ההודעה של וויקס מאתמול על החזרת העובדים לחמישה ימים במשרד היא הרבה יותר מסתם עדכון מדיניות פנימי, אלא סימפטום למגמה רחבה של ענקיות טכנולוגיה המנסות לסובב את הגלגל לאחור. הנימוק הנשמע שוב ושוב הוא הצורך "לזוז מהר" ולהיות יצירתיים כדי לנצח במירוץ החימוש מול הבינה המלאכותית.
נשיא וויקס ניר זוהר מודיע על החזרה למשרדים
Wix is moving to a full office work week
— Nir Zohar (@nirzo) January 7, 2026
Here's the email I sent to the team today about why we're bringing people back together in the office and how we're rolling it out across locations. We've always done our best work side by side, learning, building, and tackling hard… pic.twitter.com/knYUnSCOba
כשמקלפים את הסיסמאות, נחשף פרדוקס ניהולי
אנו מאמצים את הטכנולוגיה העתידנית ביותר בהיסטוריה, ובאותה נשימה חוזרים לשיטות ניהול של המאה הקודמת. המחשבה שפיזיות שווה בהכרח לפרודוקטיביות אולי התאימה לתקופות אחרות בהיסטוריה, אך היא מרגישה מנותקת לחלוטין מהמציאות הטכנולוגית של 2026.
הכשל הראשון במשוואת החזרה למשרד הוא סטטיסטי. ברגע שחברה מחליטה שהעבודה חייבת להתבצע מתוך בניין ספציפי, היא מותחת סביבה מעגל רדיוס דמיוני. בכך היא מצמצמת את אפשרויות הגיוס שלה אך ורק לאנשים שגרים במרחק סביר ממקום העבודה. בעולם שהוא היפר-מחובר, ההתעקשות הזו על לוקאליות היא למעשה ויתור מודע על הרוב המוחלט של הכישרון העולמי.
כחברה שפועלת במודל של נוודות דיגיטלית, אנחנו רואים יום יום את היתרון האדיר שבשבירת הגבולות הללו ואת היכולת לגייס את המהנדסת המבריקה ביותר - בין אם היא יושבת בברלין או מהבית בערבה. ארגונים שמתעקשים על נדל"ן גוזרים על עצמם פשרה כואבת על איכות ההון האנושי, רק בשל המיקום הגיאוגרפי.
הטיעון המרכזי של המצדדים בחזרה למשרדים הוא שנוכחות פיזית הכרחית כדי "לרוץ מהר", אך המציאות מורכבת יותר. ככל שהבינה המלאכותית לוקחת על עצמה את המשימות הטכניות והמהירות, הערך האנושי מתמקד בחשיבה אסטרטגית ובפיצוח בעיות עומק. סוג כזה של עבודה דורש דווקא שקט וריכוז, משאבים שכמעט בלתי אפשרי למצוא בחלל עבודה משותף ורועש. המשרד, שאמור לעודד עבודה, הופך במקרים רבים למקור של הסחות דעת דווקא כשאנחנו זקוקים לזמן מחשבה איכותי ורציף.
ממדידת תשומות למדידת תפוקות
הנטייה לחזור למשרדים נובעת לרוב מהרצון הטבעי בתחושת שליטה. קל מאוד למדוד תשומות כמו שעת הגעה למשרד, אבל הרבה יותר מאתגר למדוד תפוקות ואימפקט אמיתי. החזרה למשרד משמשת לעיתים כפתרון נוח למנהלים שרגילים לראות את העובדים שלהם בעיניים כדי לדעת שהעבודה מתבצעת. אבל האמת היא שמנהל שיודע למדוד תוצאות, ידע לעשות זאת גם כשהעובד נמצא בקצה השני של העולם.
בעולם שמובל על ידי AI, הניהול חייב לעלות מדרגה ולעבור ממדידת נוכחות למדידת משמעות.
אנחנו עומדים כעת בצומת דרכים שבו הטכנולוגיה משחררת אותנו ממגבלות טכניות ופיזיות רבות, וזה יהיה פספוס היסטורי אם דווקא עכשיו נבחר לכבול את עצמנו מחדש לקירות בטון. העתיד שייך לארגונים שידעו לבנות תשתיות גמישות שזזות בקצב המסחרר של האלגוריתמים, ולא בהכרח לאלו שמחזיקים במשרדים המפוארים ביותר.
דניאל שניידר הוא מייסד ומנכ"ל AnyBiz