בזמן שהדיונים על תקציב המדינה תופסים את הכותרות, דוח חדש של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר חושף את התקציב שפחות מדברים עליו. לא זה שמאושר בכנסת, אלא זה שמסתתר בין סעיפי המס: עשרות מיליארדי שקלים שהמדינה מוותרת עליהם מדי שנה דרך פטורים, הקלות ונקודות זיכוי, הרחק מעין הציבור.
כשמדברים על תקציב המדינה, הפוקוס כמעט תמיד על ההוצאות, כמה יושקע בביטחון, בבריאות, בחינוך. אבל דוח הוצאות המס לשנת 2025 מציג את הצד השני של המטבע, הכסף שהמדינה בוחרת שלא לגבות. לפי הדוח, מדובר ב־93.9 מיליארד שקלים, סכום השווה לכ־18% מהכנסות המדינה ממסים וכ־4.5% מהתוצר.
והסכום הזה הוא רק ההתחלה - בחישוב רחב יותר, הכולל גם הטבות בארנונה שמעניקות הרשויות המקומיות בהיקף של כ־7.7 מיליארד שקלים, והקלות בדמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות בגין הפקדות לפנסיה ולקרנות השתלמות בהיקף של כ־9.8 מיליארד שקלים, סך הטבות המס של "הממשלה הרחבה" מגיע לכ־111 מיליארד שקלים בשנה.
שלוש ההטבות הגדולות: פנסיה, נקודות זיכוי בגין ילדים וקרנות השתלמות
ההטבה הגדולה ביותר נמצאת בעולם הפנסיה והחיסכון. ענף החיסכון ושוק ההון נהנה מהטבות בהיקף של כ־33 מיליארד שקלים, כשהטבת הפנסיה לבדה כוללת הקלות במס בשלב ההפרשה, פטור על התשואה ופטור חלקי בעת קבלת הקצבה בפרישה.
אחריה מדורגות נקודות הזיכוי להורים בגין ילדים. מאז 2011 ערכה של ההטבה הוכפל פי חמישה, בעיקר בעקבות הרחבות נקודות הזיכוי להורים לילדים בגילאי.
במקום השלישי ניצבות קרנות ההשתלמות, שממשיכות ליהנות משילוב נדיר של פטורים, הפרשת המעסיק פטורה ממס עד תקרה, התשואה פטורה, וגם משיכת החיסכון פטורה כל עוד היא נעשית במועד.
לצד אלה בולט גם הפטור ממע"מ, שמוערך בכ־9 מיליארד שקלים בשנה, כאשר עיקר ההטבה מופנה לפירות וירקות.
היקף הטבות המס בישראל עומד על כ-4.5% מהתוצר, נמוך מהממוצע ב-OECD
למרות המספרים הגבוהים, ישראל לא חריגה בהשוואה בינלאומית. היקף הטבות המס בישראל עומד על כ־4.5% מהתוצר, נתון הנמוך בכ־0.3 נקודות אחוז מהממוצע במדינות ה־OECD. הולנד, למשל, מעניקה הטבות מס בהיקף של יותר מ־14% מהתוצר, בעוד שבגרמניה, שווייץ ואירלנד היקף ההטבות נמוך מאחוז אחד בלבד.
אבל הדוח מדגיש שהבעיה אינה רק כמה, אלא למי ואיך. הכלכלן הראשי וה־OECD מותחים ביקורת חריפה על חלק מההטבות, ומגדירים אותן כלא יעילות ואף רגרסיביות. כך למשל, הטבות המס לפנסיה ולקרנות השתלמות מיטיבות בעיקר עם בעלי הכנסות גבוהות, ובמקרה של הפנסיה נטען כי חובת ההפרשה בחוק מייתרת את הצורך בתמריץ מס נדיב כל כך.
גם ריבוי נקודות הזיכוי להורים זוכה לביקורת, שכן הוא מסייע בעיקר למי שמרוויח מעל סף המס, בעוד שמשפחות חלשות בכלל לא נהנות ממנו.
בנוסף, ה־OECD ממליץ לישראל לבטל שורה של פטורים ממע"מ, ובראשם הפטור על תיירות, שלפי הדוח ביטולו עשוי להגדיל את התוצר מבלי לפגוע ביוקר המחיה. גם הטבות המס ליישובים, כך לפי מחקרים המצוטטים בדוח, אינן יעילות במשיכת אוכלוסיות חדשות.
הכלכלן הראשי קובע כי יש לצמצם הטבות מס שאינן משיגות את מטרתן, ולהחליף אותן בהפחתות מס רוחביות או בתמיכה תקציבית ממוקדת, שקופה וישירה. לדבריו, בעידן של לחצים תקציביים, המשך ההישענות על הטבות מס אינו עמדה אידיאולוגית, אלא כשל כלכלי.