לפני כ-6 שנים נכנס מפקח בנייה עצמאי, אז בן 73, בשעת צהריים כשהוא רכוב על אופניים חשמליים לחניון באתר בנייה בנהריה עליו פיקח באותה העת. בעת שנכנס לחניון התת קרקעי של המבנה, איבד המפקח את השליטה על האופניים, החליק על המשטח ונפל בעוצמה על הקרקע.
כתוצאה מהנפילה הוא נחבל בגפיו וחש כאבים, אך בשל מחויבותו המקצועית ורצונו לעמוד בלוח הזמנים, הוא ניסה להמשיך בסדר יומו ועלה למשרדו באתר הבנייה. כשעה אח"כ הגיע האיש לבדיקה ראשונית במרפאת קופת חולים, שם התלונן בעיקר על פגיעה באחת מאצבעות ידיו כתוצאה מהנפילה, וכעבור פחות מ-40 דקות, הוא כבר הובהל למרכז רפואי דחוף כשהוא סובל מכאבים חריפים בבית החזה ומקוצר נשימה משמעותי.
בבדיקות שנערכו לו בחדר המיון אובחן כי הוא עובר התקף לב. יומיים לאחר מכן הוא עבר צנתור, אולם לאור חומרת הממצאים הוחלט להעבירו לבית חולים אחר לצורך ניתוח מעקפים דחוף, ושם אושפז במשך כשבועיים.
לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של המפקח להכרה באירוע כפגיעה בעבודה, הוא הגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה באמצעות עו"ד אלישר פיינגרש ממשרד מרקמן טומשין ושות'.
במהלך הדיונים, שהתמקדו בבחינת הקשר הסיבתי הרפואי בין הנפילה מהאופניים לבין התקף הלב שאירע מיד לאחר מכן, מינתה השופטת מירי שי מומחים רפואיים כדי לבחון את הסוגיה המורכבת.
המומחה הראשון, פרופסור מומחה לקרדיולוגיה, קבע בחוות דעתו המפורטת כי קיים קשר רפואי ברור ומובהק בין התאונה לבין התקף הלב. הוא הסביר כי המתח הגופני והנפשי העצום שחווה המפקח בעקבות הנפילה והפציעה, שימש כטריגר פיזיולוגי מובהק שהוביל לחסימה בכלי הדם ולנזק לשריר הלב. לפי קביעתו המקצועית, הלחץ הנפשי שנגרם בעקבות הנפילה הניע תהליכים פנימיים שהובילו לקריעת רובד טרשתי או להיווצרות קריש דם.
המומחה הדגיש כי סמיכות הזמנים המיידית בין הנפילה בשעה 13:11 לבין הופעת התסמינים הקליניים הברורים בשעה 14:40, היא הוכחה מכרעת לכך שהתאונה היא זו שגרמה להתקף. המומחה ציין בפירוש כי ללא התאונה, האירוע הלבבי לא היה מתרחש בנקודת הזמן הזו, גם אם למפקח היו גורמי סיכון רפואיים קודמים.
מומחה נוסף שמונה בהמשך ההליך הציג אמנם עמדה מסויגת יותר לגבי הקשר הישיר, אך קבע כי כל מאמץ גופני מעבר לסף מסוים יכול היה לגרום לכך, מה שחיזק בסופו של דבר את המסקנה המשפטית שהאירוע בעבודה שימש כגורם להופעת האירוע במועד שבו הופיע.
לפני כשבועיים נתנה השופטת מירי שי את פסק הדין הסופי המקבל את התביעה במלואה. בית הדין קבע כי מסקנות המומחה הראשון היו מנומקות, ברורות ועקביות, ולכן יש להעדיף אותן על פני עמדת המוסד לביטוח לאומי.
בפסק הדין הובהר כי גם כאשר עובד סובל ממצב רפואי קודם, הוא זכאי להכרה אם הוכח שאירוע חריג בעבודה הוא זה שהוציא את המחלה מן הכוח אל הפועל. השופטת הדגישה כי המפקח הוכיח שהנפילה בחניון יצרה לחץ נפשי יוצא דופן שזירז את האירוע הלבבי, ולכן יש לראות בכך פגיעה בעבודה לכל דבר ועניין.
בעקבות פסק הדין, מפקח הבנייה, שכיום הוא בן 79, יזומן לוועדה רפואית שתקבע את שיעור נכות ממנה הוא סובל כתוצאה מהתקף הלב וניתוח המעקפים, ובהתאם לכך יזכה לקצבה חודשית גבוהה לכל ימי חייו.