"פתאום הם צצים משום מקום": הארגון שמתלבש על אזרחים וגובה עשרות אלפי שקלים

לשלום יש עסק קטן. כמו הרבה עצמאים אחרים, גם הוא נאבק לסגור את החודש, בטח אחרי מלחמה ארוכה. בוקר אחד, לפני שמונה שנים, נעמד בפתח העסק גבר גלוח ראש, שרירי ורחב כתפיים, ובידיו קלסר. הוא שאל אותו אם הוא חבר בהתאחדות המלאכה והתעשייה. שלום השיב בשלילה. מכאן עברה השיחה לטונים סימפטיים פחות.

"הוא אמר לי: 'בוא נדבר'", אומר שלום. "כששאלתי על מה, הוא ענה שכדאי לי להיות חבר בהתאחדות המלאכה והתעשייה, כי יש להם הנהלת חשבונות מצוינת שאני יכול להשתמש בה. הסברתי שיש לי רואה חשבון ושאין לי צורך בשירותים האלה. ואז הוא פותח את הקלסר העבה ואמר: 'אתה רואה את כל אלה? הדפים שנמצאים פה? כל אלה הפסידו במשפט. אם לא תשלם, גם אתה תהיה עוד דף בקלסר'. ואז הוא ביקש ממני סכום מסוים. אמרתי שאחשוב על זה ואחזור אליו.

"התקשרתי לחבר עורך דין, והוא אמר לי: 'תראה, זה החוק'. חזרתי לבחור הזה והתחלתי להתווכח איתו על הסכום. שילמתי 1,600 שקל ומאז אני חבר. ובגלל שאני חבר, הוא ויתר לי על חוב של שש שנים אחורה. מאז בכל שנה הם מתקשרים אליי.

"נמאס לי לשלם על משהו שאני לא מקבל עליו תמורה. צללתי לחומר וגיליתי שהם גובים 500 שקל לעובד, כשבפועל מותר להם לגבות חצי אחוז מהתשלום השנתי של המעסיק לביטוח לאומי ולא פחות מ-100 שקל. מה שהם עושים זה שוד, גזל בחסות החוק. הארגון שאמור לדאוג לעובדים מעסיק כמה משרדי עורכי דין כדי לגבות כסף באיומים. אני לא מתכוון לשלם להם ומחכה שיתבעו אותי".

גם אריאל בזיז, סמנכ"ל בחברת "לוטמלי תעשיות פלאסטיק" ומחזיק תיק העסקים במועצת העיר ירושלים, נתקל באגרסיביות של נציגי התאחדות המלאכה והתעשייה. "אנחנו עסק משפחתי שהוקם ב-1978, שמייצר ומייבא מוצרי ניילון לאריזה. בשנת 2019 פנו אלינו מהתאחדות בפעם הראשונה. לא הבנו בכלל מי הגוף הזה. רואה החשבון שלנו הוציא פרופיל חברה וראה שאנחנו בכלל לא עומדים בקריטריונים המאוד רחבים שלהם, וירדו מאיתנו.

"לפני כמה חודשים התקשרו למשרד שלי ואמרו שיש לנו חוב ושאני צריך לשלם דמי חבר. ביקשתי מהגברת על הקו שלא תתקשר אליי יותר. שלחו מייל בלי סכום וניסו להסביר שאנחנו חייבים כסף, כי בזכותם עצמאים קיבלו פיצויים בקורונה, ואלה שנתנו שירות לתעשיה האווירית במלחמה קיבלו תשלום".

אתה ספק של התעשייה האווירית?
"לא. אני יכול לתת לך עשרה אנשים אחרים שיכולים לקחת על זה קרדיט כי מגיע להם. שוב טלפון. אמרו שישלחו נציג. ואז מופיע שליח עם מכתב מעורך דין על 20,000 שקל פלוס הוצאות משפט. סגרתי במלחמה הזאת 450 יום במילואים. עזה, סוריה, לבנון. כל סבב העסק שלי נפגע, ומעולם לא הייתם שם בשבילי. פתאום אתם צצים משום מקום? מגיל 16 אני בעסק הזה, ומעולם לא פניתם אליי כדי לעזור. הממשק היחיד שלי איתכם הוא שתבעתם ממני כסף. הרמתי טלפון לאנשים ולרואה החשבון שלי והבנתי שאני הולך עם זה עד הסוף. פניתי לח"כ איתן גינזבורג, סיפרתי לו את הסיפור והתחלנו לחפור.

"הבנו שמדובר באגודה עות'מנית ללא חובת שקיפות, גוף שהיה גדול בעבר והיה מראשוני הארגונים המייצגים הגדולים שקמו במדינה. מתברר שלפי החוק הם יכולים לקחת עשרה נגרים ולחתום על הסכם קיבוצי עם ההסתדרות כדי להתחיל לגבות מהם דמי חבר. אני פועל בכל האמצעים שיש לי, וכרגע הצלחתי לעכב את הגבייה לתושבי ירושלים ולי, אבל אני מבטיח ללכת איתם עם הראש בקיר".

במערכת הצטברו עשרות תלונות של בעלי עסקים קטנים שקיבלו דרישות תשלום ממשרדי עורכי הדין של התאחדות המלאכה והתעשיה. כולם זועמים על שיטת הגביה האגרסיבית, ועל העובדה שההתאחדות לא פועלת למענם, אבל לוקחת כסף. בקבוצת וואטסאפ שפתח סגן השר לשעבר אביר קרא, הנקראת "חופש מהתאגדות בכפייה", החלה התארגנות של עצמאים שקיבלו תביעות על אי-תשלום דמי טיפול וחבר נגד ההתאחדות ושיטותיה.

יו"ר ההתאחדות הוותיק, יוסי אלקובי, שפועל בהתנדבות, הסתייג בשיחה שערכנו איתו מאופן הגבייה, אבל לא התחייב לטפל בה. משיחות עם גורמים המעורים בפרטים עולה שכבר שנים נהוגה שיטת הגבייה הזו, ואלקובי לא רק שלא עשה דבר בעניין, אלא לכאורה אף תומך בה.

קצת היסטוריה. התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל היא אגודה עות'מנית שהוקמה בשנת 1908 כ"מרכז בעלי מלאכה" שיזם מנחם שיינקין בתל אביב, ובהמשך התרחבה להתארגנויות דומות בערים ובמושבות נוספות. בשנת 1954 אוחדו כלל התאחדויות בעלי המלאכה למסגרת אחת, והמדינה הכירה בה כארגון היציג של היצרנים ונותני השירותים הקטנים בישראל. מאז, בעקבות חוק רישוי בעלי מלאכה שנחקק בשנת 1977, פועלת ההתאחדות גם כארגון מעבידים בזירת יחסי העבודה במשק, שותפה להסכמים קיבוציים ומייצגת את חבריה מול הממשלה, ההסתדרות וארגוני מעבידים נוספים.

להתאחדות חמישה מחוזות, הפועלים תחת עמותות נפרדות. הגדולה שבהן נמצאת בתל אביב. הנתונים הכספיים האחרונים שמופיעים באתר רשם העמותות הם משנת 2023, ולפיהם מנהל המחוז תקציב של למעלה מ-3.6 מיליון שקל בשנה, כאשר כ-2.86 מיליון מתוכם נגבים כדמי חבר מ-1,635 חברים.

בסך הכול מועסקים בסניף התל־אביבי עשרה עובדים, בהם מי שמונה לפני כשנה וחצי למנכ"ל התאחדות המלאכה והתעשייה, רונן סולומון, שהשתכר לפני מינויו 291,831 שקל לשנה. לפי נתוני רשם העמותות, לא הוגשה בקשה לניהול תקין (נציין כי על פי החוק העות'מאני על האגודות משנת 1909, היא לא חייבת לעשות זאת). היום סולומון מקבל שכר מהאגודה העות'מנית ולכן שכרו לא מדווח.

חברים משלמים שמחפשים פעילויות שההתאחדות מארגנת עשויים להתאכזב. כשנכנסים ליומן הפעילות של התאחדות המלאכה והתעשייה, מגלים שב-11 בינואר התקיימה פעילות אחת, מפגש זום על "אתגרים בניהול העסק המשפחתי". חוץ ממנו לא רשומה שם שום פעילות בחצי השנה הקודמת או מאז.

החוק שמסדיר את פעילותם של ארגוני מעסיקים ואת האפשרות לגבות כספים מעובדים הוא חוק הסכמים קיבוציים, שקובע מי נחשב ארגון כזה, מה מעמדו ואילו הסכמים הוא רשאי לחתום עם מעסיקים. לצידו קיימות תקנות הגנת השכר, שמגדירות בפועל כמה כסף מותר לגבות ואיך עושים זאת. החברות היא וולונטרית. מעסיק שבוחר להצטרף לארגון, משלם דמי חבר, שערכם נקבע בתקנון הפנימי של הארגון. אין חובה בחוק להיות חבר בארגון, ואין חובה לשלם דמי חבר למי שלא הצטרף אליו.

אלא שכאן נכנסים לתמונה דמי הטיפול - תשלום שמוטל על מעסיקים שאינם חברים בארגון, אך נהנים מהסכם קיבוצי או מצו הרחבה שהארגון השיג. החוק קובע שאותם מעסיקים ישלמו דמי טיפול מופחתים, הנמוכים מדמי החבר המלאים, כדי להשתתף בעלות הפעילות עבורם.

צו ההרחבה הזה הוא החולייה המקשרת בין ההסכם הקיבוצי לבין כלל המעסיקים בענף. מדובר בהחלטה של המדינה שמחילה הסכם קיבוצי מסוים על כל העובדים והמעסיקים. כדי למנוע מצב של "טרמפיסטים", שבו מעסיקים נהנים מהזכויות אך אינם משתתפים בעלות המאבק והניהול שהובילו אליהן, החוק קובע כי גובה דמי הטיפול מוגבל בתקנות ויעמוד על עד 0.75% מהשכר - ומחצית מדמי החבר המלאים.

אלא שבמקרה של התאחדות המלאכה והתעשייה, היא הטרמפיסטית על כתפיהם של בעלי העסקים, שכבר לא מוכנים לשבת בשקט. ח"כ איתן גינזבורג נכנס לנושא בכל הכוח ובשיחה איתנו הוא מאשר: "איגוד מקצועי יכול לגבות מחבריו דמי חבר ולייצג אותם, ומי שאינו חבר באיגוד נאלץ לשלם דמי טיפול, גם אם לא בחר בזה. הרציונל הוא שהאיגוד המקצועי מייצג את הענף בהסכמים קיבוציים ובייצוג מול הממשלה.

"הסיפור הגדול הוא התוספת בחוק של צווי הרחבה: שר העבודה יכול לחתום על צווים שיכולים להרחיב ולצרף עוד ועוד אנשים בענף, וכך בהתאחדות יש היום 20 ענפים שאותם היא מייצגת: זכוכית, הנעלה, קוסמטיקה, ספרים, אופטיקה ועוד. קם איגוד בעלי המלאכה, חתם הסכם קיבוצי ב-1978, עשה עוד הסכם קיבוצי ב-1980, והיום, ב-2026, הוא דורש דמי טיפול על הסכם קיבוצי שעשה ב-1978, גם אם האגודה לא עשתה שום דבר במשך 40 שנה".

איך אפשר לתת טיפול מיטבי ל-20 ענפים שונים? צריך מנגנון גדול שאין להתאחדות.
"זה בא על חשבון העסקים. אתם רוצים לגבות כסף? אין בעיה, תגידו מה אתם נותנים בתמורה, איזה שירות סיפקתם להם. ניסינו לעשות סדר בהפקרות הזאת, כי מה שקורה עכשיו זה פרוטקשן בחסות החוק. יוסי אלקובי, אתה רוצה לגבות כסף? תפרסם איך קידמת את הקוסמטיקאית בישראל ומה נתת לענף האופטיקה".

ב-8 בינואר התכנסה ועדת העבודה של הכנסת לדיון בנושא, ביוזמת ח"כ גינזבורג. בין בעלי העסקים שדיברו שם היה גם דודי אהרוני, מנהל בית דפוס בירושלים ואב לשלושה, שקיבל דרישת תשלום של 45,000 שקל.

הנה חלק מדבריו שם: "הפרנסה לא פשוטה. לפני ארבעה חודשים הגיע מכתב מעורך דין. באופן מפתיע, רק בשבוע וחצי האחרונים, לאחר שנקבעה הוועדה בכנסת, נשלח לי פתאום מייל עם הצעה ל'מיתוג העסק ב-50% הנחה'. אני לא צריך מיתוג, אני צריך לשרוד. עכשיו אני צריך לשלם גם למס הכנסה, גם לביטוח לאומי, גם למע"מ ועכשיו גם לחבורת הנוכלים האלה? אני בקושי סוגר את החודש. אני לא הולך לשלם להם גם אם ישימו אותי במעצר".

תגובות נושאי התפקידים בהתאחדות לדברים החריפים שנאמרו שם, נגד מנגנון הגבייה האגרסיבי שלה עוררו אי נוחות באולם. חבר הנהלה במחוז צפון בהתאחדות ניסה להדוף את הביקורת: "בתקופת הקורונה והמלחמה לא גבינו מאף אחד באלימות כלום". פליטת פה שרק אישרה את הטענות שהוטחו בו. סגן השר לשעבר אביר קארה הצטרף לביקורת וטען כי "מדובר בקרטל של ארגונים, ועורכי דין תאבי בצע שמרסקים חיים של אנשים".

נשיא ההתאחדות אלקובי ביקש להציג את הישגי ההתאחדות: "זוג שעבדו יחד ואיחדו משכורות, פעלנו והצלחנו להפריד ביניהם, ומנענו רכישת רובים מחו"ל בתקופת השר ארדן". בהמשך האשים את בעלי העסקים שהתלוננו ואמר: "אנחנו לא כאלה אגרסיביים. אם קפצו כמה אנשים והביאו את מה שהביאו, יש לנו ועדת חריגים שאני עומד בראשה. בא אחד או שניים והצית את האש כמו שדה קוצים".

המנכ"ל סולומון, נשאל בדיון על מבנה הארגון והשיב: "היום יש לנו שבעה מחוזות, אם אני לא טועה. סליחה, חמישה". גם ניסיונות היועצת המשפטית של הוועדה לקבל נתונים ברורים על היקף הגבייה לא צלחו. נציגי ההתאחדות סירבו למסור מספרים מדויקים ושלפו נתונים מהטלפון הנייד, שלא תאמו את הסכומים שעליהם דיברו בעלי העסקים.

כשההתאחדות ביקשה להעלות לדיון "עד מרוצה" מהשטח - יעקב מנס, שהוצג כבעל עסק בתחום המתכות - התברר כי מדובר למעשה בנושא תפקיד בארגון, יו"ר ענף המתכת.

נציג ההסתדרות הכללית שנכח בדיון ביקש להרחיק את הארגון מהסערה והבהיר: "הדיון כאן הוא לא על ההסתדרות, לא תנצלו דיונים בכנסת כדי לדבר נגד ההסתדרות". נזכיר רק שההסתדרות היא זו שחתמה על ההסכמים הקיבוציים עם התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה.

שיחה שקיימנו עם מנכ"ל ההתאחדות, רונן סולומון, מעלה שאלות על אופן התנהלות הארגון. "הגבייה נעשית בצורה מסודרת. תמיד יש שיחה ראשונית. הפקידה שלנו מתקשרת לעסק ומציעה לו להיות חבר. אם הוא לא רוצה, אז יש את חוק ההסכמים הקיבוציים שמקנה לנו את הסמכות לגבות מבעל העסק כסף. אם צריך, אנחנו מפחיתים את הסכום. היה לי מקרה של עסק של ניצול שואה, או שהבן של בעל העסק נפגע בעזה, אז ויתרתי לגמרי".

ומה אתם עושים בתמורה? בעל עסק לאריזות טוען שלא עשיתם שום דבר בשבילו.
"יש פעילות שלמה. אנחנו מנהלים מלחמה שלא יכנסו לכאן אריזות וקרטונים מסין, נשכבנו על הגדר".

על מה דרשתם ממנו 20,000 שקל?
"על שבע שנים שלא שילם. הצענו לו לשלם עבור השנה הנוכחית ולא לריב".

כמה חברים יש בהתאחדות?
"מנכ"ל לא עושה ספירת מלאי יומית. צריך לבדוק".

ועל כמה עסקים אתם חולשים, מה פוטנציאל הגבייה שלכם?
"לא יודע".

אז איך אתם יודעים ממי לגבות כסף?
"נגיד שאני הולך ברחוב ורואה שמישהו פתח מספרה, אנחנו פונים אליו".

יש לך אנשים שמסתובבים ברחוב ופונים לבעלי עסקים?
"לא... היום הכל באינטרנט. לא צריך ללכת ברחוב".

מאז שנכנסת לתפקיד, לכמה אנשים הגעת?
"להרבה. אני לא יכול לדעת אם מישהי פתחה מספרה בבית, אבל אם אשתי הולכת למספרה או חברות שלה - אני יודע".

זאת אומרת שיכולה להיות מספרה בערבה שלא תדע עליה ולא תגבה ממנה כסף?
"נגיע לכולם. יש לנו מחלקת גבייה".

כמה עובדים יש בה?
"עובדת אחת".

כאן המקום להדגיש שלפי החוק, הגבייה חייבת להיות שוויונית מכל בעלי העסקים בענף, ולא באופן מקרי. דוד קסטל, נשיא לשכת המסחר והתעשיה במחוז צפון, יוצא נגד המנגנון הקיים. "אין אח ורע בעולם לגביית דמי טיפול ארגוני", הוא אומר. "בוודאי לא לגביית דמי טיפול ארגוני על בסיס הסכמים קיבוציים שנחתמו מעל ל־40 שנה.

"החברות בלשכה היא חברות וולונטרית. אנחנו בעד תחרות חופשית. הסדר שיאפשר בחירה חופשית של המעסיק היכן הוא רוצה להתאגד, באותה מידה שיש לעובד את אותה בחירה. תשלום דמי טיפול ארגוני נקבעו בתקנות אנכרוניסטיות מלפני 50 שנה. אין דוגמה כזאת בעולם. הדרישות הוגשו בהסתמך על הסכם קיבוצי משנת 1984, הסכם שהפך להיות ללא רלוונטי למעסיקים ולעובדים".

במקביל לפנייה לשר העבודה, יריב לוין, על מנת שיבדוק את התנהלותה של ההתאחדות, הגיש ח"כ גינזבורג, הצעת חוק שאמורה להסדיר מחדש את אופן גביית דמי הטיפול מעסקים. על פי ההצעה, גביית דמי הטיפול תתאפשר במגבלת זמן ברורה. לא ניתן יהיה לדרוש דמי טיפול אם חלפו יותר משבע שנים מהיום שבו נכלל הענף בצו ההרחבה, כדי למנוע מצב שבו מעסיקים מקבלים דרישות מאוחרות ובלתי צפויות ובלתי מוצדקות.

דרישת התשלום תצטרך להישלח מדי שנה ולכלול פירוט של סכום החיוב ואופן חישובו, וכן פירוט של חובות עבר, אם קיימים. במקביל, הארגון יחויב לפרסם באתר האינטרנט שלו מידע על פעילותו בענף, השירותים שהוא מעניק והפעולות שביצע בפועל גם לטובת המעסיקים. דמי הטיפול יחושבו לפי מספר העובדים המועסקים בתחילת השנה, ויוגבלו בתקרה שיקבע שר העבודה. בכל מקרה לא ניתן יהיה לגבות יותר ממחצית מדמי החבר.

בנוסף מעסיקים של פחות מעשרה עובדים לא יחויבו כלל בתשלום, וכך גם מעסיקים החברים בארגון מעבידים אחר העוסק בפועל ביחסי עבודה קיבוציים. עסקים חדשים ייהנו מפטור בחמש שנות פעילותם הראשונות, כדי להקל על עסקים בתחילת דרכם. ההצעה הונחה על שולחן הכנסת. במשרד העבודה מתכוונים לטפל בסוגייה הבוערת הזאת בהקדם.

"התאחדות המלאכה והתעשייה הוקמה בשנת 1908 לטובת קידום בעלי המלאכה בישראל (פלשתינה דאז). במשך 118 שנה התאחדות המלאכה והתעשייה פועלת לקידום האינטרסים של עסקים בישראל. חוק הסכמים קיבוציים והתקנות מכוחו מסדיר הסכמים שנערכים בין ארגוני עובדים לארגוני מעסיקים, לרבות זכויות וחובות של כל ארגון (חקיקה דומה קיימת במרבית מדינות העולם המערבי). בסמכותו של שר העבודה להוציא צו הרחבה (או לא להוציא צו הרחבה) לכל הסכם קיבוצי שנחתם במשק.

"בהתאם לחקיקה זאת, פועלים התאחדות התעשיינים, התאחדות הקבלנים, התאחדות המלונות, איגוד לשכות המסחר, התאחדות חברות השמירה, התאחדות המוסכים, התאחדות אולמות האירועים, התאחדות חברות הניקיון - לרבות התאחדות המלאכה והתעשייה. כל התאחדות פועלת לקידום אינטרסים של חבריה.

"כדי למנוע תופעה בה רק חלק מהעסקים משלמים לארגון שמקדם את האינטרסים שלהם, בעוד שאחרים לא משלמים אבל נהנים מפירותיהם של אלו ששילמו, קבע המחוקק מנגנון תשלום של דמי טיפול ארגוני.

"התאחדות המלאכה פועלת רבות לקידום בעלי מלאכה ומפעלי תעשייה קטנים ובינוניים, שנדרסים כל הזמן ברגולציה, בין אם מול מכון התקנים, נציבות כיבוי אש, רשויות מקומיות, חקיקה בכנסת ובממשלה. בזכות פעילות התאחדות המלאכה והתעשייה, מפעלים רבים יכלו לעבוד בתקופת הקורונה ובזמן מלחמה חברות ברזל ועם כלביא, לרבות מאבק אותו ניהלנו מול משרד האוצר לפצות עסקים שהיו סגורים בתקופה זאת.

"בשנת 2022 שר העבודה (דאז, חיים כץ) תיקן את החקיקה, כך שעסק שלא מרוצה מפעילות התאחדות אליה הוא שייך, יכול לעבור להתאחדות אחרת שיש לה צו הרחבה. לכן, אף עסק בישראל לא כבול להתאחדות המלאכה והתעשייה. מרגע שארגון מעסיקים אחר יעביר אישור חברות של אותו עסק, החקיקה מונעת מהתאחדות המלאכה והתעשייה לפנות בדרישת תשלום דמי טיפול ארגוני. אשר על כן, התאחדות המלאכה והתעשייה מציעה לכל עסק לשלם את דמי החבר לארגון אליו הוא שייך, או לעבור לארגון מעסיקים אחר, כפי שעושים זאת עשרות אלפי עסקים בישראל.

"התאחדות המלאכה ותעשייה מזמינה את כלל בעלי המלאכה לפנות אליה בכדי לקבל עדכונים שוטפים שרלוונטיים לעסקים, לקבל ייעוץ משפטי בדיני עבודה, דיני הגנת הסביבה, עזרה בהשגות מול רשויות מקומיות, בכללם ארנונה, היטל שמירה, אגרת שילוט, אגרת פינוי אשפה וכדומה. לא בכדי אלפי עסקים בישראל חברים עשרות שנים בארגוני המעסיקים (חלקם מעל 100 שנות חברות בהתאחדות)".

תגובת ההתאחדות לנושא המשכורות: "כלל העמותות בישראל מחוייבות לפרסם את 5 עלויות השכר הגבוהות ביותר בעמותה + מספר עובדים בעמותה (בניגוד לחברות פרטיות שלא מחויבות, על עמותות החילו הוראות כמו חברות ציבוריות שנסחרות בבורסה). הגם זאת, בניגוד לחברות ציבוריות, עלויות שכר מעסיק בעמותה הינן בתוספת 7.5% מס שכר שמועבר לרשות המיסים (כמובן בתוספת הפרשות פנסיוניות לעובדים כמחוייב בחוק). בהתאם, גם העמותות של התאחדות המלאכה והתעשייה מגישות לרשם העמותות את הדיווח הנדרש, לרבות עלויות שכר של עובדי העמותה. יש במדינת ישראל אלפי עמותות, כך שניתן בקלות לצפות באתר משרד המשפטים בעלויות שכר המעסיק עבור עובדיהם".