"הסל של ישראל" הפך לבדיחה, עד שהגיעו המחירים

פעם "הסל של ישראל" היה שם נרדף לסקרים שערכו העיתונים הגדולים, לפני פסח וראש השנה, ברשתות הקמעונאיות. איפה כדאי לקנות, איפה הכי זול, ומי מציע את הסל הכי אטרקטיבי. באיזשהו שלב ניכס לעצמו רמי לוי את "הסל של ישראל", כשמיתג את עצמו כרשת הזולה במדינה. ואז, לפני חודש, הפך "הסל של ישראל" לבדיחה. או מדויק יותר, לעוד בדיחה על חשבונו של שר הכלכלה, ניר ברקת.

התקשורת אוהבת ללעוג לברקת, והוא מספק לה סיבות בשפע. לא רק בגלל שהוא לא שייך לזן הפוליטיקאים התוקפניים, שנועצים שיניים במי שמעז לצאת נגדם ומטנפים עליו טוב טוב, קל להתנפל עליו. חוץ מהחנוניות שהוא מפגין, במהלך הקדנציה שלו הוא הצליח לעשות כל כך הרבה טעויות מטופשות, שרק הזמינו ביקורות מוצדקות.

אם זה האישור התמוה לרשתות להפסיק לסמן מחירים במלחמה, שהפך את אי סימון המחירים למכת מדינה, אם זה מיזם המדבקות השחורות, שסימנו מוצרים של חברות שהעלו מחירים ונועדו לעודד את הצרכנים להחרים אותן, ואם זה הפניות לחברות שיתחייבו לא להעלות מחירים, התחייבויות שלא החזיקו מים.

לפני חודש הגיעה ההברקה של "הסל של המדינה". מכרז בין הרשתות, שהגדיר סל של מאה מוצרים פופולריים, ומי שתציע את המחיר הנמוך ביותר עבור הסל כולו תזכה בקמפיין פרסומי בסך 25 מיליון שקלים למחצית השנה הראשונה, וסכום דומה למחצית השנה השנייה.

הרעיון נשמע לא אפוי עד הסוף, כמו רעיונות אחרים של השר. המיזם ספג ביקורת מצד משרד הבריאות על כך שהסל מכיל מוצרים לא בריאים, עתירי סוכר ושומן, מצד התקשורת על חיזוק המונופולים, ומצד רשתות השיווק הגדולות, שבחרו לא להשתתף בטענה שמדובר במניפולציה שיווקית ריקה.

ברקת לקח צעד אחורה ותיקן את התמהיל, כשגם הוא לא היה להיט. הרי, באותה מידה, אפשר היה לתת שמות של קטגוריות, כמו פסטה 100 גרם, ולאפשר גם ליצרנים קטנים להתחרות במחיר. אחר כך התברר שאף רשת לא ניגשה למכרז של המדינה. ברקת מיהר לכנס את הרשתות כדי לפתות אותן לגשת אליו, תוך התבזות של מי שחשב שכולם ישתתפו במסיבה, ומצא את עצמו בפוזיציה של "הקיץ של אביה".

כל המהלך הזה לווה בהכרזות פומפוזיות על תחרות עזה בין הרשתות, שתביא לירידת מחירים דרמטית, כיוון שכולן יאלצו ליישר קו עם מחירי הסל. במקום להנמיך ציפיות ולהסביר שמספיק שתהיה רשת אחת שתיגש ותוריד מחירים, נוצר הרושם שיהיה שם קרב בוץ. הציטוטים שיצאו מאותה ישיבה, והוכיחו, לכאורה, את חוסר החשק והעניין שיש לרשתות במכרז שנכפה עליהן, רק הגבירו את המבוכה.

אתמול היה השיא. כדי לבנות את המתח, נאמר לעיתונאים שהזוכים נבחרים בחדר מבודד, ושעוד מעט יתפרסמו התוצאות. מה שקרה בפועל היה הוספת דאחקה על בוז. התברר שרק רשת אחת ניגשה למכרז, רשת קרפור, והיא גם זאת שזכתה בו. התקשורת חגגה על חשבונו של שר הכלכלה, כמו שרק היא יודעת, ובצדק. במסיבת העיתונאים שערך מיד אחר כך, הוא עבר זובור שזכה לו ביושר, בגלל האופן העקום שבו בחר לנהל את המכרז הזה.

ועכשיו, בואו ננקה רעשים, ונגיע לעיקר. עם כל הכבוד למי שהגה את התוכנית, לאחיו של ברקת, אלי ברקת, ולבכירים לשעבר בשוק המזון שכבר לא רלוונטיים לכלום, זה לא מעניין. גם לא מעניין שרמי לוי החליט לא לגשת למכרז, וגם לא ויקטורי ושופרסל.

מה שכן מעניין הוא שקרפור תמכור סל של 112 המוצרים הכי נמכרים ב-30 אחוז פחות, במקום ב-1,400 שקלים, במחיר של כ-1,098 שקלים בלבד.

ואיך אני יודעת שכולם יישרו איתה קו? כי רמי לוי בעצמו אמר, בהודעה שהוציא, שהוא יהיה זול מהסל של הזוכה. כשניסיתי להבין למה לא ניגש למכרז, אם הוא מתכוון להוזיל את המחירים בכל מקרה, לא זכיתי לתשובה ממנו.

גם התחזיות הקודרות על כך שקרפור תיפגע מההוזלה הזאת, ושתהפוך לטרף קל לספקים, פחות מטרידות אותי. זאת הבעיה שלהם, לא של הצרכן. ואם, כמו שקובעים המומחים, הרשת תעלה מחירים של מוצרים אחרים, שיהיה לה בהצלחה. הצרכן ידע לקנות אצל מי שייתן לו את המחיר הטוב ביותר.

ברקת הצליח לעשות את כל הטעויות האפשריות ב"סל של ישראל". אז מה. מה שחשוב הוא השורה התחתונה. לצרכן הישראלי תהיה סוף סוף אופציה לשלם פחות בקופה. גם אם זה עולה לקופה הציבורית 50 מיליון שקלים בשנה, ההקלה ביוקר המחיה לצרכנים, ובטח לאלה שמתקשים לסגור את החודש, שווה את זה.