נפגעי נפש שמגיעים כדי לקבל טיפול באגף השיקום במשרד הביטחון, מקבלים לא פעם עצה פרקטית.
"לכו לחדר מיון ותאיימו בהתאבדות. אם לא, תחכו שבועות עד שהעובדת הסוציאלית תתפנה אליכם".
ככה נראית כיום נקודת המפגש הראשונה של חלק מהנפגעים עם מערכת שאמורה ללוות אותם בשיקום הנפשי. גורמים המעורים בפרטים אומרים כי המחסור החריף בעובדים סוציאליים באגף השיקום, שהחמיר מאוד מאז פרוץ המלחמה, דוחף את המערך כולו אל סף קריסה. זו גם הסיבה שבגינה הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה ממוקד באגף, לראשונה לא על רקע שכר אלא על רקע תקינה ועומסי עבודה קיצוניים.
היום התקיים דיון בוועדת הבריאות בנושא המענים הטיפוליים לנפגעי פוסט טראומה במלחמה.
"כמה צריכים להתאבד כדי שתפקחו את העיניים שלכם ולא תהנהנו לי בראש?", אמרה בדיון סתיו סויסה המתמודדת עם פוסט טראומה. "כמה כדי שתקומו תעיפו שולחנות באגף? אני צריכה למות? היא צריכה למות? מספיק דם נשפך. לא צריך ועדות שמזיינות את השכל, צריך להתחיל לפעול".
עובד אחד על אלף נפגעים
עד פרוץ המלחמה טיפל עובד סוציאלי אחד בכ-250 נפגעים. כיום, כך נטען, היחס עומד על עובד סוציאלי אחד לכ-1,000 חיילים פגועים. כאן המקום להסביר כי העובדת הסוציאלית היא הדמות שמובילה ומכוונת את כלל מערך הטיפול, וכאשר העומס מגיע לממדים הנוכחיים, אין כל אפשרות להגיע לכלל המטופלים או להעניק להם ליווי מותאם.
המחסור בכוח אדם יוצר מציאות שבה נפגעים שמבקשים סיוע נפשי אינם מצליחים להיכנס למסלול טיפול מסודר. יש מקרים שבהם מי שמגיע לבקש עזרה מקבל מענה חלקי בלבד, לעיתים תרופתי, ללא טיפול נפשי רציף. התוצאה היא החמרה במצבם של המטופלים ושחיקה קיצונית בקרב המשקמים עצמם, העובדים בתת־תקינה מתמשכת.
הדרישה הראשונית היא להתחיל בקליטה של כ־200 עובדים, בעיקר עובדים סוציאליים
לדברי גורמים המעורים בפרטים, מדובר בכשל מתמשך שהחריף מאז המלחמה.
"לפני המלחמה היה איציק סעידיאן אחד. אנחנו בדרך לעשרות ואולי מאות של איציק סעידיאן. הפוסט טראומה היא עניין תהליכי. היא מחמירה כשאין טיפול מיטבי ומיידי, זה מתדרדר. מדובר במשפחות, בילדים".
ההסתדרות דורשת חיזוק מיידי של התקינה ובראשה קליטה מיידית של עובדים סוציאליים. לפי הנתונים שבידי הוועד, במשרד הביטחון מועסקים כיום כ־1,500 פרילנסרים, שחלקם הגדול לא ברור מה תפקידם, בעוד שאגף השיקום זקוק לכ־600 תקנים ייעודיים. הדרישה הראשונית היא להתחיל בקליטה של כ־200 עובדים, בעיקר עובדים סוציאליים.
עוד מדגישים שם, שלא מדובר במאבק על שכר. העובדים כפופים להסכמי המסגרת, והמאבק מתמקד ביכולת הבסיסית לתת טיפול שיקומי ראוי. באגף השיקום, כך אומרים גורמים המעורים בפרטים, עובדים אנשים שמבצעים שליחות יומיומית תחת עומס בלתי אפשרי. בלי תוספת תקנים ופתרון עומק, מזהירים שם, המערכת לא תצליח לעמוד במשימה.