מחדל הגז: בקרוב נכין פסטה במיקרו

לפני שבועיים היינו על הקצה. אם אוניית הגז לבישול (גפ"מ) היתה מאחרת בעוד כמה ימים ולא עוגנת בנמל קצצ"א באשקלון, ב-8 בינואר, ממש ברגע האחרון, מאות אלפי ישראלים היו צריכים למצוא דרך לבשל פסטה ולטגן חביתה לילדים, כי לא היה להם גז בכיריים.

משק הגפ"מ, מוצר בסיסי שכל משפחה תלויה בו מדי יום, התגלה שוב כמשק שמתנהל על סף מחסור מתמיד, עם מלאי ביטחון מינימלי ותלות גבוהה מדי בייצור המקומי.

המחסור החריג בגז לבישול הוא לא אירוע מקרי או תקלה נקודתית. הוא תוצאה של שוק עם מעט מאוד יתירות, שמבוסס בעיקר על אספקה מבתי הזיקוק, ובראשם בז"ן במפרץ חיפה. הפגיעה במתחם וההשבתה החלקית שנגרמה בעקבותיה יצרו שיבושים משמעותיים בייצור ובאספקה, ורק הגעת אוניית הגז מחו"ל מנעה בשלב זה משבר רחב יותר.

זאת הסיבה שבאוצר דורשים לקדם במסגרת חוק ההסדרים, שיעלה היום להצבעה בכנסת בקריאה ראשונה, רפורמה שתסדיר ותייעל את שוק הגז לבישול, כדי למנוע את המשבר הבא ולהבטיח אספקה סדירה למשקי הבית. ומי שהיה זקוק להמחשה עד כמה המצב גרוע, האירוע האחרון חשף עד כמה מדובר בשוק נטול רזרבות מספיקות, וכי בלי שינוי מבני, ישראל עלולה למצוא את עצמה שוב בתוך זמן קצר מול מחסור דומה.

מטרת המהלך, שהיוע"משית של הכנסת, שגית אפיק, לוחצת להוציא מחוק ההסדרים ולהעביר לחקיקה רגילה, שיכולה להמרת במשך שנים, היא לחזק את שרשרת האספקה של גפ"מ באמצעות הרחבת יכולת הייבוא והפריקה, הגדלת מתקני האחסון והפחתת צווארי הבקבוק בנמלים. כיום, כפי שהוכח עם אוניית הגז שעגנה באשקלון ברגע האחרון, כל עיכוב קטן עלול להפוך במהירות למחסור שמגיע עד לבלון הגז במטבח הביתי.

"זה המצב סטטי כבר הרבה שנים", אומרים לוואלה גורמים באוצר. "אנחנו בנס מצליחים להחזיק את הראש מעל המים. בשיא החורף הצריכה בישראל עומדת על כ-72 אלף טון גפ"מ בחודש. כשליש מהכמות מספקת בז"ן וכמות מועטה מיוצרת במפעלים באשדוד. השאר מאוחסן במתקנים בנמל קצצ"א באשקלון.

"מספיק שתהיה תקלה בייבוא, אם זה עיכוב בנמל, מזג אוויר קשה או חס וחלילה טיל, אנחנו נכנסים למחסור. תוך שבועיים תיעצר אספקת גז הבישול למאה אלף משקי בית, ובכל שבוע נוסף עוד מיליון משקי בית יושבתו. באופן כללי יש תיעדוף של התעשייה על פני בתי האב. קודם ידאגו לספק גז בישול לבתי חולים, לבתי מלון ולמפעלים, ורק אחר כך לאזרחים.

"בסוף כמות הייצור בבז"ן ובאשדוד מוגבלת. נכתבו על זה כבר לא מעט דוחות של מבקר המדינה שקבע שיש להקים עוד תשתיות לאחסון ולייבוא. גז בישול הוא תוצר לוואי של זיקוק נפט לסולר ולבנזין. אף אחד לא יקים מתקן ייעודי לייצור גפ"מ. לכן צריך לאחסן מספיק גז כדי שיספיק כשצריכה גבוהה. ההבדל בין הביקושים בחורף לאלה שבקיץ הוא 40%. אם יוקמו עוד מתקני אחסון, אפשר יהיה למלא אותם בקיץ ולהשתמש בהם בחורף.

"אף אחד לא רוצה להיות תלוי בנמל אחד בלבד, ולכן יש צורך להקים תשתית נוספת. הבעיה היא שתמיד יש דברים יותר דחופים לממן מתקציב המדינה, למשל בריאות, ביטחון ורווחה. לכן ההצעה בחוק ההסדרים היא לממן הקמה של נמל נוסף בצפון הארץ, שגם יוכל לקלוט אוניות של גפ"מ ושייבנו בו מקומות אחסון. המימון יבוא באמצעות התעריף, זאת אומרת שמי שצורך גז בישול ישלם על הקמת התשתיות.

"המשמעות היא שיוקם עוד נמל מתחרה לקצצ"א באשקלון, שלידו יוקמו גם מתקני אחסון. אם יוקם נמל כזה בצפון, תיפתר האנומליה שמתרחשת היום, שבה גז בישול לקריית שמונה מגיע במשאיות מאשקלון וגורר עלות משקית של פקקים".

אלא שגם בתיקון הכשל המתמשך הזה, יש מי שרוצה לראות את סעיף "ייעול וקידום התחרות במשק הדלק" מחוץ לחוק ההסדרים. וכאן נכנסים האינטרסים של קבוצות הלחץ. קצא"א, שלא מעוניינת שיבנו לה נמל מתחרה על הראש. בז"ן, שלא רוצה שיקודמו מתקני אחסון נוספים, שכן בעיניה מדובר בגזירת מוות על המפעל במפרץ חיפה. וגם גורמים בממשלה שחוששים מהשפעת הוועדים הגדולים על הפריימריז הקרבים, ולא יעשו שום צעד שעלול להרגיז אותם. ביום חמישי תקיים ועדת הכנסת דיון שבו יוחלט אם הקמת נמל נוסף לפריקת ואחסון גפ"מ יכללו בחוק ההסדרים.

אם נמשיך להסתמך על נסים בכל מה שקשור לגז הבישול, סביר להניח שמהר מאוד נגיע לרגע שבו נעמוד מול הכיריים עם גפרורים דולקים, ולא נבין למה הלהבה לא נדלקת.