הקרב על גרינלנד: האם אנחנו בדרך למלחמת עולם בין ארה"ב לאירופה?

התנהלות דונלד טראמפ וממשלו בכל הנוגע לגרינלנד פשוט מפרקת את הברית החשובה ביותר לעולם בשמונים שנים האחרונות: ברית נאט"ו. ואלו חדשות רעות מאוד עבור ישראל.

הברית הזו היא בעצם שיתוף פעולה בין מדינות דמוקרטיות ברחבי העולם. זו ברית שיצרה את התקופה הכי שלווה בהיסטוריה הכתובה של האנושות. בחירתו הראשונה של טראמפ לקראת סוף העשור הקודם פגעה בשיתוף הפעולה הקריטי הזה ובקדנציה השנייה התנהלותו של טראמפ ממש גורמת לחגיגות בבייג'ינג ומוסקבה.

לפי סקרים של המועצה האירופאית ליחסי חוץ (European Council on Foreign Relations), אנשים רבים מצפים שההשפעה הגלובלית של סין - שכבר כיום היא ניכרת - תגדל בעשור הקרוב, ויותר ויותר מדינות רואות בבייג'ינג בעלת ברית או שותפה הכרחית - אפילו יותר מאשר ארצות הברית. נתון בלתי נתפס עד לפני הקדנציה הראשונה של העבריין המורשע בבית הלבן.

לפי הסקר עבור חלק גדול מהעולם, ארצות הברית נותרה בעלת השפעה עולמית וחשובה, אך מעטים מאמינים שהיא תרחיב את השפעתה. ברוב המדינות, הציפיות מטראמפ נמוכות יותר מאשר לפני 12 חודשים. שנתו הראשונה בחזרה לשלטון נראית כמי שגרמה לשינויים דרמטיים בדעת הקהל במקומות כמו הודו ודרום אפריקה.

ברוסיה, יותר אנשים כיום רואים באירופה יריבה, בעוד שהעמדות כלפי ארצות הברית התרככו. בסין, האיחוד האירופי נתפס ככוח עצמאי הנוקט עמדות משלו, נפרדות מאלה של ארצות הברית.
האירופים הם הפסימיים הגדולים בעולם בכל הקשור לארצות הברית. חסרה להם אמונה ביכולתו של האיחוד האירופי להתמודד כשווה מול ארצות הברית או סין, והם מודאגים מתוקפנות רוסית ומנשק גרעיני.

האירועים סביב גרינלנד - שבדנמרק התבדחו שצריך לשנות את שם האי ל"אפשטיין" כדי שדונלד טראמפ כבר לא ידבר עליו - מחלישים עוד יותר את ברית המדינות הדמוקרטיות וגם רואים אותם כבגידה מוחלטת של ארצות הברית באירופה.

צריך לזכור, חיילים דנים לחמו לצד אמריקאים במלחמתה נגד הטרור באפגניסטן, עיראק, לוב וגם נגד דאע"ש. מבחינת הרוגים, לדנים יש אותו מספר הרוגים פר קפיטה כמו לאמריקאים במלחמות הללו.

חיילים דנים חזרו מהשירות שלהם בארון עטוף דגל דנמרק. ועכשיו נשיא ארצות הברית הופך את בת הברית החשובה ביותר לאירופה הדמוקרטית לגוף שצריך להתייחס אליו כעוין.

וטראמפ עושה את זה לא בגלל "שיקולי ביטחון" כפי שהוא מנסה להציג זאת. אין כאן שיקולי ביטחון כי הדנים איפשרו לאמריקאים להציב כמה כוחות שהם רוצים על גרינלנד. יש כאן עניין של חמדנות, כוח ורצון עז לבזוז מגרינלנד את המשאבים הטבעיים שלה.

"אנחנו חיים בעולם - בעולם האמיתי - שמנוהל על ידי כוח, על ידי עוצמה, על ידי שליטה. אלה הם חוקי הברזל של העולם מאז ומתמיד" אמר סטיבן מילר, סגן ראש הסגל בבית הלבן של טראמפ, כשסירב לשלול את האפשרות שארצות הברית תספח את גרינלנד.

מילר, כמובן, אינו קול בודד. הנשיא טראמפ החריף את הרטוריקה הסיפוחית שלו לגבי גרינלנד ואף הצהיר כי ארה"ב "תיקח" את השטח הדני הזה "בין אם הם רוצים ובין אם לא".

השניים מכנים את התפיה הכוחנית שלהם כ"ריאלית".

"הריאליזם" הזה הוא תפיסת עולם מדינית לפיה במערכת בינלאומית אנרכית, המדיניות הרציונלית היחידה של מדינה היא לחזק את ביטחונה באמצעות צבירת כוח רב יותר משכנותיה. אבל בעידן שאחרי מלחמת העולם השנייה אמריקה עלתה לגדולתה והפכה, בעצם, לאימפריה היחידה בזכות שיתוף פעולה אינטימי וקרוב שמבוסס על ערכים דמוקרטים משותפים.

פוליטיקה של כוח טהור בו החזק צודק, והחלשות - כמו ונצואלה, דנמרק, ואולי גם קנדה - נדרשות לקבל את מעמדן ככלים של וושינגטון - אינה באמת "ריאליזם". כי הריאליזם בלי יסודות מוסריים, פרקטיים, מתונים ושמרנים, מתיר מעשים פרועים כמו חטיפה של מנהיגים זרים, פיצול ברית נאט"ו או הפקרת מדינה כמו אוקראינה, שנלחמת כבר שנים נגד הרוע הפוטיניסטי שמאיים על העולם החופשי.

כוח בלי אתיקה הוא כוחנות חסרת מוח, שחיתות וריקבון מוסרי מתקדם. וצריך לומר גם שלאור ההיסטוריה של אימפריות קורסות, הסיכוי שהיוהרה האמריקאית "תנשך אותם בתחת" הוא גדול.
המצב הנוכחי עלול להביא לעתיד שבו נאט"ו תתפוגג אך אירופה תישאר מאוחדת, מזוינת ועצמאית. ואירופה כזו תראה בארצות הברית כוח בלתי אמין, ואולי אף עוין.

ההשלכות של שינוי כזה כבדות מנשוא: אירופה מאוחדת תחזיק בכלכלה הגדולה פי חמישה מזו של הודו, פי עשרה מזו של רוסיה, ומשתווה לזו של סין בתמ"ג נומינלי. היא תוכל לאזן את ההשפעה האמריקאית, בייחוד אם תפעל בתיאום עם סין (אנחנו כבר ראינו את סין וקנדה מגבירות את שיתוף הפעולה ביניהן).

במצב כזה, ארצות הברית, שנמצאת בחובות עצומים, תהיה רק עוד חלק במערכת רב-קוטבית ושברירית וגם חשופה לאג"ח בשווי טריליונים בשליטה אירופאית. בקיצור, אירופה יכולה לעשות נזק עצום לכלכלה האמריקאית אם טראמפ אכן יחליט לספח את גרינלנד.

ומה איתנו? בעולם בלי הסכמי הגנה בין מדינות המערב הדמוקרטי ובלי הסכמי שלום נרחבים, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שמהקמתה תלויה כמעט באופן מוחלט במערכת היחסים עם המערב הדמוקרטי, חשופה יותר מתמיד לסכנות ממדינות האזור, לסנקציות כלכליות מהמערב ולהשפעה סינית ורוסית.