עבודה מצוינת, אפס קרדיט: למה אתם שקופים בעבודה ואיך תשנו את זה

יש משפטים שנצרבים לך בזיכרון לא בגלל שהם מעליבים, אלא דווקא בגלל שהם נותנים לך כאפה של מציאות.

לפני כמה שנים, ביום האחרון שלי בתפקיד בארגון גדול, עמדתי במסדרון עם קולגה ותיק. הוא ניסה לעודד אותי לקראת הפרק הבא, טפח לי על השכם וזרק: "ברגע שתיסגר הדלת מאחוריך, הכול יישכח. המים ימשיכו לזרום."

באותו רגע רציתי להתעצבן. הרי השקעתי מעבר לשעות העבודה, הובלתי מהלכים, פתרתי משברים. מה זאת אומרת "הכול יישכח"?

היום אני מבין שהוא צדק. ניסיון כנראה עושה את ההבדל.

כולנו גדלנו על האשליה שאם רק נעשה עבודה טובה, מישהו יבחין בזה והקרדיט יגיע. אבל המציאות הרבה יותר צינית מזה. כי עבודה מצוינת - כשהיא נעשית בשקט - מתפוגגת ברגע שבו שלחתם את המייל האחרון. בסופו של דבר, אף אחד לא זוכר מי עשה מה.

אז נשאלת השאלה: אם הביצוע עצמו לא משאיר זכר, מה גורם לאנשים מסוימים להפוך לבלתי-נשכחים, בזמן שאחרים נעלמים ברקע?

לפני שנצלול, בואו נעיף מהשולחן את כל מה שגורם לכם לגלגל עיניים. נראות ומיתוג אישי, במיוחד לשכירים, זה לא בהכרח לפרסם בלינקדאין, וזה לא דורש מכם לצעוק בישיבות. זה גם לא עניין של אגו ויהירות, אלא פעולה תודעתית - אתם רוצים לבנות הקשר ברור במוח של הבוס, ולעלות להם בזיכרון ברגעים הנכונים.

לבוס שלכם אין זמן, וגם לו/ה יש בוסים. לכן המוח שלהם (ושל כולנו) עובד על קיצורי דרך.
הוא לא זוכר משימות שעשיתם לפני חודשיים, אבל הוא כן זוכר הקשרים:

"יש משבר בלקוחות? תקראו לליאורה."
"צריך החלטה רגישה? תתייעצו עם עמית."

וכשאין לכם תגית ברורה בראש של המנהל, אתם לא עולים בשיחות השכר ובדיוני הקידום. אתם נשארים מחוץ לחדר כשההחלטות האמיתיות מתקבלות.

מכאן, שאתם צריכים להשיג מקום במגירות המנטליות של הבוס ועמיתיכם לעבודה.
זו הנראות, שהיא בסך הכל הבולטות היומיומית שלכם - האם שמים לב למה שאתם עושים ואיך אתם חושבים?

מיתוג אישי הוא מה שקורה בראש של אנשים אחרים כתוצאה מעקביות בנראות. הוא מורכב מהמוניטין שלכם והציפייה לתרומה ספציפית מכם, עוד לפני שמישהו ביקש.

מחקרים מהשנים האחרונות מוכיחים קשר ישיר בין מיתוג אישי לבין "מסוגלות תעסוקתית" (Employability), שהיא הביטחון שגם אם תפוטרו מחר בבוקר, תוכלו למצוא עבודה טובה במהירות כי יש לכם ערך נתפש ברור בשוק. הנתונים מראים, שעובדים שדואגים לנראות, לא רק נתפסים כבעלי ערך רב יותר לארגון, אלא גם מרגישים הרבה יותר בטוחים בקריירה שלהם ומדווחים על סיפוק גבוה יותר.

במילים פשוטות: זה לא "שופוני" של משפיען רשת. זה כלי הישרדותי שגורם לארגון להבין שיש לכם ערך ייחודי שקשה להחליף.

להיות "שקוף" היום זה מסוכן פי כמה מבעבר, משתי סיבות עיקריות:

1. מלכודת ה-AI: הבינה המלאכותית הפכה את הביצוע לזול ומהיר. לכתוב קוד, לנתח דאטה, לנסח מסמכים? הבוט עושה את זה בשניות. אבל מחקרים חדשים על עובדי ידע חושפים נקודה מרתקת: שיתוף של ידע "גלוי" (מסמכים, נתונים, נהלים) כמעט ולא תורם למותג האישי שלכם. למה? כי גם AI יכול לעשות את זה.

מה כן בונה את המותג? שיתוף של ידע "סמוי" - האינטואיציה שלכם, הניסיון, ה"למה" מאחורי ההחלטה. במלים אחרות אפשר להגיד שזו ההשקפה שלכם על הנושא.
כי אם אתם רק מעבירים מידע, אתם ברי-תחלופה.
אבל אם אתם משתפים את איך אתם חושבים - אתם נכס.

2. המציאות הישראלית המטורפת זאת נקודה כואבת ואישית יותר לכולנו. עובדים רבים נעלמים למילואים לתקופות ארוכות. התוצאה היא פער מסוכן בין התרומה לביטחון הכללי, למשרד שממשיך לרוץ בלעדיכם. לכן, מי שלא דואג לחדד את הערך שלו בזמן הקצר שהוא כן במשרד או "מחובר" אליו, עלול להיתפס כ"מנותק", פשוט כי לא היה שם כדי לייצר את הנוכחות היומיומית.

ואיך עושים את זה בלי להיות הנודניקים של המשרד?
הסוד הוא בחזרתיות, אבל עם טאקט. המטרה היא שידעו למה לפנות אליכם.

1. תהיו ה"טייפ-קאסט" בישיבה: אל תהיו שם סתם כדי לחמם את הכסא או שיראו את המצלמה שלכם פתוחה. תפסו משבצת. העיזו לפתוח את הפה. תהיו אלה שתמיד שואלים את השאלה הקבועה: "רגע, מה הסיכון פה?", או "איך זה עוזר ללקוח?", או "איך זה משתלב עם מה שאנחנו כבר עושים?". אחרי כמה פעמים, אנשים יחכו לשמוע את הזווית הזאת מכם.

2. פיתחו את "הקופסה השחורה": כשאתם מגישים פרויקט, אל תשלחו רק את הקובץ הסופי (זוכרים את ידע "גלוי"?). הוסיפו שורה על הדרך: למה בחרתם בכיוון הזה? מה פסלתם? זה בדיוק הידע ה"סמוי" שהמחקרים מדברים עליו. זה מה שמבדיל בין עובד טכני לאסטרטג.

3. פשוט אמרו לא: בידול נוצר גם ממה שאתם לא עושים. אל תהיו הכתובת לכל פיפס. תבחרו להיות הכתובת לבעיות המורכבות, ותשחררו את השוטף למי שרוצה להתחרות בבוטים.

4. סכמו עם תובנות: סיימתם פרויקט? אל תשלחו רשימת "בוצע". תכתבו "מה למדנו" ו"מה נעשה אחרת בפעם הבאה" ושתפו לא רק כלפי מעלה - אלא לצדדים ולמטה. ככה תופסים מקום בזיכרון הארגוני.

כשפונים אליכם לפני שיש בעיה ומכניסים אתכם לשיחה סגורה לא בגלל הטייטל שלכם אלא בגלל הראש שלכם - אתם תבינו שהצלחתם, ושהעסיקו אתכם לא בגלל שאתם ביצועיסטים טובים, אלא כי אתם מביאים ערך מוסף.

וכשכל יום הוא עוד מאבק מול AI, שחיקה ועומס, מיתוג אישי הוא הדרך השקטה והחכמה להבהיר את הערך שלכם. זה לא רעש וצלצולים, זו תעודת הביטוח שלכם לקידום ותעסוקה עתידית. ומי שלא בונה נראות, פשוט משאיר לאחרים את הבמה.


דני שקט הוא יועץ ומרצה בנושאי נראות, מיתוג אישי וההשפעה של הבינה המלאכותית על העבודה. הוא מנהל קהילת וואטסאפ מקצועית העוסקת בנושאים אלו.