הילולת הפירוק של נתניהו: מה יש לאנשים המכובדים האלה לחפש בספינת העבדים?

הממשלה נמצאת בעיצומה של ריצת אמוק לקביעת עובדות בשטח רגע לפני ההחלטה על הקדמת הבחירות. המהפכה המשפטית נמצאת בראש סדר העדיפות והפעם המוטו הוא התעלמות מעמדותיהם של גורמי מקצוע.

על סדר היום של הממשלה עומד הרצון לוותר על חוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה לפני קבלת החלטות וליישם מהלך דומה לגבי מוסד הממונה על התקציבים באוצר. עמדות אנשי המקצוע בנוגע לתקציב, אחריות בניהול כספי המדינה ושמירה על מסגרת הגרעון ייזרקו לפח.

הסיבה להילולה הפוליטית ברורה לחלוטין. באגף התקציבים הבהירו שוב ושוב שמהלכים כמו כספים קואליציוניים, משרדי הממשלה מיותרים או פיזור כספים קואליציוניים פוגעים במשק ללא תקנה.

לכן בסביבת נתניהו נוהגים כאוהד כדורגל שאם לא מצליח להחליף את לשכנע את שופט המועדון לשנות את התוצאה, זה הזמן לשרוף את המועדון.

גיל לימון, המשנה ליועצת המשפטית, נחרד מהתהליך: "מדובר בניסיון לעקוף את גורמי המקצוע שתפקידם להבטיח שהממשלה תתנהל במסגרת התקציבית. התעלמות מעמדת אגף התקציבים, או ויתור על עמדת היועצת המשפטית תשבש את היכולת לקדם את התקציב והמהווים פתח לניצול לרעה של הכוח השלטוני".

המהלך יוצא אל הפועל אחרי שני מהלכים משמעותיים בצמרת האוצר: המינוי של מהרן פרוזנפר לשעבר היועץ הכספי לרמטכ"ל ולמשרד הביטחון שאותו סמוטריץ' התעקש כממונה על התקציבים. השני הוא המינוי של מיכל בויאנג'ו עבאדי כחשב הכללי באוצר.

לא ברור מה הוביל אותם לעזוב את מהמגזר הפרטי ולחזור למגזר הציבורי שם בילו לפני כעשור תחת הממשלה הבעייתית. מה יש להם לחפש בספינת העבדים השוקעת. פרנסה הרי לא חסרה להם. אני מכיר אישית את השנים.

הם כבר הוכיחו את עצמם כאנשי מקצוע איכותיים עם עמוד שדרה. בתפקידה כחשבת הכללית של האוצר לפני כעשור עבאדי ידעה להילחם וקידמה את האינטרסים של הציבור. לשר האוצר בתקופתה משה כחלון יש להגיד עליה רק מילים טובות.

לו אני במקומם הייתי נבהל מהרגולציה החדשה, אורז את שארית מטלטלי ונמלט מהאזור מוכה האסון. למיכל בויאנג'ו שעדיין לא נכנסה רשמית זה יהיה קל יותר. לא צריך לקנא בשניים כשיצטרכו להתמודד עם הדילמה של נאמנות מקצועית לממלכה מול נאמנותם למלך.

ומי שומר הסף שהפך לפתע ליקירו של נתניהו? לא תנחשו לעולם. מדובר במבקר המדינה מתניהו אנגלמן שיסיים בקרוב את תפקידו אחרי שבע שנים.

נתניהו שעד כה זרק לפח את שלל דוחות המבקר קונן לפתע בכנסת על שקציני צה"ל ובהם הרמטכ"ל לשעבר סרבו להתייצב בפני המבקר.

אנגלמן החליט לחקור את מחדלי ה-7 באוקטובר ונתניהו האחראי המרכזי למחדל התייצב. בניגוד לדבריו קציני צה"ל שפרשו בעקבות המחדל כן התייצבו למרות שבג"ץ מנע מהמבקר לחקור את מערכת הביטחון. אז מה באמת קרה שראש הממשלה התחיל לחבק את המבקר?

כי הוא חושב שבאמצעות המבקר הידידותי יצליח להלבין את מחדלי ה-7 באוקטובר דרך תיאום עדויות, חשיפה פרוטוקולים ומניעת נקיטת צעדים נגדו. אם זה יקרה הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, מהלך שמפחיד אותו עד מוות, יתייתר. אבל זה שקוף והספין לא יעבוד.

נסיים במינוי שאושר השבוע בממשלה של יפתח רון טל כיו"ר רשות שדות התעופה. גם אותו אני מכיר אישית כתפקידו כיו"ר חברת החשמל שם הצליח לא רע. התפקיד הבכיר ברשות שדות התעופה לא אויש בשנתיים האחרונות בגלל ויכוחים פוליטיים. זה גם סיפור תפקיד יו"ר התעשייה האווירית.

אחרי שורה תפקידים של רון טל במגזר הציבורי, וחזרה למגזר הפרטי כיו"ר מגדל ביטוח, כדירקטור בקבוצת הקניונים ביג וכיו"ר חברת האנרגיה אוגווינד מה יש לו לחפש במגזר הציבורי. הרי בעיות פרנסה אין לו. אז עוד כרטיס טיסה לחו"ל בביזנס?

רשות שדות התעופה היא גוף בעייתי והתחקיר האיכותי של עומרי מניב מערוץ 12 על פנחס עידן יו"ר ועד העובדים מעיד על כך. מינויו של רון טל התעכב עד כה בטענות לניגוד עניינים.

אבל נתניהו לחץ כי רון טל נחשב לאיש ימין שהינו אחד ממקורביו. הוא שימש פאנליסט קבוע בערוץ 14 וכחבר הוועדה שדנה בעתיד גלי צה"ל. כמובן ששרת התחבורה מירי רגב נענתה, הצדיעה, ואישרה את המינוי.

אבל אצל רון טל זה ידוע. אין ספק שמה שקובע אצלו היא בעיקר הנאמנות למלך ולא הנאמנות לממלכה. את זה ראש הממשלה מבין היטב וזה מה שקובע אצלו תמיד.