חנן קרש הוא לא אדם שמוותר בקלות. בגיל 77, כשהוא קטוע שתי רגליים מתחת לברך ובעל 93% נכות לצמיתות, הוא עדיין מקדיש את זמנו לתמיכה בקטועים חדשים בבתי החולים (וכאלה יש למרבה הצער רבים בימים אלה) ומנהל את ועד הבית שלו, בבניין של למעלה ממאה דירות בעירו נשר. אך לאחרונה, קרב חדש מול עיריית נשר מאיים לשבור אותו: זינוק פתאומי וחסר רחמים בחשבון הארנונה שערער את יציבותו הכלכלית.
בצה"ל הוא שירת בחיל המודיעין, בתפקיד רגיש. אחר כך יצא ללימודים בארה"ב והוא בוגר לימודי תואר ראשון בהנדסה ותואר שני במינהל עסקים. בשנת 1995 שב ארצה והצטרף למכון התקנים, שם עסק בהסמכה ובדיקה של חברות הייטק וציוד רפואי לפי תקני ISO. הקטיעה הראשונה נבעה מפציעה מקרית שבה קיבל מכה מפינה של שולחן בקרסול. בעקבות המכה חדר למקום חיידק שגרם לו לכאבי תופת.
התרופות שקיבל הפכו אותו ל"זומבי", ולבסוף הוא התיר לרופאים לקטוע את הרגל כדי "לקבל את חייו בחזרה". הקטיעה השנייה התרחשה כארבע שנים לאחר מכן, ונגרמה כתוצאה מסיבוכי מחלת הסוכרת. הוא נותר נכה לשארית חייו, שאינו יכול להתנהל עצמאית וזקוק למטפל צמוד 7X24.
ההתמודדות הכלכלית של חנן הוא כמו סיפוריהם של נכים רבים, המסתתרים מאחורי טבלאות אקסל קרות של הרשויות המקומיות. עד שנת 2025, חנן שילם ארנונה שנתית בסך של כ-1,738.70 ש"ח, לאחר שקיבל הנחת נכה של 80% על כל שטח דירתו. אלא שבשנת 2026, שינתה העירייה את "כללי המשחק".
שיטת חישוב חדשה
לפי שיטת החישוב החדשה, חנן הועבר למסלול של "הנחת אזרח ותיק", המעניקה 100% הנחה - אך רק על 100 המ"ר הראשונים של הנכס. עבור יתרת השטח של דירתו, הרשומה בעירייה כ-200 מ"ר, הוא נדרש לשלם מחיר מלא ללא כל הנחה. התוצאה: החשבון זינק ל-4,417.60 ש"ח - עלייה דרסטית של כ-154%.
"מה גודל הדירה קשור לנכותי, להכנסותיי ולהוצאותיי?", הוא תוהה בכאב בשיחה עם וואלה. "אני חי מגמלאות הביטוח הלאומי בלבד. בניתי את ההוצאות שלי כך שבסוף כל חודש נשארים לי 500 שקלים בודדים. עכשיו, האיזון הזה התמוטט".
"עברתי להתגורר בנשר אך רק בשל ארנונה נמוכה יותר והכנסותיי שהם רק מהביטוח הלאומי ואי יכולתי הפיננסית. רכשתי דירת 5 חדרים, דירה הרשומה בטאבו בשטח של 135 מ"ר לאפשר למטפלת הסעודית שלי עם רישיון החיה בביתי 24/7, בפרטיות בסיסית".
דוח ההוצאות המפורט של חנן, אותו העביר לעיון וואלה, חושף את המציאות הבלתי אפשרית של אדם במצבו. כדי להמשיך לחיות בביתו, הוא מוציא מעל 110,000 ש"ח בשנה על העסקת מטפלת זרה, כולל שכר, תנאים סוציאליים, ביטוחים ומזון. לכך מתווספות עלויות ניידות כבדות (כ-60,000 ש"ח) בשל הצורך ברכב מותאם עם מעלית, והוצאות רפואיות על תרופות, תחבושות וציוד אורטופדי.
במכתב ששלח לוועדת החריגים תחת הכותרת "מכתב שנכתב בדם ליבי", הוא מתאר כיצד השינוי הקיצוני פוגע דווקא באוכלוסייה המוחלשת ביותר. "העירייה מצאה לנכון לשנות את כללי החישוב ללא כל התחשבות ורגישות לאוכלוסייה הבוגרת והמאותגרת פיזית", כתב. מענה למכתבו לא קיבל אבל בעירייה כבר אמרו לו שקלושים הסיכויים שייעשו עמו את החסד לו הוא מייחל, כיוון שהכנסתו מעל הרף המזכה. "לא מעניין אותם שההוצאות העצומות לא מותירות לי שקל אחד מיותר", הוא מדווח.
לדבריו של חנן, למרות פניותיו לראש העיר, לסגנו ולמחלקת הגבייה, בשורה התחתונה הוא מרגיש שקולו אינו נשמע ולכן בחר להיחשף. "אני לא שמח שאני עושה את זה, אבל אני נואש", הוא אומר. "מי שאני מספר לו שקיבלתי תוספת של 150 אחוזים מחזיק את הראש ולא מבין איך עושים כזה דבר".
כעת, חנן מקווה שהחשיפה תגרום לעיריית נשר לבחון מחדש את המדיניות שפוגעת בו ובנכים אחרים בעיר. "אני מקווה שמילות כאבי וסבלי המתועדות פה לא יפלו על אוזניים ערלות", הוא מסכם במכתבו.
ד"ר עדית סרגוסטי, אחראית קידום מדיניות, ארגון בזכות, המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלות, מסרה כי "המתואר בכתבה אינו מקרה פרטי, אלא ביטוי למציאות רחבה, עגומה ולמרבה הצער מאד מוכרת לאנשים עם מוגבלות. לאנשים עם מוגבלות יש זכות בסיסית לחיות חיים שוויוניים בקהילה, לבחור היכן וכיצד לגור, ולהיות חלק מהחברה כמו כל אדם אחר. לאדם עם מוגבלות יש ברוב המקרים, הוצאות רבות וגבוהות יותר בהשוואה לאדם ללא מוגבלות - על דיור, התאמות, סיוע ושירותים חיוניים אחרים. אולם בפועל, הסיוע שהמדינה מעניקה אינו מותאם לעלות החיים ואינו מספיק כדי לאפשר חיים עצמאיים בקהילה.
"התוצאה היא שאנשים עם מוגבלות נדחקים, בעל כורחם, לפתרונות מוסדיים, לא מתוך בחירה אלא משום שאינם מקבלים את הסיוע הנדרש כדי לחיות בקהילה והחיים בקהילה הפכו עבורם לבלתי נגישים כלכלית. נדרשת מהמדינה מדיניות כוללת ומחייבת, המביאה בחשבון את מכלול ההוצאות והצרכים הייחודיים של אנשים עם מוגבלות. כל עוד המדינה אינה מספקת תמיכה מספקת ומענה כלכלי הולם בתחומי הדיור, הרווחה, הבריאות והמסים, היא פוגעת בפועל ביכולתם של אנשים עם מוגבלות לממש את זכותם לחיים בקהילה. מימוש הזכות לחיים בקהילה אינו מותרות ואינו סיסמה - זוהי חובה של המדינה".
עיריית נשר: "השינוי בחישוב הארנונה הינו פועל יוצא של צו הארנונה ושל הנחיות משרד הפנים"
מעיריית נשר נמסר לוואלה בתגובה כי "עיריית נשר מצרה על תחושותיו של התושב וקשובה למצוקותיהם של תושבים ותיקים ובעלי מוגבלויות. נבהיר כי השינוי בחישוב הארנונה הינו פועל יוצא של צו הארנונה ושל הנחיות משרד הפנים, וההנחות מוענקות בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק. בהקשר לנטען, השינוי בחישוב נבע מכך שהתושב קיבל את הזכאות המירבית לארנונה, ולכן מחושבת לו הנחת אזרח ותיק שהיא גבוהה יותר מהנחת נכה.
"בנוסף, ועל מנת למצות את מלוא אפשרויות הסיוע, פניית התושב הועברה לוועדת ההנחות העירונית, אשר צפויה לדון בבקשה למתן הנחה בשיעור של עד 70 אחוזים על כלל שטח הדירה, זאת בכפוף לאמות המידה הקבועות בחוק.
"בניגוד לנטען, טענות לפיהן פניית התושב לא זכתה להתייחסות אינן נכונות. התושב פנה לעירייה מספר פעמים לאורך התקופה, ובכל אחת מהפניות קיבל מענה מסודר ומפורט מכלל הגורמים הרלוונטיים, לרבות מחלקת הגבייה העירונית, אשר פעלה מולו בשקיפות ובהתאם להוראות הדין. ראש העיר מכיר את התושב היכרות אישית רבת שנים, מסייע לו לאורך השנים באופן עקבי בכל בקשה, ואף שוחח עמו בנושא זה באופן אישי וישיר מספר פעמים.
"עוד יודגש כי תעריפי הארנונה בעיר נשר הם מהנמוכים בישראל, והעירייה פועלת כל העת לאזן בין הרצון להקל ולסייע לאוכלוסיות הזכאיות, לבין החובה לפעול על פי דין ובאחריות תקציבית, ולהעניק שירותים איכותיים לכלל תושבי העיר".