נורבגיה הפכה כל אזרח למיליונר, בריטניה בחרה במיליארדרים: איפה הכסף של הישראלים?

ב-1969 בריטניה ונורבגיה גילו הרבה מאוד נפט, באותו הים.

היום לכל נורבגי יש 330 אלף דולר בחיסכון פנסיוני בזכות הנפט הזה.

בבריטניה, לעומת זאת, סובלים מחוב של 3.5 טריליון דולר (כ-52 אלף דולר לתושב) והמערכת הפוליטית והציבורית שבורה לחלוטין.

ב-3 ביוני 1969, חברת BP (בריטיש פטרוליום) חפרה לאורך החוף של סקוטלנד והגיעה לנפט בזרם של 5,280 חביות ליום, מה שסימן תחילת "עידן הנפט הימי הבריטי". לפני כן, בריטניה הסתמכה על יבוא נפט, בעיקר ממזרח התיכון (תגלית ראשונה באיראן ב-1908). התגלית ב-1969 שינתה את כלכלת הממלכה המאוחדת והפכה אותה למדינה יצרנית נפט עצמאית, עם הפקה שהחלה ב-1975 והגיעה לשיא של כ-2.5 מיליון חביות ליום בשנות ה-80'.

התגלית הזו הייתה חלק מגל גילויים בצפון הים באותה שנה. כאמור, ב-1969 גם נורבגיה גילתה שדה נפט גדול סמוך לחופיה בים הצפוני - אקופיסק (Ekofisk). התגלית הראשונה היתה של מאגר שסיפק כ-10 אלף חביות ליום ובסך הכל 3.3 מיליארד חביות נפט. הפקתו החלה ב-1971.

זו בעצם היתה אותה מתנה לשתי המדינות אבל היום המצב שלהן כל כך שונה - לא בגלל המשאב אלא בעיקר בגלל קבלת ההחלטות של הממשלות של המדינות הללו.

נורבגיה החליטה לעשות השקעות גדולות בעתידה והפכה לאחת מהמדינות העשירות בעולם. בריטניה, לעומת זאת, השקיעה את הכסף בעיקר במטרות פוליטיות לטווח הקצר ובלי אסטרטגיה לטווח הארוך.
זה התחיל בכל קבלת ההחלטות לגבי מיסוי הנפט.

נורבגיה הטילה מסים גבוהים ומבניים על פעילות הנפט כדי להבטיח שההכנסות ישרתו את הציבור הרחב ולא חברות פרטיות בלבד. מערכת כוללת מס חברות רגיל של 22% על רווחי חברות הנפט, בתוספת מס מיוחד של 71.8% על רווחי הנפט והגז בלבד - סה"כ שיעור מס שולי של 78%. המס המיוחד מוחל על הרווח הנקי לאחר ניכוי עלויות, פחת מלא על השקעות (100%) והחזר הפסדים מהיר, כדי לשמור על ניטרליות מס שמעודדת השקעות רווחיות.

בנוסף, מוטל מס פחמן דו-חמצני על דלקים מינרליים (כגון נפט, בנזין, גז טבעי ו-LPG) המיובאים או מיוצרים בנורבגיה.

ההכנסות (מסים, תמלוגים ודיבידנדים) מועברות ישר לקרן העושר של נורבגיה, שמממנת את מדינת הרווחה ומשמרת עושר לדורות עתידיים. כמו כן, הממשלה מחייבת שימוש בכוח אדם מקומי, רכש מקומי והלאמת תשתיות (צינורות, אסדות), מה שמגביל רווחי חברות זרות ל-10-20% בלבד.

מנגד, בריטניה מכרה מהר את זכויות הפיתוח של הנפט עבור 1 מיליארד דולר ואז השקיעה את הכסף האלה בלייצר הנחות במס בעיקר לעשירים.

בריטניה העניקה לחברות הנפט הטבות מס כדי לעודד השקעות והפקה בים הצפוני, למרות מסים גבוהים על רווחי יתר. חברות זכאיות לפחת מלא (100%) על השקעות הון (CAPEX) בשנה אחת, בתוספת ניכוי נוסף של 80%-90% על השקעות בפיתוח מאגרי נפט וגז - מה שמפחית את חובת המס על כל ליש"ט שהושקע בכ-91 פני (!). זה חל על ההיטל הזמני של 25%-38% על רווחי אנרגיה, כך שחברות עם הפסדים מס צבורים יכולות למזער תשלומים משמעותיים.

אפשר להסביר את ההחלטה של בריטניה בכך שהמדינה סבלה מאינפלציה גבוהה ואבטלה עולה, אז הם מכרו את המשאב הטבעי של כולם למשקיעים, שהבטיחו הכנסה מיידית. הבעיה היא שלטווח הארוך יותר הוטמעה לחלוטין האמונה של ממשלות בריטניה בהפרטה קיצונית, שהובילה להכנסות גבוהות בזמנו לבריטניה אבל ההכנסות הללו הלכו לכיסוי חובות שוטפים ולא הושקעו בבתי חולים, כבישים, בתי ספר ושירותים ציבוריים. רגע, זה לא נכון שלא הושקע שום דבר בציבור. חלק מהכספים הללו אכן הושקעו בציבור. ציבור העשירים שזכו להטבות מס משמעותיות.

הרעיון שהוטמע בחברה הבריטית הוא שיש דבר כזה "כלכלת חלחול". מדובר על "מדיניות כלכלית" המיטיבה עם בעלי ההון, בהנחה שכך הם יוציאו יותר כסף ש"יחלחל" בסופו של דבר לשכבות החברתיות הנמוכות יותר. מדובר כנראה על התפיסה הכלכלית הכושלת בהיסטוריה (אלא אם כן אתה אחד מ-3,028 מיליארדרים בעולם). חוסר השוויון בבריטניה כיום הגיע לממדים לא סבירים. חוסר השוויון בבריטניה גבוה משמעותית מזה שבנורבגיה, כאשר מדד ג'יני (שערכו 0=שוויון מוחלט ו-1=אי שוויון מוחלט) עומד על כ-0.35 בבריטניה לעומת כ-0.28 בנורבגיה נכון לשנים האחרונות.

נורבגיה, כאמור, עשו בדיוק את ההפך עם הכסף שקיבלה במתנה מהים. מס גבוה, שמירה על הכספים במדינה והשקעה גדולה בדורות העתיד (תשתיות אנושיות) - בחינוך, במרכזים קהילתיים מקומיים, בספורט (בימים אלו הנורבגים שוברים שיאים באולימפיאדת החורף).

נורבגיה גם נמנעה מהישענות יתרה על תעשיית הנפט, שעל פי מחקרים היסטוריים, הורסת תעשיות אחרת. הנורבגים הם כיום בעלים של נכסים גלובליים רבים - כולל נדל"ן בלונדון - הם הפכו לכוח גלובלי די משמעותי מבחינת השקעות. נורבגיה התנהלה כמו הורה אחראי ובריטניה התנהלה כמו מהמר שקיבל בוחטה והוציא את כולה על שולחן הפוקר. שתי המדינות קיבלו את אותה מתנה בדיוק אבל רק אחת השתמשה בה כמו שצריך.

ומה עם הגז שאנחנו - אזרחי ישראל - קיבלנו במתנה מהים שלנו? לפי החוק, הקרן צפויה להעביר אחוז מסוים מהתשואות לתקציב המדינה למטרות חברתיות, כלכליות וחינוכיות. העניין הוא שההבטחות על סכומי עתק לקרן העושר הישראלית (הקרן לאזרחי ישראל) התממשו באופן חלקי בלבד - גם בגלל החלטות של פוליטיקאים.

ועדת ששינסקי (2010) חזתה הכנסות של 100-130 מיליארד דולר מהגז בבעלות ישראלית (300-400 מיליארד שקל). רשות המיסים עדכנה ב-2025 ל-57-74 מיליארד דולר (כ-220-280 מיליארד שקל) ממסים ותמלוגים, דו"ח BDO דיבר על 474 מיליארד שקל (לפני ריבית קרן העושר), כשההפרש תלוי במחירי גז, קצב הפקה ויצוא (כ-260 BCM למצרים/ירדן).

לפי הנתונים מאז תחילת ההפקה (2013), נכנסו כ-31.8 מיליארד שקל בלבד למדינה (תמלוגים 14.9 מיליארד + מסים והיטלים), כולל 2.37 מיליארד שקל תמלוגים ב-2024 ו-5 מיליארד שקל כולל ב-2025. רובם ממאגר לווייתן (כ-1 מיליארד שקל תמלוגים שנתיים).

אז האם אנחנו רואים את הכסף הזה? תסתכלו סביב. האם אתם רואים את הכסף הזה מושקע בקהילות שלכם? בבתי הספר שלכם? במועדוני הספורט שלכם? תרשו לי להניח שלו.

הכספים מועברים לחשב הכללי ומנוהלים על ידי מנהלי השקעות חיצוניים (כגון בתי השקעות), בהתאם לחוק הקרן אבל חלק מוזרם גם לתקציב המדינה לצרכים שוטפים, כאשר המטרה של הכסף הזה היתה אך ורק "חלוקה בין דורית" ו"שמירה על העושר". ב-2026, למשל, הוזרמו 236 מיליון שקל, ש-57% מהם הלכו למאחזים ולישיבות חרדים (בדיוק ההפך מהשקעה בעתיד המדינה).

אין ספק שבכל הקשור להשקעות ממשאב הטבע של כולנו, אנחנו הרבה יותר דומים לבריטניה מאשר לנורבגיה.