שנה ממועד תחילת כהונתו של דונלד טראמפ שוב הוכח השבוע שהנשיא האמריקאי פועל כאיש עסקים עם אגו נפוח ובלתי צפוי שאם לא יקבל את מבוקשו, ישבור את הכלים. הנשיא הפך לניאו אימפריאליסט המקדם את האינטרסים של ארה"ב ושלו דרך יישום שלושת הכפ"ים של השר מיקי זוהר: כוח כבוד וכסף.
אני מחכה עדיין לטענה כי את החינוך הקלוקל שלו קיבל עוד מילדותו מהיועצת המשפטית לממשלה. את המשנה הכלכלית מדינית העדכנית שלו פירט שלשום בוועידה הכלכלית הבינלאומית שנערכה כרגיל בעיירה הציורית דאבוס שבשווייץ.
עוד קודם לכן שיגר מכתב תמוה לראש ממשלת נורבגיה שממנו השתמע שלאחר שוועדת פרס נובל לא העניקה לו את פרס נובל לשלום, הוא מפסיק לחשוב רק במונחים של שלום. כעת סיפוח גרינלנד עומד על הפרק והוא מצפה לסיוע ממדיניות ברית נאט"ו.
בתחילת החודש הודיע ברשת החברתית שלו שארה"ב תטיל ב-1 לפברואר מכס של 10% על דנמרק, נורבגיה, שבדיה, בריטניה, צרפת, גרמניה, הולנד ופינלנד עם אופציה להעלאה ל־25% ב־אם לא תושג עסקת גרינלנד.
הסיפוח של גרינלנד, בדיוק כמו חטיפת נשיא ונצואלה מדורו (עתודות הנפט), והיחס האוהד למדינות המפרץ מוסבר במניעים כלכליים. אוי למי שיעמוד בדרכו.
חנינה תמורת ויתור על סיוע ביטחוני
הרעשים הללו אינם בריאים לבורסות בלשון המעטה ואצלנו התוצאה היתה ירידות שערים. וזה עוד לא הכול. כל מדינה מוזמנת להצטרף למועדון החברים של מועצת השלום בעזה תמורת דמי מנוי של מיליארד דולר בתירוץ של הצורך לסייע בשיקום הרצועה.
על נשיא צרפת איים במכסים של 200% על בקבוקי היין והשמפניה או לא יקנה כרטיס השתתפות במועצת השלום בעזה. הכל היה טוב ויפה לו ישראל הייתה רק סטטיסטית בבזאר הטורקי הזה. אז היינו קונים פחית בירה ופופקורן, מניחים רגל על רגל ומשקיפים על האירוע בהנאה לא מוסתרת.
אבל השבוע האחרון הוכיח שההצגה היא גם על חשבוננו ושהנשיא האמריקאי יודע לגבות גם מאתנו תעריפי שוק אפור. טראמפ מתייחס לביבי כאל עוד קליינט. למילות החנפנות המביכות שהעריף עליו יש תג מחיר, וכך גם לקבלת הפנים שאליה הוזמן לחגיגות סוף השנה. התעריפון של טראמפ התפור לכל סיטואציה ושאין ארוחות חינם.
לכל מחווה, הסכמה לוויתור או הצטרפות לתקיפה באיראן יש מחיר בדיוק כמו בתפריט של מסעדה לא כשרה. נתניהו אינו חריג למרות שהורגל לא לשלם במסעדות, גם אם אינן בכשרות בד"ץ. בראיון לעיתונאי ברק רביד כשערך בין שתי הכהונות, טראמפ כל כעס על שנתניהו "עבד עליו", עד שסינן מפיו את הקללה העסיסית FUCK BIBI!
כשנתניהו מעוניין בקידום חנינה בחסות הנשיא וטראמפ זוכה לקריאות עידוד מיו"ר הכנסת, התעריף הוא ויתור מדורג על הסיוע הביטחוני לישראל. נתניהו מיהר לקבל בהכנעה את הגזירה בהיקף 3.8 מיליארד דולר בשנה. הסכם הסיוע שנחתם על ידי הנשיא המושמץ ברק אובמה יפוג ב-2028.
באוצר שוברים את הראש
ראש הממשלה הבין שמדיניות America First תיאלץ את טראמפ לבחון בפינצטה כל סיוע חוץ, כולל לישראל. עם הרוח העוינת מהדמוקרטים אך גם זו המנשבת ממסדרונות הקונגרס האמריקאית לא נותרה ברירה לקוסם אלא להצדיע. הוא הסביר שהמשק הישראלי חזק ובשאיפתנו לעצמאות.
אלא שבאוצר שוברים כעת את הראש כיצד לחפות על אובדן הכנסות של כ-12 מיליארד שקל לשנה. האם זה יגיע מתקציב 2026? זו בדיחה תפלה. שר האוצר הניח השבוע על שולחן הכנסת נייר עמדה המכונה תקציב לאחר שהופעל עליו לחץ ממשפטני הכנסת שלא לאחר את המועד.
עם תקציב של 660 מיליארד שקל הכולל יעד גרעון של 3.9%, זינוק במימון הרשתות החרדיות, כספים קואליציוניים, החזרי ריבית של 65 מיליארד שקל ואתגרים ביטחוניים איך אפשר להעז לחשוב לוותר על הסיוע?
למרות כל אלה ההערצה לנשיא האמריקאי גוברת מדי יום
מדיניות טראמפ מתחברת היטב גם לנעשה בעזה. אין ספק שנתניהו ידע על כוונת הנשיא האמריקאי לצרף למועצת השלום בעזה גם נציגים מטורקיה ומקטאר כחלק משלב ב' של ההסכם מהרצועה.
הרי החטופים בעזה היו נמקים עד היום במנהרות החמאס אלמלא מנופי הלחץ שהפעילו הטורקים והקטארים שהם נותני החסות של חמאס. ומכיוון שגם כאן אין ארוחות חינם טראמפ הבטיח ששלב ב' יקודם איתם וכך היה. קשה להפנים אבל הנשיא האמריקאי לא ספר את ביבי גם בעניין זה.
ועדיין למרות כל אלה ההערצה לנשיא האמריקאי גוברת מדי יום משל היה משיח צדקנו במהרה בימינו. הגיע הזמן להתפכח ולהבין שהאינטרסים של נתניהו אינם חופפים בהכרח את האינטרס הישראלי, למעט חיבת השנים לממון.
עם כל הכבוד מומלץ להתחיל לשפוט את הג'ינג'י במונחים של איש עסקים חסר מעצורים. כשצריך הוא לא יהסס להיפגש עם שליט צפון קוריאה קים ג'ונג און. גם עם המנהיג העליון האיראני עלי חמינאי ישמח להיפגש מה שלא יפריע לו יום למחרת לאיים לחסל אותו.