בכל הקשור למיסוי ושירותים מהמדינה, היצור היחיד במדינות ה-OECD שיותר פראייר מהישראלי הממוצע, זו הישראלית הממוצעת. והיצורה הכי פראיירית ב-OECD זו האישה החרדית הישראלית הממוצעת.
אבל בוא נתחיל בהתחלה. עוד לפני שהממשלה - הטפילית-מגזרית-מושחתת (לפי מדד השחיתות העולמי), שאחראית על השבעה באוקטובר ולא משחררת מצינור ההכנסות הראשי שלה, הציבור הישראלי - השתלטה על חיינו, אנחנו פיגרנו מאחורי מדינות דומות לנו בכל מה שקשור להכנסות ממיסים.
בשנת 2023 משקל הכנסות המדינה ממיסים מהתוצר בישראל היה 29.8% בהשוואה ל34.1% בממוצע במדינות ה-OECD, כאשר משקל ההכנסות ממיסים ישירים עמד על 18.6% בהשוואה ל-22.6% ב-OECD, ומשקל ההכנסות מיסים עקיפים (מע"מ למשל) היה 11.3% בהשוואה ל-11.4%.
מאז המע"מ, כאמור, עלה גם בגלל שצריך לממן 7.6 מיליארד שקל לפחות לישיבות ומאחזים בעוד שהמשרתים בצבא, שרובם - בניגוד למשתמטים - משלמים מיסים, צריכים לשלם גם על זה.
וזה רק הולך להחמיר בשנים הקרובות. השבוע פורסם שהגירעון בתקציב המדינה הגיע בסוף ינואר ל-4.9% (כ-104.5 מיליארד שקלים) - גידול של 0.2% מסוף דצמבר בעיקר בגלל ירידה של כ-6% בהכנסות המדינה ממיסים בינואר השנה ביחס לשנה שעברה.
עכשיו, צריך לומר שלפי סקרים תחושת חוסר הצדק שמרגישים כאן בישראל נובעת בעיקר בגלל שיש מגזר חרדי, שהמגזר היהודי-לא חרדי צריך לסחוב על גבו העמוס גם ככה (וזה נכון מאוד) אבל בשאר המקומות התסכול מופנה בעיקר לחוסר השוויון החברתי (פערים בין עשירים לאחרים), שתלוי הרבה מאוד במיסוי.
בישראל מדד ג'יני לאי שוויון גבוה משמעותית מהממוצע ב-OECD, כלומר, הפערים הכלכליים בישראל גדולים יותר ולכן כל מדיניות המס בישראל צריכה להשתנות לטובת רוב האוכלוסייה. ובמיוחד ליותר מ-50% מהאוכלוסייה - הנשים הישראליות.
בנושא זה מרכז אדוה פרסם אתמול מחקר חדש - ראשון מסוגו בישראל - על מיסוי ומגדר.
מדובר בניתוח מגדרי של מדיניות המס בישראל מאת ד"ר יעל חסון, ד"ר מירי אנדבלד-סבג וירון הופמן-דישון. המחקר בחן את מערכת המס בישראל מנקודת מבט מגדרית ומראה כיצד מדיניות המס, אף שהיא מנוסחת לכאורה באופן ניטרלי, משפיעה באופן שונה על נשים וגברים.
לפי המחקר הפחתות המס שהונהגו בשני העשורים האחרונים היטיבו בעיקר עם גברים בעלי שכר גבוה. במהלך שני העשורים האחרונים, הרוויחו גברים ברמות שכר גבוהות מהפחתות המס כ-3,270 שקל בממוצע לחודש, לעומת נשים ברמות שכר גבוהות, שהרוויחו כ-2,700 שקל. יש לציין שחלקם של הגברים בקבוצת השכר הגבוה גבוה פי שניים מזה של הנשים.
גם ברמות השכר הבינוניות הפער קיים. גברים הרוויחו כ-1,100 שקל לחודש ונשים כ-950 שקל. עובדים ועובדות שמשתכרים שכר נמוך, הרוויחו מעט מאוד, אם בכלל, מהפחתות המיסים - בממוצע 144 שקל ו-107 שקל לחודש בהתאמה. יש לציין ששיעורן של הנשים מקרב מקבלי שכר נמוך עומד על כ-65%.
במחקר הראו גם שהטבות מס ליחידים מעמיקות פערים מגדריים - הטבות כגון נקודות זיכוי בגין ילדים, הפקדות לקרנות השתלמות וזיכוי לתושבי אזורי פיתוח מוענקות דרך מערכת המס ומיטיבות בעיקר עם בעלי הכנסות גבוהות - רובם גברים. כך למשל נהנים גברים מ-64% מסך ההטבה להפקדות לקרנות השתלמות, ומ-75% מסך ההטבה לתושבי אזורי פיתוח (כמו כן, גברים מקבלים 59% מהטבות המס בגין ילדים - הטבת מס שפעם היתה לנשים בלבד).
על פי הניתוח של משרד האוצר, בשנת 2025 נשים נהנו מהטבה שנתית בשווי 5.65 מיליארד שקל, בהשוואה לגברים שנהנו מהטבה בשווי 8.05 מיליארד שקל. שוב, חשוב לכותבי המחקר להדגיש כי הוספת נקודות זיכוי לגברים מגדילה אמנם את הכנסת המשפחה אך גם מגדילה את הפער הכלכלי בין גברים ונשים במשק הבית (שלזה יש גם השלכות לגבי החופש הכלכלי של נשים בישראל).
באופן כללי, נתוני מנהל הכנסות המדינה מראים כי בעוד שכ-48% מסך הגברים אינם מגיעים לסף המס, השיעור המקביל בקרב נשים מגיע לכ-68%. חישוב המציג את שיעור העובדים.ות שהכנסתם.ן אינה מאפשרת מיצוי הטבות המס לפי מגדר ומצב משפחתי מראה כי אף שחלק מהטבות המס מיועדות במיוחד למשפחות עם ילדים, נשים רבות אינן נהנות מהן בפועל בשל הכנסה נמוכה שאינה מגיעה לסף המס, וזאת בעיקר בקרב נשים חד הוריות ואימהות לילדים צעירים.
יש לציין כמה דברים נוספים שאפשר לראות במספרים הגדולים שקיימים ממחקרים של ה-OECD ובכלל.
- מספר השעות השבועיות שבעלי שכר מינימום כאן בישראל, צריכים לעבוד כדי לטפס מעל קו העוני, עומד על 33 שעות שבועיות. זאת בעוד שבמקומות יוון (27 שעות), פורטוגל (31 שעות) ואפילו טורקיה (22 שעות) אפשר לעבוד פחות במינימום כדי לעבור את סף העוני. זה רלוונטי במיוחד לנשים - בעיקר במגזר החרדי.
- לפי מחקר אדווה, המע"מ פוגע במיוחד בנשים - משקלם הגבוה של מיסים עקיפים בישראל, ובראשם המע"מ (18%), מטיל נטל כבד יותר על משקי בית בעלי הכנסות נמוכות. נשים, המפנות חלק גדול יותר מהכנסתן לצריכת מוצרי יסוד כמו מזון, בריאות וחינוך, נושאות בנטל מס גבוה יותר באופן יחסי.
המחקר של אדווה מדגיש כי מדיניות מס שאינה מביאה בחשבון את המבנה המגדרי של שוק העבודה ושל חלוקת ההכנסות, מנציחה ואף מרחיבה פערים קיימים. מנגד, מערכת מס פרוגרסיבית ורגישה למגדר יכולה להיות כלי מרכזי בצמצום אי-שוויון, בחיזוק השירותים החברתיים ובהבטחת עצמאות כלכלית לנשים.
המסמך גם מציע שורה של המלצות מדיניות, ובהן: העדפת מיסוי ישיר על פני מיסוי עקיף; העלאת מס ההכנסה במדרגות הגבוהות ויצירת מדרגה נוספת בקצה העליון; התאמת מענק העבודה כך שיינתן על בסיס הכנסה אישית ולא משפחתית; חיזוק המיסוי על הון ועל תאגידים; ובחינה שיטתית של השפעות מגדריות בכל שינוי במדיניות המס.
"מיסוי הוא אחד הכלים המרכזיים שבידי המדינה למימון שירותים ציבוריים ולצמצום אי-שוויון" אומרת ד"ר יעל חסון, מנכ"לית מרכז אדוה וממחברות המחקר. "אולם בישראל, על רקע שנים של מדיניות מיסוי נמוך, העדפת מיסים עקיפים ונסיגה ממיסוי פרוגרסיבי של הון וחברות, נפגעת יכולתה של מערכת המס לקדם שוויון חברתי - ובפרט שוויון מגדרי. נשים, המשתכרות פחות, צוברות פחות הון ונושאות בנטל גבוה יותר של עבודת טיפול ללא שכר, תלויות יותר בשירותים ציבוריים ולכן נפגעות יותר ממדיניות מס שאינה רגישה להיבטים אלו".
מה הסיכוי שהממשלה הכי דתית, שמרנית שמלאה בגברים עשירים כקורח תיקח בחשבון את המספרים המאוד ברורים האלה? אפסי.
ולכן, ההמלצה הפוליטי-ריאלית היא לשנות את חוקי הבחירות בישראל לכך שלא תהיה כניסה לכנסת למפלגות עם גברים בלבד. שעל זה יהיה הדיון. כן, הרציונל צריך להיות ברור: מדינה דמוקרטית לא יכולה לאפשר למפלגה אנטי-דמוקרטית, שאוסרת על נשים להיבחר לשורותיה להיבחר לפרלמנט שלה. האם זה יפגע במפלגות החרדיות? בהחלט. אבל זה אולי יגרום לכך שהפוליטיקאים החרדים יפסיקו לפגוע בנשים החרדיות. וזה גם, בסופו של דבר, יכול לגרום גם לשינוי החשוב בשיטת המיסוי בישראל.