"צו המחר": כך נראית אחריות מעסיק בזמן מילואים

בשנתיים האחרונות שוק העבודה הישראלי פועל בתוך מציאות מתמשכת של מילואים, חזרות לשגרה שנקטעות שוב ושוב, ועומס נפשי שנשאר הרבה אחרי שהמדים יורדים. גם כעת, כשהלחימה אינה בעוצמות של תחילת המלחמה, עובדים רבים עדיין מגויסים לסבבים נוספים, ואחרים מתקשים לחזור לתפקוד מלא בעבודה. עבור לא מעט משרתי מילואים ובני משפחותיהם, שאלת הביטחון התעסוקתי, הקידום והיכולת להחזיק קריירה יציבה הפכה למורכבת מתמיד.

בתוך המציאות הזו, קבוצת שטראוס בחרה לעצור ולהגדיר מחדש את תפקידה כמעסיק. "צו המחר" היא תוכנית שנבנתה מתוך הבנה שהתמודדות עם המצב הנוכחי מחייבת כלים ניהוליים חדשים, רגישות אנושית גבוהה וראייה ארוכת טווח. המהלך שם במרכז את משרתי המילואים, פצועי המלחמה ובני ובנות זוגם, אך לא פחות מכך - את המנהלים ואת היכולת של הארגון להמשיך לתפקד, לצמוח ולשמור על חוסן.

יחידות מרכזי המצוינות של קבוצת שטראוס לוקחות חלק בפורום בריאות נפשית בארגונים, שמובילה מאיה ברלב, פסיכולוגית ויזמית, לשעבר דירקטורית בחטיבת האסטרטגיה ומובילת תחום ה-HC בחברת הייעוץ Deloitte, יחד עם אוניברסיטת רייכמן.

לדבריה של מאיה, נדרש שינוי פרדיגמה בהתייחסות לבריאות נפשית בארגונים עסקיים. "הטעות של ארגונים עסקיים היא שהם מתייחסים לפתרונות בתחום בריאות רגשית כמענה ל"שעת חירום". דווקא עכשיו לאור 'אשליית הנורמליות' והחזרה לכאורה לשגרה, צריך להגיד את זה ברור: בריאות רגשית היא לא 'צו השעה' היא אסטרטגיה עסקית. ארגונים שלא יעגנו אותה בליבה הניהולית יתמודדו עם פגיעה ברציפות תפקודית וירידה בביצועים לאורך זמן."

עוד היא טוענת, כי הקשר בין רווחה רגשית למדדים עסקיים הוא ישיר. "בארגונים מדברים על פרודוקטיביות, מחוברות, שימור עובדים וחדשנות, ושוכחים את המשתנה האנושי שמניע את המערכת: יכולת ההכלה (הקיבולת) הקוגניטיבית והרגשית של האנשים בארגון. כשאנחנו מותשים רגשית אנחנו חווים פגיעה ביכולת להתמודד עם חוסר וודאות, לחץ, מתח, לקבל החלטות, ללמוד, להסתגל. עזרה בניהול הקיבולת על ידי המנהלים הישירים תשפיע על ביצועים, חדשנות וצמיחה."

התפיסה הזו עומדת גם בבסיס "צו המחר". התוכנית הינה תפיסה שמחליפה פתרון נקודתי במנגנון רציף. היא רואה את המילואימניק על ציר הזמן ובצורה הוליסטית: לפני שירות, בזמן שירות ובמאמצים לחזור לשגרה היא עוסקת בשאלה: כיצד לסייע לאנשים לשוב ולהיות במיטבם במרחב הארגוני אבל לא רק. היא רואה את העובד בהקשר של משפחה וקהילה ומתמודדת עם האתגר: איך בונים מסוגלות, יציבות ותפקוד מיטבי אחרי ובתוך מציאות של חוסר וודאות מתמשכת ומשבר רגשי.

לדבריה של ברלב, החסם הראשון הוא הבהלה מהחיבור בין בריאות רגשית ועסקים: "אסור לנו להתבלבל. ארגונים הם לא גופים פילנטרופיים, המשרד הוא לא קליניקה ומנהלים אינם מטפלים. אבל לארגונים יש אחריות לאנשים שלהם ואת התנאים וההזדמנויות לייצר סביבת עבודה שמקדמת בריאות או שחיקה. עומס קוגניטיבי או בהירות, גבולות וגמישות תפעולית. ארגונים הם גם סביבה שמטפחת מערכות יחסים יציבות שמאפשרות לבנות אמון ופתיחות ולזהות צרכים. זה לא טיפול - זאת מנהיגות עסקית".

בשטראוס בחרו להתחיל דווקא מהשדרה הניהולית. שירן בנשימול-אמרי, מנהלת משאבי אנוש במטה קבוצת שטראוס, מתארת את נקודת המפנה. "כחצי שנה לתוך המלחמה היה ברור שכלום לא כשהיה. אנשי מילואים יוצאים ונכנסים לסבבים, בנות ובני זוג כורעים תחת הנטל, והמלחמה חדרה לכל חלקה ארגונית".

הרגע שהוביל לפעולה הגיע כשארגון נכי צה"ל הציג נתונים מאז ה-7 באוקטובר. "היה ברור שאי אפשר להישאר אדישים". מתוך החיבור היומיומי לצווי מילואים נולד גם השם. "אנחנו כארגון מוציאים צו לטובת היכולת שלנו לראות 'מחר' של חברה מתוקנת, של חברה שמתמודדת, של חברה שערבה זה לזה".
לדבריה, הבחירה הייתה ברורה: "הבנו שהמנהלים עצמם מתמודדים עם מציאות ניהולית שאין דומה לה -צוותים חסרים, עומס רגשי, ולצד זה אחריות עסקית כבדה. אבל אצלנו לא היה קונפליקט. היה ברור שנעשה הכל כדי שנשות ואנשי המילואים ישרתו בנחת".

בפועל, התוכנית כללה עצירה יזומה של כלל המנהלים במרכזי המצוינות ובמערך הכספים, והובלת תהליך ייעודי. "התחלנו בלתת מסכות חמצן - לראות את המנהלים במקום שבו הם נמצאים, להקשיב לאתגרים האישיים והניהוליים". בהמשך, הוענקו כלים מעשיים לניהול אנשים בזמן מלחמה, לניהול עומסים ולשמירה על רציפות עסקית - גם כשחלק משמעותי מהצוות נמצא במילואים.

שירן מוסיפה, כי בשטח התוכנית מתורגמת גם להחלטות תעסוקתיות קונקרטיות. "ראינו את זה עם ליאת חזי, מנהלת בשטראוס, שעשינו לה שינוי תפקיד בהתאמה ליכולות תוך בחינת צרכים ארגוניים וגמישות באחוזי משרה".

לחזור בקצב הנכון

מעבר להכשרת מנהלים, "צו המחר" כולל ליווי אישי למשרתי מילואים ופצועי מלחמה, התאמות בתפקידים ובהיקפי משרה, תמיכה במשפחות, וגם קידום ופיתוח מקצועי במטרה למנוע קיפאון תעסוקתי. במקביל, קיימת התייחסות ייעודית גם לבנות זוג של מילואימניקים, מתוך הבנה שהעומס אינו נופל רק על המשרתים עצמם.

איתן לאו, מנהל תזרים והכנסות בשטראוס מים ומשרת מילואים, חווה את זה מהצד האישי. "מהרגע הראשון התחושה הייתה ששטראוס נכנסת מתחת לאלונקה - בדאגה לעובדים המגויסים ולבני משפחותיהם". עבורו, הידיעה שיש גיבוי ומקום לחזור אליו הייתה קריטית.

רגע משמעותי במיוחד הגיע לאחר אחד הסבבים. "כשאמרתי שאני כבר מרגיש צורך לחזור לעניינים בעבודה, אסתי כרמלי, מנכ"לית שטראוס מים, עצרה אותי וביקשה שקודם כל אדאג לבית ולמשפחה. זה אפשר לי לחזור בקצב שלי".

בהמשך, התמיכה התחברה גם לשאלת ההתפתחות המקצועית. "תקופה ארוכה שבה הייתי חלק מדבר הרבה יותר גדול ממני גרמה לי לתהות על משמעות התפקיד שלי בעבודה. המנהלים שלי הבינו את הצורך, וכשחזרתי קיבלתי תחומי עניין חדשים ולאחר מכן גם קידום לתפקיד ניהולי.

המערכת לא רק 'שמרה לי מקום' היא האמינה בי וביכולות שלי גם מרחוק. באופן מעורר הערכה, המנהלים דאגו להתאים את התפקיד לסיטואציה החדשה, ובמקום לעצור את המסלול המקצועי שלי, זכיתי כאמור לקידום משמעותי. היכולת של הארגון לראות את האדם שמאחורי העובד, ולהשקיע בצמיחה שלי דווקא ברגעים המאתגרים ביותר, היא שהפכה את החזרה שלי למערך הכספים לטבעית ומלאת מוטיבציה.

התמיכה הזו לא נעצרה ברמה המקצועית בלבד, מערך הכספים עטף אותי מהרגע הראשון. זה התחיל בליווי הצמוד של המנהל הישיר שלי, יניב ראובן, סמנכ"ל הכספים של שטראוס מים, והגיע עד לדרגים הגבוהים ביותר. אריאל שטרית, ה-CFO של הקבוצה, דאג לשלוח הודעות קבועות ולהתעניין בשלומי ובשלום משפחתי. הגיבוי המלא הזה נתן לי שקט נפשי ותחושה ברורה שהתפקיד שלי מחכה לי ביום שאחזור."

בשטראוס מדגישים, כי "צו המחר" אינו מהלך זמני. בימים אלה נבנית תוכנית ארוכת טווח שתושק ב-2026, ותעסוק בגיוס, שילוב, קידום וליווי של משרתי מילואים ופצועי מלחמה כחלק אינטגרלי מאסטרטגיית ההון האנושי של הקבוצה.

לדברי בר-לב, זהו כיוון בלתי נמנע. "אנחנו נכנסים לעשור שבו בריאות רגשית-קוגניטיבית היא תנאי תפעולי. מנהלים שידעו לנהל ולווסת עומסים יחוו רציפות תפקודית, עלייה בפרודוקטיביות וצמיחה".
במציאות שבה המילואים הפכו לחלק קבוע מחיי העבודה בישראל, "צו המחר" מציע הסתכלות אחרת: לא כתגובה למשבר, אלא כבחירה ניהולית שמבינה שחוסן אנושי ועסקי הם שני צדדים של אותו מטבע.