בית משפט השלום בירושלים דחה תביעה להוצאה לפועל שהגיש בנק פלסטין נגד אזרח ישראלי, לקוח הבנק לשעבר, בסכום של למעלה מ-300 אלף שקל. הבנק ביקש להעביר לביצוע של ההוצאה לפועל שני שטרי חוב שנחתמו לטענתו במסגרת מתן הלוואה לכיסוי חובות שנצברו בחשבונו של הנתבע.
הבנק טען כי הנתבע פתח חשבון עסקי עבור מכללה שבבעלותו, ניצל את מסגרת האשראי שניתנה לו ואף משך צ'קים ללא כיסוי. לגרסת הבנק, לאחר שהנתבע נקלע לקשיים כלכליים, הוא ביקש למחזר את חובותיו באמצעות הלוואות דולריות, שבגינן חתם על שטרי החוב בנוכחות עובדי הבנק.
באת כוחו של האזרח הישראלי עורכת הדין רואא מסאלחה, הכחישה מכל וכל את גרסת הבנק וטענה כי לקוח הבנק מעולם לא ביקש או קיבל הלוואה כלשהי. לטענתה, חתימותיו על שטרי החוב זויפו. לצורך הוכחת טענתו, באת כוחו הציגה סתירות מהותיות בעדויות עדי הבנק לגבי נסיבות החתימה הדגישה כי דפי החשבון אינם מראים הפקדה של סכומי ההלוואות הנטענות, וכי סכומי התביעה אינם תואמים את היתרה האמיתית בחשבונו.
השופטת מירית פורר קיבלה את עמדת האזרח הישראלי וקבעה כי הבנק לא הצליח להוכיח את טענותיו. בית המשפט מצא סתירות משמעותיות בעדויותיהם של עובדי הבנק - בעוד שבתחילה טענו העדים כי היו נוכחים במעמד החתימה, אך במהלך הדיון התברר כי אחד מהם - סגן מנהל הסניף, כלל לא נכח פיזית בחדר אלא צפה במתרחש דרך מצלמות האבטחה, ולא יכול היה לאשר את פרטי המסמכים שעליהם חתם לקוח הבנק. בנוסף, עלתה אפשרות שמנהל הסניף היה עד לחתימות, אך הבנק בחר שלא לזמנו לעדות, דבר שפעל לחובתו.
נימוק מרכזי נוסף לדחיית התביעה היה חוסר היכולת של הבנק להוכיח את אופן חישוב החוב. בית המשפט ציין כי קיימים פערים כספיים לא מוסברים בין יתרת החוב בדפי החשבון לבין הסכומים הנקובים בשטרי החוב. השופטת קבעה כי הבנק לא הציג ראיות מספקות לאן הועברו הכספים מהחשבון וכיצד התגבש הסכום הסופי. כמו כן, נקבע כי מאחר שהאזרח הישראלי הכחיש את חתימתו, על הבנק היה להוכיח את אמיתותה, והוא לא עשה זאת באמצעות חוות דעת מומחה לכתב יד או בעזרת ראיות משכנעות אחרות.
לסיכום, בית המשפט הורה על ביטול הליכי ההוצאה לפועל נגד האזרח הישראלי ודחה את התביעה במלואה. בגין דחיית התביעה והתנהלות ההליך, פסק בית המשפט כי על בנק פלסטין לשלם ללקוח הבנק הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 25,000 שקל.
באת כוחו של האזרחי הישראלי, עורכת הדין רואא מסאלחה: "לפסק הדין חשיבות רבה, כי הוא מהווה תקדים לפיו אין לראות בספרי הבנק כראיה מספקת להוכחת חוב, או לנכונות הפעולות בחשבון בנק. בנוסף נקבע כי עדות דרך מצלמה אינה מהווה עדות קבילה, היות והעד אינו יכול לחדד סוג המסמכים עליהם מבקשים להחתים לקוח.
"פסק הדין קובע כי סירוב צד בתביעה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, אינו פועל לרעתו וכי סירוב זה אינו פוטר את התובע להסתמך על אותה חתימה מלהביא חוות דעת של מומחה לכתב יד. הנטל להוכחת אמיתות החתימה על שטר מוטל על האוחז בשטר ופסק דין זה מהווה מהפכה בתביעות בנקים לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט - 2018".