כאדם, ולא רק כמנהל.
"והוויתור על מקדונלדס הוא דוגמא לכך. רק ג'יימס בונד חי פעמיים. אתה צריך לשאול מה משמעות החיים על פני האדמה - המשמעות היא לתרום, לעשות ולנצל את הפוטנציאל שלך. להקים מסעדות ושמישהו יכתוב לי איך לעשות את זה? אז אולי אדאג לדורות הבאים לבטחון כלכלי, אבל לא ארגיש שאני מנצל את הפוטנציאל שלי. כן, יש מאבק מסוים בין הצורך והרצון להתעשר, לבין מיצוי הפוטנציאל".

ואיך מאזנים ביניהם?
"הכסף מפתה את רוב בני האדם. לא מעט מהם גם יאפשרו לעצמם לעשות סטיות כאלה ואחרות, הרי כל הרוקפלרים לא היו יכולים להפוך למיליארדרים אם לא היו עוברים על החוק. בעולם של פעם, בלי לגזול אדמות זה לא היה עובד. כל אחד צריך למצוא את האיזון שלו. אין נוסחה".

הנסיון למצוא את האיזון בין הערכים למציאות, פגש גם את אבא שלו. "אבי, סוחר תבלינים, הגיע לגיל 70 פלוס, הרגיש הוא לא יכול יותר - ופרש. ראיתי את אבא, שבקושי ידע קרוא וכתוב, יושב בבית וקמל לי מול העיניים. זה היה בתקופה שבה ניהלתי את כלל. אני נגד נפוטיזם, אבל חשבתי שאוכל להעסיק אותו בתור שליח. הבחירה הזאת הייתה נכונה בדיעבד, כי הוא המשיך לעבוד שם גם אחרי שפרשתי מהחברה ב-1985 והוא נשאר שם 11 שנים אחר כך. הייתי צריך לדאוג שהראש שלי יהיה בעבודה ב-100% וזה לא יכול היה לקרות כשאני דואג לו".

הוא נולד בתל אביב ולמד כלכלה וחשבונאות. התחיל לעבוד בחצי משרה במשרד רו"ח של יעקב בסין ועוזי שטיינברג, ותוך שלושה חודשים הפך לשותפו של שטיינברג, שהיה מנטור ומורה לעסקים, והתחתן עם הדסה. בהמשך הפך לעוזרו האישי של אהרון דברת ב"כלל", כיהן כמנכ"ל "כתר", אחר כך כמנכ"ל "כלל ביטוח", "עלית" וה"מגן", חבר למוקי שניידמן בהקמת "ביטוח ישיר" ושימש כיו"ר שלה, הפך לשותף ברשת הדיסקאונט "סופר גרינברג", משם עבר ל"כלל תעשיות", והיום הוא עוסק בנדל"ן מניב.

"הייתי המנהל המועדף על אהרון דברת, שראה בי את יורשו. הוא הבטיח שנקים ביחד כלל חדשה. אבל בוויכוח שהפך לאישי, הוא ציפה שאנתק את קשר עם חברי הטוב, חזי שלח, אביו של עופר. לא הסכמתי שיחליטו מי יהיו החברים שלי, וזה גרם לכך שלא ניהלתי את אחת החברות הגדולות בארץ. ואז הקמתי את ביטוח ישיר ומכרתי את המניות".

למה?
"כי הייתי טיפש. דיברו איתי אז שאנהל את אי.די.בי, שהיו בעלי הבית של 'כלל ביטוח'. רק דיברו איתי על זה, ואני מיהרתי למכור את המניות כדי שלא יהיה לי ניגוד עניינים, בלי להתייעץ עם אף אחד. למדתי שאסור להיות נמהרים. אם הייתי מתייעץ עם חזי ואלי זוהר, זה לא היה קורה. ושוב אנחנו חוזרים לאגו ולהכרח להיות צנוע".

שכחת באותו בוקר לתת את המכה לאגו.
"את צודקת".

את הספר כתב עם ענת שינקמן. כל יום רביעי היו יושבים יחד כמה שעות והוא היה מספר לה הכל, בחשיפה מלאה. להדסה היה קשה עם החדירה לפרטיות, בעיקר עם גילוי הלב על הלידה השקטה שעברו ואובדן התאומות שלהם. שבע שנים אחרי נולדה הבת הצעירה והצטרפה לאחיותיה, גם הן תאומות.

הוא אומר שהספר מיועד למנהלים צעירים, אף שגם ותיקים יותר ימצאו בו עניין. אחת ההמלצות שלו, למשל, היא ללמוד חשבונאות ופילוסופיה, ולא משפטים או מדעי המחשב דווקא. "יש הרבה מנהלים מוצלחים שאני מכיר, שלא יכולים לקרוא דוחות כספיים באופן מיטבי, שהם הבסיס לעבודה של מנהל, ונותנים תמונה מלאה על העסק. ופילוסופיה, וגם תלמוד אגב, הם מקצועות שמפתחים את הראש והשכל".

עוד המלצה נוגעת לבחירת מקום העבודה הראשון. "מה שחשוב בתחילת הדרך זה לא הכסף, אלא מי הבוס שלך. אני מאמין שאדם מקבל ערכים, דרכי עבודה וחשיבה במקום העבודה הראשון שלו. הסיכוי שלך להצליח עם בוס טוב, הוא טוב יותר. ולכן, אם אתה יכול להרוויח קצת פחות ולהיות עם בוס טוב, את הפער הכספי תקבל בריבית דריבית בהמשך. אני עבדתי עם עוזי שטיינברג שנתן לי את הכלים מהטובים ביותר שיש".

מה מאפיין מנהל טוב?
"וורן באפט אמר שמנהל צריך שלוש תכונות: סקרנות, יכולת אינטלקטואלית ויושרה. יושרה היא הבסיס לכל דבר. ב-99% מהמקרים חוסר היושרה יעלה באי הצלחה". ושוב אנחנו חוזרים לאיזון בין יושרה, ערכים ועסקים: "אחד העובדים שלי ב'כלל', סמי בן בסט, בא אלי יוום אחד ואמר לי, ששלמה אליהו הציע לו לעבור אליו למגדל ולקבל מניות, וביקש להתייעץ איתי אם ללכת לשם. רציתי שיישאר אצלי ויכולתי לשכנע אותו למה זה כדאי לו, אבל החלטתי לעשות מה שטוב לו. יעצתי שילך לאליהו. בסופו של דבר הוא לא קיבל מניות ונשאר בכלל.

"זאת דוגמא ליושרה ולהפגנת מוסריות מול עובד. מנכ"ל צריך לרכוש את אמון העובדים. אם אתה 'מוכר' להם משהו, אתה חייב שהם יאמינו לך. אני גם חושב שהמנהל הוא זה שצריך לעבוד מול ועד העובדים. הנה דוגמא שלא קשורה אלי: מוטי פדרמן היה יו"ר חברת חשמל שהוביל את הרפורמה. הוא בעצמו נפגש עם ראש הוועד ורק עקב העובדה שרכש את אמונו, הם הצליחו להעביר אותה. אי אפשר לעשות את זה באמצעות שליח.

"צריך להבין שתעודת הביטוח של העובד הוא העוצמה של מקום העבודה. אם הוא חזק ויציב, תהיה לו עבודה לאורך זמן. ואם אתה צריך שעובדים ילכו איתך למקום שהם חוששים ממנו, אתה צריך לעשות ויתורים, אבל הכי חשוב זה לבנות אמון".

מי לדעתך המנהל הכי טוב בארץ?
"עזבי".

ומה אתה מצטער שלא עשית? מה החמצת בקריירה שלך?
"מאוד רציתי לנהל חברת אחזקות גדולה, וכאן יש פיקשוש מסוים. אבל אלה החיים. ואין ספק שחלק מזה הם העקרונות והאופי הסוער שלי. האם הגעתי להישגים? כן. האם כבשתי את העולם ואת האוורסט? לא".