מלחמת 12 הימים הסתיימה בניצחון ישראלי על איראן, אבל גרמה נזק כלכלי עצום, גדול בהרבה ממלחמות בסדר גודל דומה בלבנון ובעזה. עלות מבצע "עם כלביא", לפי משרד האוצר, עמדה על 22 מיליארד שקלים. דני סיטרינוביץ', חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר ראש ענף איראן באמ"ן, אומר שאלה סכומים שעוד נתגעגע אליהם בסיבוב הבא מול איראן, שמחכה ממש מעבר לפינה.
בראיון לוואלה מזהיר סיטרינוביץ' כי המערכה הבאה עלולה להיות לא רק יקרה יותר, אלא גם מסוכנת משמעותית מהקודמת. "אני לא איש בשורות", הוא אומר. "לקראת פגישת טראמפ נתניהו, היו דיווחים של כך שהאיראנים חזרו לייצור טילים של 24/7, שלא תחזיר אותם לנקודה שלפני 'עם כלביא' אבל הם בהחלט מתקרבים אליה. מדובר בעם שיודע ליישם לקחים ואת הלמידה שלהם מהחיכוך רואים בשטח. שיגור מהתת קרקע, ניסויים של יכולות חדשות ומשופרות ופעילות עצימה שהם עושים לייצור משגרים".
"כשיצאנו למערכה הקודמת, ההגנה הישראלית היתה בשיאה, מכל כיוון. האמריקאים פרשו כאן סוללות טאאד והוציאו 800 מיליון דולר על תחמושת. מאז הם היו צריכים לחדש את המלאים, עניין מסובך ויקר מאוד, וספק אם הם חודשו במלואם. אני לא יודע כמה יש להם, אבל הרבה יותר זול לבנות טיל בליסטי מטאאד".
"יכול להיות גם שהאמריקאים יעדיפו להגן על עצמם, מאשר לפרוס את הסוללות אצלנו, מה שישאיר אותנו חשופים יותר. ראינו מה קרה כשנפלו 35 טילים איראנים ואיזה נזק נגרם. מה יקרה אם ייפלו 70 טילים? וזה עוד לפני שנגענו בפגיעה בבתי הזיקוק בחיפה ובסכנת פגיעה במתקנים בחדרה ואשקלון".
"אז נכון שאפשר לתקוף באיראן וההגנה האווירית שם עדיין לא חזרה למה שהייתה קודם, אבל בסופו של דבר הם ישחקו על הכלל שההגנה הכי טובה היא התקפה ויצאו לתקוף אותנו. צריך לומר ביושר, שנקודת הפתיחה של המערכה הקודמת הייתה אופטימלית, ועדיין האיראנים שיגרו עד הרגע האחרון טילים לעברנו ולראיה הפגיעה בסורוקה".
"גם בהיבט ההתקפי ישראל השתמשה אז ביכולות בוטיק במלחמת 12 הימים, כאלה שפותחו ספציפית לאיראן. כדי לייצר אותן מחדש, טילים עמוקים, טילים לטווח ארוך, לוקח זמן והרבה משאבים. בלי לשים לב, ישראל ממשכנת את עצמה בהקשר האיראני".
לדברי סיטרינוביץ', המחיר הכלכלי של ההתעצמות הישראלית מול איראן לא מתמצה בעלויות המיידיות של מערכה צבאית, אלא מגלם נטל תקציבי כבד ומתמשך על המדינה. הוא טוען שההשקעה בבניית יכולות התקפיות והגנתיות ייעודיות לזירה האיראנית יוצרת התחייבות לשנים קדימה, שמצמצמת את מרחב התמרון התקציבי של הממשלה ופוגעת ביכולתה להפנות משאבים לתחומים אזרחיים חיוניים כמו חינוך, בריאות ורווחה. לדבריו, זהו מחיר מצטבר שאינו נמדד רק בימי לחימה, אלא בשחיקה ארוכת טווח של סדרי העדיפויות הלאומיים.
הוא גם מדגיש שהנטל התקציבי מורגש היטב בתוך מערכת הביטחון עצמה. הגירעון התקציבי בצה"ל מעמיק בעקבות המלחמה וההיערכות לעימות מתמשך מול איראן, בעוד השאיפה לשמור על עליונות טכנולוגית מחייבת השקעות של מיליארדי שקלים בפיתוח אמצעי לחימה, הגנה ומודיעין. במקרים רבים עלות פיתוח המערכות המתקדמות גבוהה אף מעלות האיום שהן נועדו להתמודד איתו, מה שמחדד את הפער בין ההיגיון הביטחוני לבין המחיר הכלכלי הכבד שמוטל על המשק הישראלי.
"זה אירוע שמדינת ישראל לא מסוגלת לעמוד בו, לא כלכלית ולא צבאית, בכל חצי שנה. המחיר שנשלם על ציר הזמן הולך ועולה. ועם כל זה, עדיין אני מעדיף להיות בתל אביב ולא בטהראן".