נציב שירות המדינה הולנדר הגיב במכתב חריף לטיוטת המבקר; גולדברג הוסיף הערה לדו"ח הסופי

נציב שירות המדינה, עו"ד שמואל הולנדר, שיגר למבקר המדינה, שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג, מכתב כה חריף בעקבות הטיוטה של דו"ח המבקר על נציבות שירות המדינה שנשלחה להולנדר לתגובה מוקדמת, עד שהמבקר החליט להעיר על כך בדו"ח שלו.



גולדברג כתב בדו"ח, שהולנדר "מצא לנכון להשתלח במשרד מבקר המדינה". וכך כתב הולנדר למבקר: "לא אתן למשרד מבקר המדינה לפגוע, שלא כדין, במוניטין שצברתי בלמעלה מ-32 שנות שירותי הציבורי, על לא עוול בכפי ובשל החלטותי המקצועיות, הן כמנהל והן בתוקף סמכותי כנציב שירות המדינה, ורק מפני שמאן דהוא במשרד מבקר המדינה החליט למצוא פגמים וליקויים בכל מחיר, ולו במחיר האמת". הולנדר הדגיש את המלים "בכל מחיר". נראה כי השופט גולדברג החליט לפעול כפי שפעל, בעיקר כדי להדוף על הסף התקפה על מוסד המבקר בידי נושא משרה רמה שמשרדו אמור לשמש דוגמה לעובדי שירות המדינה בדרך תפקודו.



דו"ח המבקר בודק את הטיפול בהליכי המשמעת נגד עובדי מדינה על ידי כמה משרדי ממשלה ובייחוד על ידי נציבות שירות המדינה. הדו"ח מצביע על פגמים רבים באופן היישום של המלצות ועדת קרמניצר על ידי הנציבות. הוועדה בראשות המשפטן מרדכי קרמניצר מונתה ב-1995 על ידי שרי האוצר והמשפטים כדי לבדוק את הטיפול המערכתי במשמעת בשירות המדינה וסיימה את עבודתה ב-1998. היא פירסמה דו"ח מפורט שהצביע על הפרות משמעת והמליץ על שינויים יסודיים בטיפול בנושא.



המבקר מציין, שרק המלצה אחת של ועדת קרמניצר - להרחיב את יחידות המשמעת בנציבות שירות המדינה, יושמה במלואה. הנציב הורה באמצע שנת 2000 על הפיכת יחידת התביעה והמשמעת לשתי יחידות עצמאיות: אגף החקירות ואגף התביעות. אך המבקר מעיר שגם לאחר ההפרדה נותרו שני האגפים כפופים לגורם אחד - הנציב, בניגוד לפסיקת בג"ץ מ-1991 שבה נאמר שראוי להפריד מוסדית בין הגוף החוקר לגוף התובע. המבקר מציין כי לאחר שממצאי הביקורת הועברו לנציב, הוא הודיע על פיצול נוסף, לשניים, של כל אחד משני האגפים וכן על מינוי סגן נציב לענייני משמעת ומינוי גורם בכיר בפרקליטות המדינה לטיפול בנושאי משמעת.



המבקר מצא שהמערכת הממוחשבת בנציבות שירות המדינה אינה מספקת נתונים אמינים ועקביים על שלבי הטיפול בתיקים ביחידות המשמעת. כתוצאה מכך, קבע, אין מידע מרוכז על היקף הפרות המשמעת, אין כלים מתאימים לבקרה ולמעקב אחרי שלבי הטיפול בתיקי המשמעת ויעילות הטיפול, ואי אפשר לבדוק אם יש מתאם בין תוספת כוח האדם לבין שיפור האכיפה. מנתוני הנציבות אמנם עולה שבשנים 1991-2001 קוצר משך הטיפול הממוצע בתיק משמעת בהשוואה ל-1998, כותב המבקר. אך הוא מוסיף שטיפול אגף התביעות בכמה תיקי משמעת שנבדקו נמשך זמן רב, עד שנתיים וחצי, דבר שהביא לביטול תובענות עקב התיישנות.



המבקר מצא עוד שעד למועד סיום הביקורת, בספטמבר 2002, לא נקבעו הנחיות ונהלים בנושאים רבים בתחום המשמעת: נוהלי עבודה משותפים לנציבות, לפרקליטות המדינה ולמשטרה; הנחיות למשרדי הממשלה בנוגע לטיפול בתלונות ובחשדות להתנהגות בלתי הולמת של עובדים; נהלים לעבודות יחידות המשמעת בנציבות ובייחוד אגף התביעות.



"בהעדר נהלים כאמור נפגעת איכות הטיפול ויש שהליך המשמעת מתמשך זמן רב מהסביר, על כל המשתמע מכך: עינוי דין, התיישנות העבירה וביטול תובענות", כותב המבקר. הוא מותח ביקורת על כך שהנציבות לא קבעה הנחיות בעניין הסדרי טיעון; לא קבעה כללים למקרים שבהם התביעה מסכימה להפסיק הליכים נגד נאשמים בתנאי שיפרשו משירות המדינה; לא קבעה קריטריונים להשעיית עובדים שהוגשו נגדם תלונות, כהמלצת ועדת קרמינצר. עוד פגם שנמצא - עד תחילת הביקורת טיפלו יחידות המשמעת של הנציבות גם בתיקים הנוגעים לעובדי הנציבות.