טיול שגרתי עם הכלבה הסתיים בפיצוי כספי משמעותי לאחר שעוברת אורח הותזה במים באופן פתאומי ומשפיל. בתביעה שהוגשה לבית המשפט השלום בראשון לציון תיארה התובעת כי בעת שחלפה ליד בית הנתבע הוא הרטיב אותה עד שהייתה "ממש ספוגה". לטענתה למרות שניסתה להתרחק מהמים ש"עפו לכל כיוון" האיש כיוון את הצינור מחצר ביתו לעברה במכוון, סירב להתנצל ואף חזר על המעשה שוב.
עוד צוין כי הוא ליווה את ההרטבה באמירה בוטה "יש לך חולצה לבנה, מעניין מה יש מתחת".
בתביעתה, שהוגשה לבית משפט השלום בראשון לציון, נכתב כי התנהלותו מהווה אירוע תקיפה והטרדה מינית תוך שהיא מפרטת פגיעה בביטחון האישי ונכות נפשית בעלת השלכות מתמשכות על תפקודה, למרות שאין בין השניים היכרות מוקדמת.
מנגד הנתבע כפר באחריות וטען כי "ככל שמים פגעו בתובעת מדובר באירוע מקרי ואגבי ללא כוונה לפגוע, שהתרחש במסגרת משחק מים בחצר ביתו". לדבריו, דוד שלו שהתארח אצלו יצא לעשן בחזית הבית, וכי כמעשה שטות הוא יצא אחריו עם צינור מים והשפריץ עליו.
לשיטתו, הוא לא הבחין בתובעת כמי שנפגעה מהמים, וכי ככל שמים הגיעו אליה - מדובר היה בתוצאה לא מכוונת של התזה כללית, ולא בפעולה יזומה כלפיה. כך הוא סיפר: "יצאתי אליו, כל הזמן אנחנו מציקים אחד לשני, השפרצתי עליו מים בצורה אקראית, בדיוק לזה, לא ראיתי את הבחורה, לא כלום, בדיוק היא עברה, ואני נכנסתי ישר פנימה. לא שמעתי את השיח ביניהם בכלל. לא הייתי נוכח, לא היה לי קשר עין איתה, נכנסתי חזרה פנימה, וגם כשהוא חזר פנימה, הוא לא אמר לי שהיה ביניהם שיח. רק אחרי שקיבלתי את התביעה, זה מה שנהיה".
"מגע פיזי" אינו מוגבל למגע ישיר ביד או בגוף
ואכן, נהיה. השופט ניר גנצ'רסקי קיבל את עמדת בא כוחה עו"ד שלמה בן כהן ופסק כי הנתבע עשה שימוש מכוון בכוח כלפי התובעת, ללא הסכמתה, באופן שפגע בגופה, בכבודה ובאוטונומיה שלה על גופה - מה שמהווה עוולת תקיפה.
לדבריו, "די בשימוש מכוון בכוח, אף אם אינו גורם חבלה פיזית של ממש, כדי למלא את יסודות העוולה". בנוסף, הובהר כי המונח "מגע פיזי" אינו מוגבל למגע ישיר ביד או בגוף, אלא כולל גם מגע באמצעות חפץ או אמצעי, לרבות מים, מקום שבו המגע אינו רצוי ואינו מוסכם.
לצד זאת, בקשתה להכיר באירוע כהטרדה מינית נדחתה, היות ומדובר על הרחבת חזית אסורה, כלומר - כלל המשפטי המונע מבעל דין להעלות טענה או עובדה חדשה שלא הופיעה בכתבי הטענות המקוריים ובכך להפתיע את הצד השני בחריגה מגבולות המחלוקת שנקבעו מראש.
מומחה בתחום הפסיכיאטריה שמונה על ידי בית המשפט ציין בחוות דעתו כי התובעת סובלת מסימפטומים נפשיים הכוללים חרדה, הפרעות שינה, פלשבקים, הימנעות מיציאה לבד מהבית, ירידה בהנאה ובתפקוד החברתי, וכן מרכיבים דיכאוניים.
בסיכומו של ההליך חייב בית המשפט את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 95,000 שקלים. סכום זה משקלל נזקים עבור כאב וסבל בגובה 40,000 שקלים והפסדי השתכרות ופנסיה בעתיד בסך 40,000 שקלים נוספים. בנוסף נפסקו לתובעת 10,000 שקלים בגין הוצאות רפואיות ונסיעות וכן 5,000 שקלים עבור עזרת צד ג.
עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של ועדת משפט בלשכת עורכי הדין מציין כי פסק הדין מעביר מסר נחרץ נגד גילויי אלימות יומיומיים שנראים לכאורה זניחים. "החלטת בית המשפט קובעת כי פגיעה באוטונומיה על הגוף היא ערך מוגן וכי גם מגע כפוי שאינו מותיר חבלה פיזית נחשב לתקיפה המולידה אחריות נזיקית".
לדבריו - המסקנה ברורה זלזול במרחב האישי של הזולת והתנהגות פוגענית במרחב הציבורי עלולים להסתיים בחיוב כספי כבד. זו תזכורת לכך שהחוק מגן על תחושת הביטחון של עוברים ושבים מפני פעולות משפילות ומכוונות גם ללא פציעה גלויה לעין".